פסק-דין בתיק א 17884/06

בפני תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

התובע 1, מר רומן בונדרבסקי (להלן: "התובע") והתובעת 2, גב' איזבלה בונדרבסקי (להלן: "התובעת") נפגעו, לטענתם, בתאונת דרכים ביום 13.11.04.

בישיבה ביום 18.3.08 נשמעו הראיות. בפרשת התביעה העידו התובעים. בפרשת ההגנה לא נשמעו עדים. בסיום הישיבה, סיכמו הצדדים בעל פה.

גדר המחלוקת:

המחלוקת בין הצדדים מתייחסת הן לשאלת החבות והן לשאלת הנזק.

בשאלת החבות - הנתבעת חלקה על כך שהתובעת שהתה ברכב בזמן התאונה ובנוסף חלקה על כך שמדובר בתאונת דרכים מאחר ולשיטתה, הגדרת תאונת דרכים אינה מתקיימת בענייננו שכן לתובעים לא נגרמו נזקי גוף כנדרש על פי הגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק.

בשאלת הנזק - התובעים לא הגישו חוות דעת רפואיות מטעמם וטענו לנזקים בגין כאב וסבל, הוצאות רפואיות, עזרת צד שלישי ואובדן השתכרות לעבר. מנגד, הנתבעת טענה כי אין מדובר בתאונת דרכים כלל ולחילופין, מדובר בפגיעה מזערית ביותר שיש לפסוק בגינה פיצוי מינימלי.

בתחילת דיון ההוכחות הודיעה ב"כ הנתבעת, כי היא מוותרת על טענתה לגבי אי נוכחותה של התובעת  ברכב במועד תאונת הדרכים נשוא התביעה. הנתבעת הודתה בכך שהתובעת היתה ברכב וכן בכך שהיתה תאונה ופגיעת פח ברכב התובעים.

דיון

סוגית החבות

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים אני סבור כי מדובר בתאונת דרכים על פי החוק מאחר ועל פי עדויות התובעים והמסמכים הרפואיים שצורפו לתיק המוצגים מטעם התובעים ובפרט תעודות חדר המיון מבית חולים בילינסון עולה, כי לתובעים נגרם נזק גוף כהגדרתו על פי החוק, כלומר -פגיעה.

מהמסמכים שהוגשו לתיק עולה, כי אכן ביום 13.11.04 פגע רכב בחלק האחורי של הרכב של התובעים. התובעים הגישו תצהירים לגבי הפגיעה בחלק האחורי של רכבם והעבודות שנעשו ברכב כללו פחחות, צביעה ושיפוץ מגן אחורי.

בתעודת חדר המיון מיום 19.11.04 נקבע לגבי התובעת, כי היא סובלת מצליפת שוט וכי, עליה להיות במעקב של רופא מטפל וכן, ניתנו לה 5 ימי מחלה. ביום 21.11.04 התובעת קיבלה ממומחה לרפואת המשפחה אישור מחלה בגין תאונת דרכים ובו נקבע, בין היתר, כי סובלת מפגיעת צליפת שוט. עוד עולה מהתעודה, כי התובעת התלוננה על סחרחורת וכאבים בצוואר ובראש.

בתעודת חדר המיון מיום 19.11.04 נקבע לגבי התובע, כי הוא סובל מצליפת שוט וכי עליו להיות במעקב של רופא מטפל. גם לגביו נקבע המלצה ל-5 ימי מחלה ובהמשך פנה למומחה לרפואת משפחה שקבע לו 4 ימי מחלה בגין פגיעת צליפת שוט. מתעודת חדר המיון בעניינו של התובע עולה, כי הוא סבל מכאבים בצוואר וסחרחורות. התובעים העידו על הכאבים שסבלו מהם בעקבות התאונה ועדותם היתה מהימנה.

מכל האמור לעיל עולה, כי התובעים נפגעו בתאונת דרכים באופן שנגרמו להם נזקי גוף בעקבות התאונה.

עיינתי בפסקי הדין שצורפו על ידי הנתבעת ואשר בהם, לפי נסיבות כל מקרה ומקרה, נפסק כי בנסיבות אותם מקרים מדובר בפגיעה זניחה שאינה עולה כדי נזק גוף לצורך ההגדרה של תאונת דרכים. יצוין, שבמקרים השונים עלו גם ענייני מהימנות לגבי התובעים.

אני סבור שבנסיבות ענייננו, לאור תיאור הפגיעה כמפורט בתעודות חדר המיון, ולמרות שהתובעים פנו לחדר מיון מספר ימים לאחר התאונה, אין מדובר בנזק של מה בכך או אי נוחות רגעית, אלא בפגיעה המגיעה לכדי נזק גוף כאמור בחוק. יצוין גם, שהתובעים יצרו רושם מהימן בעדותם.

הנזק שנגרם לתובעים

מדובר בתאונה מיום 13.11.04, כאשר החומר הרפואי שצורף לתביעה היה דל. לגבי כל אחד מהתובעים צורפה תעודת חדר מיון מיום 19.11.04 וכן, פנייה לרופא משפחה מיום 21.11.04. לגבי כל אחד מהתובעים, צורף גם טופס הפניה לבדיקות מעבדה של גלוקוזה, כולסטרול ובדיקת שתן וכלל לא ברור האם ההפנייה קשורה לתאונת הדרכים ובנוסף, אין כל מסמך רפואי המתייחס לבדיקה עצמה ולתוצאותיה.

בנוסף, כל אחד מן התובעים בעדותו העיד על כך שסבל לאחר התאונה מכאבי ראש וכאבי צוואר מתגברים. בהקשר זה, לא מצאתי לנכון לייחס חשיבות לכך שבהודעות שהוגשו במשטרה ביום 21.11.04 התלוננו התובעים על כאבי ראש בלבד. איני סבור שבמתן הודעה על תאונת דרכים למשטרה, על הנפגע להקפיד לפרט את כל מכאוביו ואין מקום להסיק מסקנה לחובת התובעים מכך שבתעודות חדר המיון הם התלוננו על כאבים נוספים.

לאור האמור לעיל, אני פוסק בגין רכיב כאב וסבל לכל אחד מן התובעים על דרך האומדנה סך של  4,000 ש"ח.