פסק-דין בתיק א 17751/04

1.       בפני תביעה, אשר הוגשה בסד"ד מהיר, לתשלום חוב (קרן) בסך של 9,277 ש"ח, בגין בטון אשר סיפקה התובעת, על פי הנטען, לנתבע (להלן: " הבטון"), בארבעה משלוחים, בתאריכים 23.9.03, 27.9.03, 6.10.03 ו- 10.10.03 (להלן: " המשלוחים").

בכתב הגנתו טען הנתבע, כי אין יריבות בינו לבין התובעת וכי הוא לא הזמין ממנה דבר, אלא המועצה המקומית אעבלין (להלן: " המועצה"), היא אשר הזמינה את הבטון והתחייבה לשלם עבורו.

עוד טען הנתבע, כי הקירות, אשר נבנו באמצעות הבטון, אינם שייכים לו, אלא הם נבנו באדמת שכנו, ללא קשר אליו.

2.       הנתבע שלח למועצה הודעת צד שלישי, אולם היא הכחישה את טענותיו, לפיהן היא זו אשר הזמינה את הבטון והתחייבה לשלם עבורו. בפתח ישיבת ההוכחות וויתר הנתבע על ההודעה לצד השלישי, והודעה זו נמחקה.

3.       מקבלת אני את עדותו של מר אבו עלעולא רובין, מטעם התובעת, לפיה הנתבע הוא זה אשר הזמין את הבטון, בהזמנה טלפונית. העד הסביר כי הוא מכיר היטב את הנתבע, וכי הנתבע מוכר בשם מוחמד סוויטאת (סויטי), הוא השם הרשום בתעודת המשלוח, החתומה (מס' 055620).

מקבלת אני עדות זו ואף אציין, כי לא יכולה להיות טעות בזיהוי, מאחר שהנתבע, מצידו, אישר, אף הוא, שהוא מכיר את העד, ושהוא פוגש אותו כל הזמן בכפר (עמ' 10 לפרוטוקול, שורה שלישית לפני הסוף).

4.       הנתבע טען בעדותו (בניגוד לנטען בכתב ההגנה), שאביו הוא זה אשר בנה את הגדר המקיפה את הבית בו גרים הנתבע ומשפחתו. הנתבע טען שהוא עצמו היה מאושפז, אותה עת, בבית החולים, טענה אשר לא הובאה כל ראייה לתמיכה בה.

הנתבע הוסיף ואמר שהוא איננו יודע מהיכן הזמין אביו את הבטון (עמ' 10 לפרוטוקול שו' 14 לפרוטוקול), ואף טען שהוא אינו יודע שהמועצה צריכה לשלם עבור הבטון (עמ' 11 לפרוטוקול שו' 4).

לא רק שגרסאות אלה מנוגדות, לחלוטין, לגרסאות הנתבע, בכתב ההגנה, שם אמר הנתבע, שהמועצה הזמינה את הבטון ושהיא זו אשר צריכה לשלם עבורו (ואף שלח נגדה, כאמור, הודעה לצד שלישי), אלא שהנתבע נמנע מלהביא את אביו, כעד מטעמו, על מנת שיתמוך בטענתו, ויאמר ממי הוא הזמין את הבטון.

עוד אישר הנתבע, בעדותו, כי הקיר בנוי על אדמה שלהם (שלו ושל בני משפחתו), שוב - בניגוד לאמור בכתב הגנתו.

5.       הנתבע טען, בסיכומיו, לזיופים בתעודות המשלוח, לאור כך שנראות בהן מחיקות ותוספות.

טענה זו לא נטענה על ידו בכתב ההגנה, למרות שצילומי התעודות צורפו לכתב התביעה, וכבר בצילומים ניתן לראות מחיקות, ודינה להידחות ולו משום כך, שכן היא מהווה הרחבת חזית.

אולם, דין הטענה דחייה, גם לגופה. התעודות המקוריות צורפו לתיק, ובהשוואתן אל מול הצילומים אשר נעשו מפנקסי התובעת, עולה (כפי שניתן לראות כבר בצילומים), כי בכולן הוסף השם "מוחמד", לפני השם "סויטי"), ובאחת מהן שונה השם "סויטאת" לשם "סויטי". כמו כן, הוספו בתעודות כמויות הבטון שסופקו.

אמנם, נראה שתיקוני השם בתעודות המשלוח בוצעו לצרכי התביעה, אולם נראה שהם נעשו לצורך הדיוק והאחידות ברישום השם. אינני סבורה שיוחסו לנתבע תעודות משלוח שאינן מתייחסות אליו,  ואין בכך די על מנת שאדחה את התביעה, במיוחד לאחר שעדותו של הנתבע עצמו תמכה, למעשה, בעדותו של עד התובעת, ולאור הסתירות ושינויי הגרסה בעדותו של הנתבע.

באשר להוספת כמויות הבטון, אשר בתעודות המשלוח - טענת ב"כ התובעת, בסיכומיו, כי מדובר בפרט, אשר נרשם באתר עצמו, רק לאחר שמספקים את הבטון, ולפיכך אין הוא מופיע בעותק אשר נשאר בפנקס, הינה טענה  סבירה, ומכל מקום, לאור כל האמור לעיל, אין גם בתוספת זו כדי להביא לדחיית התביעה.

6. לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את גרסת התובעת, ומחייבת את הנתבע בתשלום עבור הבטון, שהוא, על פי החשבוניות, בשערוך להיום (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק), סך של 10,946 ש"ח, כולל מע"מ.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובע את אגרות המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום בו שולמו ע"י התובע ועד ההחזר המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד  בסך 3,000 ש"ח, בתוספת מע"מ כחוק, נכון להיום.

כל הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.