פסק-דין בתיק א 1792/00

1.      עניינה של תובענה זו הוא בשאלה, זכותו של מי בנכס, הידוע כחלקה 38 בגוש  7175, או ליתר דיוק, בקוטג' שנבנה על הנכס הנ"ל, עדיפה או גוברת. האם זכותם של התובעים, אשר רכשו את הקוטג' מהנתבע 1, לפי הסכם שנחתם ביניהם          ב-1.8.99 (נ/2) ואף רשמו הערת אזהרה לגביו ביום 14.9.99, או שמא זכותו של הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), מכח עיקול שרשם על זכויותיו של הנתבע 1 בנכס ביום 5.8.99.

2.      הנתבע 1 בנה 2 קוטג'ים בנכס והקוטג' אותו רכשו התובעים בכלל זה, על הנכס הנ"ל אשר את זכויות החכירה שלו רכש ממנהל מקרקעי ישראל. במהלך הבניה נפגע הנתבע, אשר הועסק ע"י נתבע 1 ו/או ע"י קבלן משנה שלו, בעת שעבד באתר (ברח' ביאליק 50 חולון).

בגין פגיעה זו בעבודה, אשר גרמה לנתבע נזקי גוף כבדים, הוגשה על ידו תביעה נגד הנתבע 1, לתשלום פיצויים. בד בבד עם הגשת כתב התביעה הוטל לבקשתו עיקול על הנכס, להבטחת האפשרות להפרע ממנו על פי פסק הדין שיינתן בעתיד.

עיקול זה, אשר תוקפו ורישומו על נכסי הנתבע 1, אושרו ע"י בית המשפט העליון במסגרת פסק דין שניתן בערעור שהוגש ע"י הנתבע 1 - הוא נשוא התובענה שבפני.

3.      התובעים, אשר רכשו זכויות באחד הקוטג'ים שבנה הנתבע 1, שילמו עבורו את מלוא התמורה ואף תפסו בו חזקה, תובעים את הסרת העיקול על מנת שיתאפשר להם, או ליתר דיוק, לנתבע 1 להעביר את הזכויות הקנייניות בקוטג' על שמם.

הנתבע 1 תומך, כמובן, בתביעה ובדרישת התובעים ואילו הנתבע, אשר לזכותו נרשם העיקול מתנגד לכך בכל תוקף, שכן הסרת העיקול תמנע ממנו, לטענתו, אפשרות להפרע מהנתבע 1, אם וכאשר יזכה בתביעת הפיצויים שהגיש נגדו בשל פציעתו הקשה והנכות הגבוהה שנקבעה לו.

4.      כאן המקום לציין כי לאחר מספר דיונים, אף בבית המשפט העליון, נקבעה אחריותו של הנתבע 1, בצוותא חדה עם קבלן המשנה, לנזקי הנתבע. על פסק דינו של בית משפט זה שקבע את שיעור הנזק הוגש ערעור נוסף ע"י הנתבע. בית המשפט העליון קיבל הערעור באופן חלקי והחזיר התיק לבית משפט זה עם הנחיות לגבי חישוב שווי הגמלאות שקיבל ויקבל הנתבע מהמל"ל.

נכון להיום טרם הסתיים הדיון בשאלה זו וטרם ניתן פסק הדין הסופי על פי ההנחיות של בית המשפט העליון בשאלת שיעור הנזק שעל הנתבע 1 לשלם לנתבע.

5.      על רקע זה יש לדון במחלוקת בין הצדדים, או ליתר דיוק, בין התובעים ונתבע 1, לבין הנתבע, בשאלה הנ"ל ולהכריע האם לקבל תביעת התובעים ולהורות על הסרת העיקול שהטיל הנתבע - אם לאו.

6.      מעיון בהסכם רכישת הקוטג' שנחתם בין התובעים לנתבע 1, ובדבריו של נתבע 1 במהלך חקירתו בבית המשפט, עולה כי על אף שהסכם המכר נושא תאריך 1.8.99, התכוונו שני הצדדים, וכך פעלו, להעביר את הזכויות בקוטג' ולו בחלקן, לא לפני ביצוע התשלום השני שהוא התשלום המשמעותי הראשון (לפי סעיף 4.2 להסכם - תשלום על סך -.160,000 דולר).

אמנם עם חתימת ההסכם ב-1.8.99 שילמו התובעים לנתבע 1 על חשבון רכישת הקוטג' -.2,000 דולר, ואולם השיק באמצעותו בוצע התשלום לא נפרע ע"י הנתבע  1, על מנת שלא תקום לתובעים, לדבריו הוא, הזכות לרשום הערת אזהרה בטרם יקבל את הסכום המשמעותי על חשבון המכירה.

(ראה עדותו בעמ' 43 לפרוטוקול).

יתירה מכך: בהסכם עצמו נאמר במפורש:

"מוצהר ומוסכם בין הצדדים כי הרוכשים יהיו זכאים לרישום הערת אזהרה לטובתם בדבר קיומו של הסכם זה לאחר ביצוע התשלום האמור בסעיף 4.2"

(סעיף 6 להסכם).

7.      מכל האמור עולה, כי הנתבע 1 התכוון להעביר זכויותיו בקוטג' לתובעים ולאפשר להם לעגן ו/או להבטיח אותן, ע"י רישום הערת אזהרה, לא לפני שיקבל את הסכום המשמעותי הראשון על חשבון המכירה, היינו לא לפני 1.9.99, הוא המועד בו שילמו, או אמורים היו לשלם, התובעים סכום של -.160,000 דולר, כאמור בסעיף 4.2 להסכם.

במועד זה, 1.9.99, כבר רבץ העיקול על הנכס ועל הקוטג' בכלל זה, שהוטל, כאמור, על ידי הנתבע ביום 5.8.99.

      8.   משאלה הם פני הדברים, לא ניתן להעתר לתביעת התובעים, ולהורות על הסרת העיקול, שכן הם "רכשו" או "זכו" בזכויות קנייניות, או מעין קנייניות, קוטג', כמוסכם, לאחר שהעיקול נרשם בלשכת רישום המקרקעין.

לפיכך, "גובר" העיקול על זכויות אלה וקודם להן.