פסק-דין בתיק א 17995/04

בפניי תביעה בסך 75,949 ש"ח, אשר הגישה הגב' ז'אנה בובר (להלן: "התובעת" או "הגב' בובר") כנגד חב' ש.ש. אוטו קווי אשראי בע"מ, אשר שימשה כסוכנות, למכירת כלי רכב ושחרור ממחסני ערובה (להלן: "נתבעת 1" או "החברה"), את מיכאל ששון, אשר שימש כמנהלה של נתבעת 1 ובעל המניות בנתבעת 3 (להלן: "הנתבע" או "מר ששון") ואת חב' סייס ווטיסאוואינסר שהייתה בעלת 99% מהמניות של הנתבעת 1  (להלן: "נתבעת 3" או "החברה הזרה").

רקע

התובעת הייתה עולה חדשה (בעת הרכישה הייתה כשבע שנים בארץ), רכשה ביום 14.5.98, רכב מסוג פיאט אונו, שנת יצור 1996, שהיה בבעלות ראשונה, של חב' השכרה "קשר רנט א קאר" (להלן: "הרכב").

באותו מעמד הוחתמה התובעת על "הסכם קניית רכב".  החברה הוצגה כבעלים של הרכב, וסוכם כי עבור הרכב תשלם התובעת  סך של 35,000 ש"ח, אולם בהמשך ההסכם נכתב, כי התובעת תמסור לנתבעת 1 ביום מסירת הרכב 36 שקים (סך של 1,058 ש"ח כ"א) דהיינו, תשלם סך של 38,088 ש"ח.

החברה התחייבה בהסכם והצהירה, כי " הרכב נקי מכל חוב, שעבוד ועיקול, ובמצבו זה יועבר על שם הקונה עם הפרע כל הסכום הנקבע" (להלן: " ההסכם"). 

ביום 19.11.98, שישה חודשים לאחר חתימת ההסכם, נרשם הרכב במשרד הרישוי על שם הנתבעת 1.

בניגוד לאמור בהסכם (לפיו היה עליה לשלם 38,088 ש"ח או 35,000 ש"ח) טוענת התובעת, כי בפועל היא שילמה בתמורה לרכישת הרכב " לא פחות" מ- 42,850 ש"ח" בהמחאות כדלקמן:

1. המחאה על סך 1,500 ש"ח, אשר זמן פירעונה 7.4.98.
2. ההמחאה על סך 2,500 ש"ח, אשר זמן פירעונה 28.4.98. (להלן: "שתי ההמחאות הראשונות").

3. המחאה על סך 1,000 ש"ח, אשר זמן פירעונה 16.5.98.
4. המחאה על סך 4,000 ש"ח, אשר זמן פירעונה 19.5.98.
5. המחאה על סך 1,500 ש"ח, אשר זמן פירעונה 19.5.98.
6. המחאה על סך 4,000 ש"ח, אשר זמן פירעונה 5.6.98.
7. 30 המחאות על סך 945 ש"ח כל אחת, אשר זמן פירעונן  בעשירי לכל חודש, החל מיום 10.1.99 ועד ליום 10.6.01 ובסה"כ 28,350 ש"ח.

כשנה וחצי לאחר הרכישה, ביום 24.2.01, הבחינה התובעת כי הרכב נעלם ממקום חנייתו ליד ביתה. תחילה חשבה שהרכב נגנב והיא הגישה תלונה למשטרה.

כעבור כחודש ימים, נמסר לתובעת על ידי נציג של חב' כלל- חברה לביטוח בע"מ, כי הרכב לא נגנב כלל ועיקר, אלא נתפס, נלקח ונמכר, ע"י כונסת הנכסים של בנק המזרחי המאוחד בע"מ, לו היה הרכב משועבד (להלן: "הכונסת"), במסגרת תיק הוצל"פ, אותו ניהל הבנק כנגד החברה.

לטענת התובעת, היא לא ידעה על השעבוד שנעשה על ידי החברה תוך ניצול תמימותה של התובעת, ולכן היא תובעת את הכספים ששולמו על ידה בגין רכישת הרכב וההוצאות שהוציאה בקשר אליו.

נכון למועד תפיסת הרכב ע"י כונסת הנכסים, נפרעו כל ההמחאות אותן נתנה התובעת כתמורה בעד רכישת הרכב, למעט 4 המחאות על סך 945 ש"ח כל אחת, לגביהן נתנה התובעת הוראת ביטול, אלא ששלוש מהן סוחרו לחב' הרץ קשר רנט א-קאר בע"מ (להלן: "חב' הרץ" או "צד ג'"), אשר פתחה כנגד התובעת תיקי הוצל"פ, במסגרתם נאלצה התובעת להגיע עם חב' הרץ להסדר תשלומים.

יצוין, כי התביעה הוגשה תחילה כנגד החברה וכנגד עו"ד ראובן פניו (להלן: "עו"ד פניו"), מאחר והתובעת סברה כי הוא אחד מבעלי המניות בחברה. כשהתברר לתובעת כי טעות בידה, ביקשה התובעת לתקן את כתב תביעתה, בכך שעו"ד פניו יימחק מהתביעה ובמקומו צורף  מר מיכאל ששון, אשר כאמור הינו הנתבע.