פסק-דין בתיק א 179333/02

מבוא

 1.        התובעת - כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל"), חברה לביטוח רשומה כחוק בישראל, הגישה כנגד הנתבעים תביעת תחלוף ע"ס של 562,171 ש"ח בגין תגמולי ביטוח ששילמה למבוטחיה כמפורט להלן, וזאת בגין אירוע שריפה מיום 3.9.98 (להלן: " האירוע").

2.         הנתבע מס' 1 (להלן: "אהרון") והנתבע מס' 2 (להלן: "נתן") (אהרון ונתן יקראו להלן יחדיו:" מושכל") היו בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו בעלי הזכויות בכל שטח משק 44 במושב גנות (להלן: "המשק"), לרבות המבנים שבו.

3.         בהסכם שנחתם ביום 24.11.96 בין מושכל מצד אחד לבין הנתבע שכנגד מס' 5 (להלן: "קובי"), הושכר לאחרון שטח של 200 מ"ר בחלק הדרומי של מבנה הנמצא במשק (להלן: "מבנה קובי"), וזאת לתקופה, כולל אופציה, מיום 1.12.96 ועד ליום 30.11.98 (להלן: "הסכם קובי").

4.         בהסכם שנחתם ביום 10/1/97 בין מושכל מצד אחד לבין הנתבעת שכנגד מס' 4 - חברה פרטית (להלן: "שלטי דימור"), הנתבע שכנגד מס' 2 (להלן: " שמעון") והנתבע שכנגד מס' 3 (להלן: "בן ציון") (שלטי דימור, שמעון ואשד יחדיו יקראו להלן: "דימור"), הושכר להם שטח של 350 מ"ר בחלק הצפוני של מבנה הנמצא במשק (להלן: "מבנה דימור"), וזאת לתקופה שמיום 15.2.97 ועד ליום 15.2.99 (להלן: "הסכם דימור"). מבנה קובי ומבנה דימור הם למעשה מבנה אחד שמחיצת פח מפרידה בין שני חלקיו המושכרים. (מבנה קובי ומבנה דימור יחדיו ייקראו להלן: "המבנה"). המבנה הינו בשטח כולל של 550 מ"ר.

5.         אשד ובן ציון היו בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו הבעלים והמנהלים של דימור.

  6.       כלל הנפיקה לקובי ולשלטי דימור שתי פוליסות ביטוח נפרדות, המכונות בשם " מטריה - פוליסה משולבת לבתי מלאכה". קובי בוטח בפוליסה מס' 11695723008 (להלן: "פוליסת קובי") ושלטי דימור בוטחה בפוליסה מס' 24212862801 (להלן: "פוליסת דימור").

7.         פוליסת קובי, כמו גם פוליסת דימור, כיסו בין היתר את תכולות ציודם של קובי ושלטי דימור וכן את מבנה דימור ומבנה קובי. הפוליסות הנפרדות כללו, בין היתר, כיסוי עפ"י פרק אחריות כלפי צד שלישי וכן כיסוי עפ"י פרק " ביטוח אש מורחב למבנה ו/או לתכולתו".

8.         כלל שילמה תגמולי ביטוח לקובי ושלטי דימור בגין הנזקים שנגרמו לתכולת רכושם, ותביעתה זו מוגשת בגין כך.

9.         מושכל הגישו, כאמור, תביעה שכנגד בגין הנזקים שנגרמו למבנה.

10.       טרם שמיעת הראיות הגיעו הצדדים להסכמה ולפיה " שאלת גובה הנזק וחבותה של כלל כלפי דימור וקובי לתשלום תגמולי הביטוח אינה שנויה במחלוקת, ועל כן, התובעת (= כלל - ה.י.) פטורה מהוכחתם" (הצהרת ב"כ מושכל בעמ' 57 לפרוטוקול ישיבת יום 16.1.05).

11.       בהמשך, וטרם שמיעת הראיות, הוסכם בין הצדדים כי " הצדדים מוותרים על חקירות השמאים מטעמם ומסכימים שהזמן שהיה נדרש באופן מקצועי לשיקום המבנה שנשרף הוא חודשיים ימים, כאשר התמורה שניתן באופן תיאורטי לקבל עבור כל חודש שכירות ביחס לכלל המבנה, היא 2,750 דולר (התמורה החוזית שהיתה משולמת באותה תקופה עפ"י הסכמי השכירות). אין בהסכמה זו כדי למנוע מהתובעים שכנגד לטעון שמגיע להם פיצוי עבור תקופה ארוכה יותר מחודשיים, ואין בכך כדי למנוע מהנתבעת שכנגד לטעון כי לא מגיע לתובע פיצוי אפילו עבור אותם חודשיים שהיו נדרשים לשיקום הנזק.

מובהר בזאת כי מוסכם עלינו כי היה וביהמ"ש יפסוק לנתבעים שכנגד (צ"ל - התובעים שכנגד - ה.י.) הפסד דמי שכירות לתקופה שתעלה על חודשיים - החישוב ייעשה עפ"י שכ"ד השווה ל- 2,750 דולר לחודש.

הוסכם בינינו כי נזקי המבנה בעקבות השריפה יועמדו על סך של 246,217 ש"ח ביחס לכלל המבנה על שני חלקיו, נכון ליום האירוע, ולכן אין צורך בחקירת השמאים והמהנדסים (עמ' 4, ש' 1-13 לפרוטוקול ישיבת יום 8.2.05 ).

12.       הצדדים חלוקים בשאלת נסיבות האירוע ועל מי מוטלת האחריות לאירוע. כן חלוקים קובי ודימור מצד אחד ומושכל מצד שני באשר למחויבויות החוזיות ההדדיות שביניהם מכח הסכם קובי והסכם דימור.

13.       פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את חקירותיהם הנגדיות של חוקר השריפות מטעם כלל - מר אלי היינה (להלן: "היינה"), חקירתו הנגדית של מהנדס החשמל מטעם כלל - מר סלוצקי (להלן: "סלוצקי"), חקירתו הנגדית של בן ציון. כן עיינתי בחוות דעתם של היינה וסלוצקי ובתצהיר עדותו הראשית של בן ציון.

            כמו כן שמעתי את חקירותיהם הנגדיות של אהרון ונתן, של החשמלאי מטעמם מר ישראל דנון (להלן: "החשמלאי"), של חוקר השריפות מטעם מושכל מר ישעיהו מור (להלן: "מור"), וחקירתו הנגדית של קובי.

            כן עיינתי בחוות דעתם של החשמלאי ומור ובתצהירי עדויותיהם הראשיות של מושכל וקובי.

            בישיבת יום 3.4.05 סיכמו ב"כ בעלי הדין את טענותיהם ובישיבת יום 13/4/05 הם השלימו, לבקשתי, את טיעוניהם. בתום ישיבת יום 13.4.05 העליתי בפני הצדדים  את הצעתי לפשרה ומשהצדדים לא הודיעוני עד ליום 4.5.05 כי עלה בידיהם להגיע לכדי הסדר - נערך פסק הדין.