פסק-דין בתיק א 177385/02

בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ(סניף ת"א) (להלן: "הבנק" או "התובע") טוען בכתב תביעתו, כי הנתבע מר סלימי איתן (להלן: "סלימי" או "הנתבע") לא פרע יתרת חובה בסך של כ-83,328 ש"ח שנוצרה בחשבון דביטורי שמספרו 088242- 105 (להלן: "החשבון")  אותו פתח הנתבע אצל התובע; וכן הוא טוען, כי הנתבע לא פרע יתרת הלוואה אותה  הוא נטל אצלו אשר עומדת ליום הגשת התביעה  על כ- 45,673 ש"ח. 

הנתבע אינו מכחיש את יתרות החובה בחשבון ובהלוואה אך הוא טוען, כי החשבון וההלוואה נפתחו על שמו ביזמתו של מנהל סניף תל אביב של התובע מר אהרון קפלן (להלן: "קפלן"). זאת במטרה ששותפו לעסקים של הנתבע מר משה רייס (להלן: "רייס") יפרע את חלקו בחובות השותפות לבנק. הנתבע מוסיף וטוען, כי קפלן הסביר לרייס ולנתבע, כי כיוון שרייס שקוע בחובות הוא לא יוכל לקבל הלוואה שיועדה לפרעון חלקו בחוב השותפות; קפלן הוא שביקש להקים את ההלוואה ולפתוח את החשבון על שמו של הנתבע; וכי פרעון ההלוואה צריך היה להתבצע ע"י רייס באמצעות שקים שהפקיד בחשבון (סעיפים 4 ו- 5 לתצהיר הנתבע); החשבון נפתח על שמו למראית עין בלבד ולא עשה בו כל שימוש (סעיף 11 לתצהירו); וכי הבנק הגיש את כתב התביעה רק לאחר שקפלן סיים את תפקידו בבנק ומנהל חדש נכנס החל לנהל את הסניף. (סעיף 12 לתצהיר).

ברקע לטענות ההגנה של הנתבע עומדת שותפות של מספר שותפים ובהם הנתבע ורייס  בחברת F.I.C המועדון הבינלאומי הראשון (להלן: "המועדון"). לפי תאור הנתבע סמוך לחודש אפריל 1999 החלו השותפים בהליך של סגירת המועדון. לטענתו בחודשים שבאו לאחר מכן פעל קפלן לכיסוי חובות השותפות לבנק ובמסגרת זאת גובש ההסדר אשר נועד לאפשר לרייס לקבל את ההלוואה נשוא דיון זנה מהבנק ולפרוע את חלקו בחוב השותפות.

הנתבע, בתצהירו אשר צורף בבקשת הרשות להגן וכן בדיון בבקשתו להגן אשר נדונה ביום 17.12.2003 בפני כבוד השופט דן גבאי ביסס את טענות ההגנה שלו על התיאור המפורט לעיל ובמרכזו על הטענה, כי החשבון נפתח על שמו "למראית עין בלבד" (סעיף 8 לתצהירו בבקשת הרשות להגן). על בסיס טענות אלה נתנה לו הרשות להגן.

בתצהיר שהגיש הנתבע במסגרת הדיון שנערך בפני הוא תיאר בהרחבה פעולות נוספות שננקטו לטענתו ע"י קפלן בהיבטים שונים הנוגעים לפרעון חובות השותפות והשותפים לבנק. אלה לא נכללו בבקשת הרשות להגן, לא ניתנה בגינם רשות להגן וממילא לא היה מקום שגם אני אדרש לסוגיות אלה.

השאלה המרכזית הניצבת לפני במסגרת דיון זה הנה האם אכן החשבון וההלוואה נפתחו על שם הנתבע למראית עין בלבד וזאת ביוזמת ובהסכמת מנהל הסניף קפלן?

נטל ההוכחה 

ב"כ התובע בסיכומיו, טוען, כי נטל ההוכחה רובץ על הנתבע מאחר וטענות הנתבע הינן טענות "הודאה והדחה" (סעיף 1 לסיכומיו) ועליו הנטל להוכיח כי מדובר כטענתו בחוזה למראית עין; בנוסף בתצהיר עדות ראשית מטעם הבנק כפי שהוגש ע"י מר אמתי וויס (להלן: "וויס") אשר הוגדר בתצהיר כמנהל בהנהלת הבנק וכמי שכיהן כמנהל הסניף עד לאחרונה (אם כי לא בתקופה הרלוונטית למועד פתיחת החשבון) נטען, כי הנתבע העלה טענות בע"פ כנגד מסמך כתוב ולפיכך אין להרשות עדות שכזאת.

ראשית לעניין נטל ההוכחה. טענת ההגנה של חוזה "למראית עין" אותה העלה הנתבע אכן מעבירה את נטל ההוכחה לשכמו. כך קבע כבר ביהמ"ש העליון, כי " אין חולק, שהטוען לבטלות חוזה בטענת מראית עין - עליו הראיה" (ע"א 1780/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' יהודית אולצ'יק ". (פ"ד נ(2) 41).

לעניין הטענות בע"פ אותן מעלה הנתבע כנגד המסמכים בכתב אותם הציג התובע: אכן הלכה למעשה בכל הקשור לסתירת תוכנו של מסמך, חלות הוראות הסייפא של סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמני  לפיהן " טענה הנטענת נגד מסמך... צריכה להיות מוכחת על ידי מסמך או על ידי הודאתו או פנקסו של הנטען". (ראה בהקשר זה ספרו של יעקב קדמי הנ"ל שם בעמ' 1306-1307)

יחד עם זאת הנתבע בהגנתו אינו טוען למעשה נגד תוכן המסמך. הוא טוען נגד תוקף המסמך מלכתחילה. סעיף 13 רישא לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג -1973 (להלן: "חוק החוזים") קובע, כי " חוזה שנכרת למראית עין בלבד- בטל". הוראה זאת קובעת את בטלות החוזה מעיקרא. לפיכך אם תתקבל טענת הנתבע הרי ממילא החוזה עליו מבסס הבנק את תביעתו יתבטל ולא יוכל לעמוד לו כבסיס לטענותיו שלו.

דיון לגופו של עניין

הנתבע בטענת ההגנה שלו טוען, כי הצדדים האמיתיים לחוזה הנם  רייס והבנק.  המדובר למעשה בטענה כי מאחורי החוזה מסתתר חוזה אחר. החוקרת גבריאלה שלו בספר הנ"ל (שם בעמ' 170) קובעת, כי חוזה בו מראית העין מתייחסת לצדדים המתקשרים בחוזה הנו חוזה שבו מראית העין הנה יחסית; חוזה שמראית העין בו היא יחסית הוא חוזה שמאחוריו מסתתר חוזה אחר, שונה; וכי " הכרה ברצון הצדדים "מחזקת את הגישה הרואה כבטל גם חוזה שמראית העין בו היא יחסית, תוך הקניית תוקף לחוזה הנסתר המשקף את כוונת הצדדים".

כאמור לעיל הטוען לבטלות חוזה בטענת מראית עין - עליו הראיה. "ראיה כזו  היא, לרוב, נסיבתית. שכן מטבע הדברים, " בעלי חוזה למראית-עין מעלימים את כוונתם האמיתית ואינם טורחים להכין ראיות על קנונייתם". (ע"א 1780/93 בנק המזרחי נ' אולצ'יק   (פד נ (2) 41).

כלומר השאלה המרכזית הראשונה הניצבת לפני היא האם אכן הצליח הנתבע לשכנע, כי החוזה אשר על בסיסו מבסס הבנק את תביעתו משקף הלכה למעשה חוזה שנכרת בין הבנק ורייס ולפיכך הינו חוזה למראית עין יחסית וככזה הוא בטל?

לדעתי הנתבע לא הצליח לעמוד בנטל הנדרש ממנו ולשכנע אותי לקבל את טענת ההגנה שלו, כי המדובר בחוזה למראית עין ולפיכך יש לבטלו. זאת נוכח מספר שיקולים מרכזיים:

(1)     עד מרכזי לעניין הנסיבות שעמדו ברקע לפתיחת החשבון ונטילת ההלוואה נשוא דיון זה צריך היה להיות מנהל סניף בנק התובע קפלן. לטעמי, הנתבע, כמי שנטל הראיה מוטל היה עליו היה צריך לזמן עד מרכזי זה. כידוע כלל בסיסי בדיני הראיות קובע, כי " אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד שיש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד". (יעקב קדמי, "על הראיות", מהדורת 2003, חלק שלישי, עמ' 1649). נכון אומנם, כי גם הבנק יכול היה לזמן עד זה (למרות הסכסוך המשפטי הקיים בינהם) אולם בשעה שהבנק  ביסס את תביעתו על מסמכים חתומים בידי הנתבע ובשעה שנטל הראיה רובץ ממילא לפתחו של הנתבע החובה הראשונה הייתה מוטלת על הנתבע. בשעה שלא עשה זאת פועל הדבר לחובתו.

(2)      רייס היה עד מרכזי מטעמו של הנתבע. במידה והיה בסיס איתן לטענותיו של הנתבע ניתן היה לצפות, כי ריס יתמוך בגרסתו באופן חד וברור. בפועל מעדותו בפני עלו סימני שאלה משמעותיים ואף סתירות בין עדותו ובין תצהירו. כך ריס בעדותו בפני (עמ' 9 בפרוטוקול, שורה 7) בהתייחס לשאלת ב"כ התובע מדוע הסכים לסידור לפיו הנתבע יפתח חשבון ויקח הלוואה ורייס הוא שישלמה השיב רייס כי "זה היה הסדר ביני לבין סלימי על המחויבות שלי לאפ, אי. סי". עדות  זו עומדת בניגוד לטענתו המרכזית של הנתבע ואף בניגוד לסעיף 4 בתצהירו של רייס כאילו מנהל הסניף קפלן הוא שיזם את מראית העין.

(3)     ההלכה שנקבעה בע"א  ע"א 8393/99 לופטין נ' מוניקה (טרם פורסם)  מפי השופטת נאור (אשר עליה חזר השופט רובינשטיין בהחלטתו מיום 4.9.05 ברע"א 5795/05 בעניין מדמון נ' כהן (טרם פורסם)) קובעת, כי חתימת הטוען טענת חוזה למראית עין על מסמכים רשמיים פועלת כנגדו. אין מחלוקת, כי הנתבע הוא שחתם על טפסי פתיחת החשבון ונטילת ההלוואה.  פתיחת חשבון בנק הנה אקט משפטי רב חשיבות. עוסק בכך בהרחבה פרופ' ריקרדו בן אוליאל בספרו " דיני בנקאות" (חלק כללי. שם בעמ' 135 ואילך). המדובר בנקודת מוצא ליצירת יחסים בין הבנק והלקוח; סיכונים רבים נובעים מעשיית העסקה של פתיחת  חשבון בנק. זאת כלפי הצדדים לחוזה אך גם לצדדים שלישיים. כלומר חתימה על פתיחת חשבון בנק איננה עניין של מה בכך וחתימה על חוזה לפתיחת חשבון שכזה איננה עניין של מה בכך. קל וחומר כאשר מדובר במצב  - המתקיים אצל הנתבע - בו מי שחותם הנו איש עסקים מיומן, אשר פעילות עם הבנקים איננה זרה לו. לטעמי, יש מקום לייחס לטפסים לפתיחת חשבון בנקאי ולחתימה על טפסים אלה את המשמעויות הנובעות לעניין תוקף החתימה למי שטוען טענת מראית עין כפי שקבע בית המשפט לעניין טפסים רשמיים אחרים.

(4)     הנתבע עצמו היה מנהל ושותף במועדון. הוא עצמו נדרש היה לפרוע חלק מחובות המועדון. הוא לא הצליח לבסס בראיות את טענותיו (סעיפים 4 ו- 5 לתצהירו) כאילו חלקו בחובות המועדון הועבר לרייס כך שרייס עצמו היה צריך לפרוע במישרין את יתרת החוב לבנק . כך בעדותו בפני ( עמ' 5 בפרוטוקול) הוא טען, כי יש ברשותו אישור להעברה בנקאית שעשה לחשבונו של רייס אך  הוא לא צרף אישור כזה לתצהירו וממילא לא הציג אותו בבית המשפט.