פסק-דין בתיק א 17841/05

בפני תביעה כספית בסך 45,900 ש"ח, אשר הוגשה על ידי שותפות בלתי רשומה, הפועלת כמשרד רואי חשבון ופעלה ככזו עבור חברת צובא בניה והשקעות בע"מ (להלן: החברה), נגד הנתבע, עורך דין, אשר מונה לשמש כונס נכסים של החברה מטעם בנק הפועלים (להלן: הבנק).

טענות התובעת

1.         החברה, לאחר שמונה לה כונס נכסים, שקלה למכור דירות שבבעלותה בבניין ברחוב דיזינגוף 175 בתל אביב, כדי לפרוע את חובותיה לבנק. החברה יזמה פגישה בין רו"ח משה דותן מטעם התובעת לבין הנתבע, כדי לבצע המכירה במינימום מס כחוק וביום 6.3.01 התובעת שלחה לנתבע מכתב ובו הפעולות שעל התובעת לנקוט לצורך ביצוע המכירה, נספח א' לכתב התביעה.

2.         ביום 21.3.01 נפגשו נציגי התובעת עם הנתבע במשרדו וסוכם, שהתובעת תעביר לנתבע הצעת שכר טרחתה, הוא נספח ב' לכתב התביעה. על פי הצעה זו, ישולם לתובעת סך של 1,500$ בצירוף מע"מ, בגין הכנת דו"חות כספיים לחברה לכל שנה וסך של 1,000$ בצירוף מע"מ עבור ניהול מו"מ לקבלת טופס 50 לחברה לצורך מכירת הדירות. בהתאם להצעה, היא לא כוללת את חובה של החברה לתובעת בסך 7,200$ בגין התקופה הקודמת למינויו של הנתבע ככונס הנכסים של החברה.

3.         בפגישה שהתקיימה בין הצדדים, התנתה התובעת את התקשרותה עם הנתבע בהתחייבותו שחובה הישן של החברה לתובעת ישולם לה במסגרת ההתקשרות ובתמורה הציעה התובעת תעריף נמוך להכנת דו"חות כספים של החברה והשגת טופס 50.

הנתבע העביר מכתב זה לבנק, תוך ציון ששכר הטרחה של התובעת ישולם מקופת הכינוס

4.         התובעת אישרה במכתבה מיום 2.4.01 (נספח ד' לכתב התביעה), כי שכר הטרחה ישולם עם קבלת טופס 50, אך דרשה כי התשלום לא יהא מקופת הכינוס, אלא מהתמורה שתתקבל ממכירת הדירות וכי הנתבע יערוב אישית לתשלום שכר הטרחה. זאת כמפורט במכתבה מיום  2.4.01. (נספח ד'  לכתב התביעה).

לגרסת התובעת, מכתב הנתבע מיום 9.4.01 (נספח ה' לכתב התביעה), מהווה את אישורו לדרישה זו.

הנתבע אישר במכתבו מיום 23.4.01 את עבודת התובעת.

5.         לטענת התובעת, חילופי מכתבים אלה, מהווים התקשרות בינה לבין הנתבע באופן אישי, לפיו הנתבע שכר את שירותי התובעת בקשר עם מכירת הדירות שבבעלות החברה.

על יסוד הסכם זה ערכה התובעת את הנהלת החשבונות של החברה וביום 10.7.01 הגישה לשלטונות מס דו"חות כספיים של החברה לשנת המס 2000.

6.         ביום 5.2.03, פנה הנתבע אל פרקליט החברה, עו"ד ברי וביקשה פירוט מרו"ח החשבון של החברה, בדבר שיעורי המס שיחולו על עסקת המכר של הדירות. מכתבו זה הופנה על ידי עו"ד ברי אל התובעת אשר השיבה לנתבע על שאלותיו, ביום 10.2.03 והזכירה לו את התחייבותו לשלם את שכר טרחתה.

7.         בחודש נובמבר 2004, נודע לתובעת שהדירות שהיו בבעלות החברה נמכרו על ידי הנתבע ולכן דרשה ממנו במכתבה מיום 17.11.04 את שכר טרחתה. דרישתה זו לא נענתה.

התובעת המציאה אישורים שהיא פנתה לשלטונות המס ודרשה מהנתבע 7,200$ בצירוף מע"מ בגין החוב הקודם וכן 3,000 $ בצירוף מע"מ עבור הכנת הדו"חות הכספיים לשנות המס 1999/2000 ובסך הכל נדרש הנתבע לשלם לה סך של 11,934 $.

8.         התובעת עותרת לחיוב הנתבע לשלם לה 50,000 ש"ח, התחייבות אותה לא מכחיש, לטענתה התובע. לטענתה, במכתבו מיום 14.12.04, טוען הנתבע, כי סבר שהתובעת אינה פועלת בהתאם למוסכם.

טענות הנתבע

1.         מי שחייב לתובעת את סכום התביעה, אם בכלל, הם לקוחות התובעת ולא הנתבע. התובעת מנסה "לגלגל" על קופת הכינוס כספים שלא מגיעים לה.

התובעת כלל לא פעלה מול הנתבע, אלא רו"ח דותן בלבד באופן אישי.

הנתבע לא מונה ככונס נכסים לחברה, אלא לנכסי המקרקעין של החברה לצורך מימוש משכנתא בהוצאה לפועל והמשא ומתן שנוהל בין החברה לבנק היה במסגרת הליכים אלה.