פסק-דין בתיק א 17851/06

מבוא וטענות הצדדים

1.       לפניי תביעה להשבת סך 2,818 ש"ח שגבתה הנתבעת מן התובע, במסגרת הליך לפי פקודת המיסים (גבייה), בגין אגרת מים ותשלומים נלווים.

2.       התובע טוען כי החיוב שהושת עליו היה שגוי, שכן החוב קשור לנכס אחר בבית המשותף. התובע מסתמך על אישור שנתנה לו הנתבעת, לצורך רישום זכויותיו בנכס במרשם המקרקעין, שלפיו לא רובצים חובות עירוניים על הנכס. עוד טוען התובע כי מתדפיס של הנתבעת [ת/5] עולה שבעל נכס אחר בבניין לא חויב במים, ובמקום אחר [ת/6] הסכימה הנתבעת לבטל חיובי מים, לאחר שהתובע טען שהיו שגויים. באלה רואה התובע משום הוריות התומכות בגרסתו.

3.       הנתבעת טוענת כי האישורים לצורך מרשם המקרקעין אינם שוללים קיומו של חוב שלא היה מבורר אותה שעה, ואין לייחס להם תוקף המוחק חובות קיימים. הנתבעת מצביעה על מקורו של החוב בחשבון שמספרו מסתיים בספרות 329, גם לגרסת התובע [סעיף 5(ג) בכתב התביעה, ונספח ב/2 לו], חשבון המתייחס לנכס השייך לתובע, בקומת הקרקע, ואינו רלבנטי לנכס האחר בקומה ב', כטענת התובע. הנתבעת מתכחשת לרישום בכתב יד על גבי ת/5, שלפיו כביכול אותו נכס אחר לא חויב בגין מים, ומכל מקום שוללת את ההשתמעויות שהתובע מייחס לכך.

דיון והכרעה

4.       מי שתובע כסף מחברו, צריך להיות מסוגל למסור פרטים, ואסמכתאות אם קיימות, בדבר מקור החיוב וסכומו. במיוחד אמורים הדברים ברשות ציבורית התובעת כסף מאזרח, שכלפיו היא חבה חובת אמון. כוחה של הרשות הציבורית לגבות כסף מאזרח נועד לממש את נשייתה, על יסוד ההנחה שנשייה זו היא כדין. הלגיטימיות של הנשייה תלויה ביכולתה של הרשות לבסס אותה על פרטים ואסמכתאות כאמור. כוחה של הרשות לממש את הנשייה אינו מייתר את החובה לבסס את הנשייה. דבר זה הוא חלק מן ה'דיווחיות' (accountability) של הרשות הציבורית. 

5.       לפיכך, חרף היותו של האזרח התובע בהליך זה, לגיטימית היא דרישתו מן הרשות הנתבעת להצביע על מקור החוב ולבסס את נכונותו.

6.       חזקת התקינות של הרשות המינהלית עשויה לשמש כלי-עזר לצורך הרמת הנטל הרובץ על הרשות, כנאמן הציבור, לבסס את נשייתה מן האזרח; אך אין היא מייתרת את הרמת הנטל האמור.

7.       בענייננו, הנתבעת הראתה כי אין מחלוקת שהחוב הנדון צמח מתוך חשבון המים שמספרו מסתיים בספרות 329, המתייחס לנכס בקומת הקרקע שנרכש על ידי התובע, ולתקופה שלאחר רכישתו. בכך הרימה הנתבעת את הנטל לבסס את נשייתה בתובע; לאחר שהוא לא העמיד בחזית המחלוקת את גובהו המדוייק של החוב - אלא את עצם הרלבנטיות שלו לנכס שבבעלותו.

8.       בכך עבר הנטל לתובע, התובע השבה של תשלום שלכאורה נגבה ממנו כדין, להוכיח שבכל זאת אינו חייב בגין החשבון הנדון, שהתגלגל לחוב מושא התביעה.

9.       חוששני כי התובע לא הרים נטל זה.

10.   אזכיר כי התובע לא הציג את האסמכתאות המקוריות לחוב שעליו ערער, בין בזיקה לנכס שלו ובין בזיקה לנכס החשוד כמקור החיוב [פרוטוקול, עמ' 4-5]. בכך נמנע מלהביא ראיה שהיתה עשויה לסייע לו לבסס את טענתו.

11.   מקובלת עליי טענתה של הנתבעת כי אישור על היעדר חוב לצרכי העברת זכויות אינו שטר מחילת חובות, אלא ביטוי לכך שלא ידועה באותו מועד מניעה מהעברת הזכויות עקב חוב קודם. משהנתבעת הציגה רשומה מוסדית בדבר קיומו של חיוב על הנכס של התובע, והתובע לא סתר אותה על ידי הצגת אסמכתא לתשלום, או על ידי ראיה או טענה אחרות שלפיהם חיוב כנטען אינו קיים למעשה - אין התובע יכול להיבנות מקיומו של אישור כאמור כראיה להיעדר חוב.

12.   מקובלת עליי גם טענתה של הנתבעת כי גם אם נכון שהשכן מן הקומה השנייה לא חויב בגין צריכת מים - לא נובע מכך שחוב המים של התובע אינו אלא חובו של השכן; וגם הזיכוי שזוכה התובע במועד מסוים בגין חיוב מסוים אינו שולל את ייחוסו של החוב ההיסטורי הנדון לנכס של התובע. יחד עם זאת, יש בתופעות אלה כדי לזרוע עמימות על המחלוקת בענייננו, ומן הראוי שעובדה זו תישקל לעניין הוצאות המשפט.

13.   גם עתיקותו של החוב, ובמשתמע: השיהוי בגבייתו, הוסיפו על העמימות האמורה ותרמו לסברתו של התובע כי הנתבעת טפלה עליו חוב לא לו. גם בכך יש להתחשב בשאלת ההוצאות האמורה.

סיכום

14.   לאור המקובץ, משהנתבעת הוכיחה לכאורה כי החוב הנדון שייך לנכס של התובע, ומשהתובע לא סתר זאת - התביעה נדחית.

15.   בשים לב לעמימות שיצרה הנתבעת באמצעות האישורים על היעדר חוב שהנפיקה, באמצעות השיהוי בגבייה, ונוכח אי הסדרים לכאורה ברציפותם של חיובי המים והארנונה בבית המשותף הנדון - אין חיוב בהוצאות המשפט לזכות הנתבעת.

ניתן היום, כ"ח בסיון, תשס"ז (14 ביוני 2007), בלשכתי.

שלמה פרידלנדר, שופט

קלדנית : שרית מכלוף

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: