פסק-דין בתיק א 17845/05

1.         עו"ד  שלמה ורטהיים (להלן:" התובע"), מונה על ידי ראש ההוצאה לפועל לכונס נכסים לצורך מימוש משכנתא על נכס מקרקעין  בירושלים. (להלן:" הנכס")

הנתבעת 1, מלון זהר בע"מ, הייתה חברה בעלת הזכויות בנכס אשר לא שילמה את המשכנתא שרבצה עליו, נקלעה להליכי פירוק, מונה לה מנהל מיוחד ולאחר מכן אף מפרק קבוע.

התובע התקשר עם הנתבעת 2, אות פיתוח ושירותים בע"מ בהסכם, אשר קיבל אישורו של ראש ההוצל"פ ואף בתיק פש"ר 1520/95 (להלן:" ההסכם") לרכישת זכויות הנתבעת 1 בנכס. (להלן:" הקונה").

2.         התובע טוען כי לצורך הליכי הפרצלציה שנדרשו על מנת לרשום את הנכס בלשכת רישום המקרקעין, נאלץ לשלם מכיסו למודד ולמרכז המיפוי הארצי, הוצאות שהנתבעת 1 ואף הקונה סירבו לממן, והטילו חובת התשלום זו על זו. התובע פנה לראש ההוצאה לפועל וביקש לעכב העברת סכום בשיעור הוצאות  אילו לקופת הפירוק של הנתבעת 1,  אלא שעל פי הסכם בינו לבין מפרקה הזמני של נתבעת זו, הוסכם כי יועברו אליה  כל הכספים שנתקבלו מהמכירה, ואולם אם ייקבע כי התשלום בגין המדידות מוטל על הנתבעת 1, ישא המפרק הזמני בהוצאות אילו.

בתובענה זו, טוען התובע כי הינו זכאי  שמי מהנתבעות תשבנה לו את ההוצאות הללו, בסכום של כ-41,000 ש"ח נושאי הפרשי הצמדה וריבית,  שהרי אין חולק כי אין הוא חייב בתשלומן מכיסו.

3.         הנתבעת 1, באמצעות מפרקה, טוענת כי איננה צד להסכם, ובהעדר יריבות אין להשית עליה הוצאות הנובעות ממנו או קשורות לביצועו. עוד נטען על ידה כי התובע טען  שהמדידות בוצעו לצורך קידום הליכי הפרצלציה, ואולם מתוך ההסכם , כמו גם מכתב התביעה עצמו, לא הובהר על מי חלה חובת קידום הליכי הפרצלציה ומה בינה לבין המדידה.

עוד טוענת הנתבעת 1  כי התובע לא הראה כי נתקבל אישור מראש ההוצאה לפועל או מבית המשפט של פירוק, להוצאות המדידה.

4.         הקונה טוענת כי רכשה את הנכס במצבו, וכי על פי ההסכם התחייב התובע להעביר לה אותו, לרבות רישומו בפנקס רישום המקרקעין וכי אף שילמה לתובע שכר טרחה נכבד בגין כך. עוד נטען על ידי הקונה, כי לאחר שנים, משלא נסתיימו הליכי הרישום, אשר כללו אף פעולת פרצלציה שהייתה ידועה מראש, נאלצה הקונה להשלים הליכי הרישום בעצמה.

הקונה הגישה לבית משפט השלום בירושלים תביעה כנגד התובע  להשבת שכר הטרחה ששילמה לו בגין הרישום.

הקונה ואף הנתבעת 1 טענו לשיהוי, משום שהתביעה הוגשה בסמוך לתקופת ההתיישנות.

5.         הצדדים ויתרו על הגשת תצהירים ושמיעת ראיות לפני והגישו סיכומיהם.

6.         ראשית אבחון עילת התביעה כנגד הקונה, אשר בינה לבין התובע קיימים יחסים חוזיים:

בסעיף 5 להסכם נקבע כי " המוכר מתחייב להעביר לקונה בלשכת רישום המקרקעין את הזכויות במקרקעין".

מאידך, התחייבה הקונה לשלם " סכום 117,500$+ מע"מ עבור..הטיפול המשפטי בהעברת המקרקעין ובחלקה ורישומם על שמו של הקונה, לרבות הדרך החוצה את חלקות...ובהתחייבות העירייה להעביר לבעלים את חלקה 117."

בסעיף 7(ו)  נכתב כי " המוכר יגרום לכך שחלקה 117 תרשם בלשכת רישום המקרקעין על שם הקונה בהתאם וע"פ התב"ע כשהיא נקייה מכל זכות צד ג', עיקול, משכנתא".

לטענת התובע, המתקבלת, לצורך העניין,  בוצעה פעולת המדידה על מנת ליישם את האמור לעיל.

7.         צודקת הקונה כי סעיפי ההסכם אינם מטילים עליה את חובת התשלום. בסעיף  3  נקבע כי " הקונה מקבל על עצמו את כל התחייבויות הבעלים על פי תוכנית בנין עיר, בכל הקשור והנוגע למקרקעין, לקבל את חלקה 117...סעיף זה אינו מתייחס להתחייבויות כספיות."

ייתר על כן, זכותה כקונה , בכפוף לתשלום מלוא התמורה על פי ההסכם, לרבות שכר הטרחה- לקבל את הנכס כשהוא נקי משעבודים וחובות וכשהוא רשום על שמה בפנקס רישום המקרקעין. כך גם בסעיף 34 א' לחוק המכר תשכ"ח 1968 :

" נמכר נכס על ידי בית משפט, לשכת הוצאה לפועל או רשות אחרת על פי דין, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בנכס, חוץ מזכות שלפי תנאי המכירה אינה מתבטלת ומזכות שאינה משמשת ערובה לחיוב כספי."