פסק-דין בתיק א 1783/99

מבוא

1.         חברת א.מ.ס. מפעלי ים תיכון בע"מ (להלן: " החברה") ניהלה חשבון בנק בסניף בנק דיסקונט בע"מ באשדוד (להלן: " התובע" או " הבנק"), על פי תנאים שנקבעו בבקשה לפתיחת החשבון. באטאשווילי אבשה ובר מוטי (להלן: " הנתבעים") היו בעלי המניות של החברה ובעלי העניין בה, והם אלה שחתמו כערבים לחובותיה של החברה, על פי כתב ערבות מיום 2.5.96.

הואיל והחברה נקלעה לקשיים ולא הצליחה לעמוד בפרעון חובותיה לבנק, נחתם ביום 17.6.98 הסדר פשרה בין הצדדים לגבי אופן פרעון החובות.

ביום 12.8.98 ניתן נגד החברה צו לכינוס נכסים.

לאחר שהנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם לפרעון החוב על פי הסכם הפשרה, הגיש הבנק ביום 18.5.99 תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס -.1,250,565 ש"ח נגד החברה, לגבי יתרת חובה של החברה לבנק, ונגד הנתבעים מתוקף חתימתם על כתב הערבות.

נתבעים 3 ו- 4 לא הגישו בקשת רשות להתגונן וביום 8.7.99 ניתן פסק דין המקבל את התביעה נגדם במלואה (בש"א 53840/99).

נתבעים 1, 2 ו- 5 הגישו בקשת רשות להתגונן, וביום 6.11.02 ניתנה על ידי השופטת ברוש רשות להתגונן בתביעה לגבי שלוש טענות כדלקמן:

א.         טענה, כי התובע הפר חובותיו כלפיהם כערבים;

ב.         טענה כי בגין שווי הציוד של החברה שנמכר, קמה להם זכות לקיזוז החוב;

ג.          טענה כי כונס הנכסים שמונה לחברה הסתיר מהם מידע והציג בפני ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע מידע שגוי וחלקי, בנוגע לתוכנית להבראת החברה.

עם תחילת הדיון בפניי, הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו בית המשפט יפסוק על בסיס תצהירי עדות ראשית וסיכומים בכתב, שהוגשו על ידי הצדדים, מבלי שהצדדים יעידו או יביאו ראיות נוספות.

מטעם הבנק עמד בפני תצהירו של ב"כ הבנק, ששימש ככונס הנכסים של החברה, ומטעם הנתבעים עמדו בפני תצהיריהם של הנתבע 2, שהיה מנהל ובעל מניות בחברה, ושל הנתבע 5.

הבנק טוען כי על אף ערבותם של הנתבעים לפירעון החוב, הם לא עמדו בהתחייבויותיהם, ולא פרעו את חובות החברה, על אף שמעולם לא כפרו בחוב לו הוא טוען, או בתוכן הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים.

הפרת חובות הבנק

2.         הנתבעים טוענים כי הבנק החתים אותם על כתבי הערבות מבלי שהוסברו להם מהותם ותוכנם של המסמכים. הנתבע 5 אף טען בתצהירו, כי חתם על כתב הערבות מבלי שהבין את משמעותו בשל קשיי שפה. לטענת הנתבעים, התובע לא העביר לרשותם מזמן לזמן דיווח לגבי מצב החברה, כמתחייב מהפסיקה והוראות המפקח על הבנקים. עוד נטען כי בנוסף להתחייבותם הייתה בידי התובע בטוחה, שלא פעל למימושה במחיר הגבוה ביותר האפשרי, דבר שפגע בשווי הבטוחה והגדיל את חובה של החברה, ובכך הופרה חובת הנאמנות של הבנק. (ת"א (חי') 5298/88 בנק דיסקונט נ' צביה חיימי, ת"א (חי') 11212/90 טאובמן נ' בנק המזרחי)

מצאתי כי דין טענה זו להידחות במקרה זה. הלכה היא כי מי שחותם על מסמך מנוע מלטעון שלא קרא אותו או לא הבין את תוכנו עובר לחתימה. (ראה לעניין זה דברי כב' השופטת דורנר בע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו ואח', פ"ד נד(2) 559). אומנם מדובר בחזקה הניתנת לסתירה, ואולם הנתבעים לא הצליחו להרים את הנטל ולסתור חזקה זו. להיפך - מעיון בחומר הראיות, ובמיוחד מהסדר הפשרה שהוגש בין הצדדים ביום 17.6.98 ומכתב לראש הממשלה מיום 9.8.98 עולה, כי הנתבעים הבינו את השפה העברית על בוריה, וידעו היטב על אילו מסמכים הם חתמו ומה משמעות חתימתם.

התובע טוען כי הנתבעים גילו בקיאות רבה בכל הנוגע למצבה של החברה, וכי מהתנהלותם עם כונס הנכסים עולה כי מעולם לא גילו קושי בקריאת מסמכים ובהבנתם.

הנתבעים הם שניהלו את החברה עד למינוי כונס הנכסים. לאחר שמונה כונס הנכסים, פעלו הנתבעים בעצה אחת עמו בניסיון למצוא פתרון למצבה של החברה, ושכרו יועץ כלכלי חיצוני - עובדה המצביעה על כך שהם הבינו היטב את מצבה של החברה.

לאור זאת, לא מצאתי שהייתה בהתנהגות הבנק משום הפרת חובה מחובותיו. מחומר הראיות עולה, כי הבנק לא התרשל במילוי חובותיו.