פסק-דין בתיק א 17707/02

כללי :

1.         התובע ג'רסי שלמה, יליד 1964, נשוי ואב ל-3 חודשים, שימש לטענתו, מנהל תחנת דלק נווה אור בעתלית וביום 1.1.02, בעת שהוא נהג בכלי רכב מנועי מסוג רנו שבוטח ע"י הנתבעת ובחזרה מסניף הדואר בכניסה לעתלית לכיוון תחנת הדלק, הוא נפגע בתאונת דרכים בעת שעצר עם הרכב בעצירה מוחלטת כרכב שלישי מתוך שיירת מכוניות, היה זה בצומת חורשת לימור - מכאן התביעה.

דיון :

2.         התובע טען כי מעוצמת המכה הוא נפגע קשה, משום שנשבר מושב הנהג ומשענת הראש שנעקרו ממקומם.

3.         התובע אינו מכחיש כי עובר לתאונה הוא אובחן כסובל ממחלת האפילפסיה ואף הוכר כנכה בנכות כללית ע"י המל"ל. כן אינו מכחיש כי הוא נוטל תרופות באופן קבוע וזמן ניכר לפני התאונה הוא לא סבל מהתקפים ולא הוגבל בעבודתו.

4.         התובע טוען כי 7 חודשים לאחר התאונה, הוא פוטר מעבודתו וכי אושרו לו 7 חודשים של אי כושר מלא והוא שב לעבודות מזדמנות בלבד ותפקידי שמירה וכך נפגע שכרו.

5.         לתובע  נקבעו 10% נכות לצמיתות ע"י המל"ל. אולם לדעתי בגלל עברו, יש לפסוק סכום גלובלי כפי שאסביר בהמשך.

6.         נשמעו הוכחות בתיק. המחלוקת נתפרסה הן על הרישיון והן על פוליסת הביטוח.

אולם, הצדדים לא העלו טענות בעניין זה בסיכומיהם ונכנסו לגופו של עניין וטוב שכך עשו.

7.         הצדדים התייחסו בסיכומיהם לעברו הרפואי של התובע. התובע טען כי אין הוא אשם בכך שלקה במחלת האפילפסיה וכן אינו אשם בכך שהוא היה זכאי לקיצבת נכות כללית בשיעור של כ-3,750 ש"ח בחודש וכי על כל פנים עפ"י ההלכה שנקבעה בפסק הדין פרלה ראה רע"א 3953/01 וכן ראה ע"א 94/86 בעניין אברהם עקיבא.

אין זה מן הראוי לנכות את התגמולים שניתנו לו ע"י המל"ל מן הטעם שהם באו לא רק בשל הנכות שהוסבה לו בתאונה כי אם גם בשל הנכות שממנה סבל לפני כן וכן הוא טוען כי דרגת נכות כללית שנקבעה ע"י המל"ל, איננה נכנסת בגדר הוראות סע' 6(ב) לחוק הפלת"ד שקובע שדרגת נכות שנקבעה עפ"י דין, תחייב בתביעה עפ"י חוק הפיצויים. והמסקנה היא כי כל קביעה רפואית.

במילים אחרות טוען התובע כי אין להענישו בגלל שלקה במחלה בעבר וכי הוא היה כשיר לעבודה. ולכן, נכותו שבעבר אינה צריכה לפגוע בקביעת הפיצוי שיש לפסוק לו עפ"י התאונה הנדונה. מסכים אני לטענתו של התובע, כי אין "לפגוע בו" בגלל מחלת האפילפסיה. אולם, יש להביאה בחשבון כאשר בודקים את הפסד כושר השתכרותו בעתיד.

8.         התובע טוען כי הוא סבל מחבלות בכל גופו הובהל באמבולנס לבי"ח רמב"ם, שוחרר לטיפול באנלגטיקה למשך 3 ימים ומאז שחרורו של התובע הוא סבל מכאבים חזקים, מגבלות קשות בתנועה ורותק למיטתו למשך 198 ימים ואח"כ הומלץ על עבודה חלקית.

9.         באשר לנזקיו של התובע והירידה המוכחת לדעתו בכושר השתכרותו, יש לייחס לתובע לדעתו נכות בשיעור 15% ולא 10%. שכן הנכות של 10%, מתבטאת אצל התובע כנכות בשיעור 15%.

10.        אשר לשכרו של התובע, שהועסק עובר לתאונה כמנהל תחנת דלק, שכרו היה 5,144 ש"ח. כמות שעות העבודה בחודש היתה 216 שעות לאמור, שכר שעת עבודה הוא 23.80 ש"ח.

            לזאת יש להוסיף את הפרשות המעסיק שהופרשו בחודש עובר לתאונה וכן את ההטבה  שניתנה לו בצורת פלאפון צמוד - כשוות ערך ל-1,500 ש"ח לחודש. לכך יש להוסיף את הארוחה היומית ולכן טוען התובע כי משכורתו בצירוף התנאים הנוספים היתה כ-7,500 ש"ח והואיל ולאחר התאונה בחודשים ינואר 2002 יולי 2002 (7 חודשים) הוא לא עבד, יש לחשב לו את ההפסד בניכוי דמי פגיעה מן המל"ל.

            בסופו של דבר טוען התובע כי קיבל מהמל"ל דמי פגיעה בשיעור 29,199 ש"ח ומענק נכות בשיעור של 31,681 ש"ח.

11.        התובע טוען כי אין לקשור את סוגיית האפילפסיה או אירוע תאונתי ישן לתאונה הנוכחית וכי הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו ולא הוכח כי הוצעה לו עבודה טובה יותר שהוא סרב לקבלה. ולפיכך מבקש התובע לקבוע כי סכום נזקיו מגיע ל-326,564 ש"ח לאחר ניכויי מל"ל ולזאת יש להוסיף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ.

12.        הנתבעות טוענות כי התובע אינו אמין וכי מדובר בחבלה קלה בלבד, אם כי התובע אינו מוכן להשלים עם כך וממשיך לעשות טיפולים פיזיוטרפיים שכלל אין צורך בהם.