פסק-דין בתיק א 1768/04

פתח דבר

1. א.     הגב' דורית מזרחי (להלן, "התובעת או "דורית"),ילידת 11.1.60, היתה מעורבת בתאונה דרכים ביום 17.1.01 (להלן, "התאונה"). עקב התאונה אושפזה התובעת (להשגחה) במרכז הרפואי סורוקה במשך יומיים. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ונקבעה לתובעת נכות צמיתה על-ידי הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי בשיעור של 14.5%, אשר מורכבים מן הסך של 10% בגין ההגבלה הקלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי על בסיס סעיף 37(5) א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (התוספת) ומן הסך של 5% בגין הצלקת בשוק ימין של התובעת על בסיס סעיף 75 (1) ב' לתקנות הנ"ל בהתאמה. על-פי סעיף 6 ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 משמשת קביעה זו של דרגת הנכות הרפואית קביעה על-פי דין.

    ב.    התביעה הנוכחית לפיצוי בגין נזקי הגוף של דורית עקב התאונה התנהלה בהתעלם מן הנתבעת 1, שנהגה ברכב הרלוונטי בעת התאונה, כאשר כתב ההגנה המתוקן, אשר הוגש, הוגש בשם הנתבעות 2 ו - 3 בלבד. בהתאם לזאת בית-המשפט יתייחס בפסק-דינו אך לנתבעות 2 ו - 3.

2.         בהיות זאת תביעה על בסיס סעיף 6 ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים הנ"ל, התנגדו הנתבעות 2 ו - 3 בסיכומיהן לעיון בכל מסמך רפואי לענין נכותה הרפואית של התובעת מלבד פרוטוקול הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (סעיף 13 לסיכומי הנתבעות 2 ו - 3). יצויין, כי הנתבעות ידעו להתנגד לחוות דעת, שנערכה בכתב ידו של פרופ' עטר (עמ' 7 שורות 1 -2 לפרטיכל). ניתן היה לשמר התנגדויות למסמכים רפואים נוספים לשלב הסיכומים, אך משלא נעשה הדבר, אין ניתן להעלות התנגדויות לראיות בשלב הסיכומים ובית-המשפט אכן יעיין במסמכים אלו לצורך הבנת תפקודיות הנכות הרפואית, שנקבעה על-פי דין.

הנכות התפקודית

3.         בעת התאונה היתה התובעת דיילת מוצרים של חברת רנדי בע"מ (להלן, "חברת רנדי" או "רנדי"). היא עבדה בשירות רנדי מיום 26.8.99 ופוטרה מעבודתה ביום 18.4.02. אין חולק, כי לאחר תקופת אי-כושר ממושכת (קיימת מחלוקת, אם להכיר בתקופת אי-כושר בת 182 ימים כגירסת התובעת בסעיף 9 לסיכומיה או בתקופת אי-כושר בת 174 ימים כגירסת הנתבעות 2 ו-3 סעיף 48 לסיכומיהן), דורית שבה ימים אחדים לעבודה זו בטרם פוטרה. התובעת עבדה עבור חברת רנדי למעלה משנתיים ובנסיבות אלו ניתן לשקול את תפקודיות נכותה הרפואית על רקע עבודתה בחברה זו.

            דורית התלוננה בפני הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי, בין היתר, על כאבים חזקים בצווארה (סעיף 20 לפרוטוקול הועדה הנ"ל). בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה, שניתנה על בסיס הממצאים ביום 24.10.01 מצאה ד"ר כוכבי יעל ספזם ורגישות בשרירי הצוואר ורשמה לכאורה את האבחנה מבית החולים סורוקה מיום 17.10.01, שכללה "Head, Laceration of Forehead". בסיכום הרפואי של האורתופד ד"ר רון דן נרשמו הממצאים מיום 9.1.02 כהאי לישנא: "רגישות לאורך עמש צווארי, הגבלה בתנועה סיבובית של הצוואר" וצויין כאבחנה משוערת "Whiplash inj".  ביום 5.8.02 נרשמו תוצאות בדיקת עמוד השדרה של התובעת באמצעות הסריקה בתהודה מגנטית. לפי התוצאות הללו, נמצאו בלטי דיסק בסריקת החוליות C ₃-C ₄, C ₄-C ₅, ו - C ₅-C ₆. ודוק: הבאנו את התיעוד הרפואי דלעיל אך לצורך שקילת תפקודיות הנכות הרפואית של התובעת.

אם לסכם, לפנינו אישה, שעברה תאונה, אשר במהלכה נחתך מצחה, והאבחנה המשוערת של האורתופד, אשר בדקה ומצא רגישות בעמוד השדרה הצווארי חודשים אחדים לאחר מכן, היתה, שהיא סובלת ממכת שוט. במסמך על אודות הטיפול הפיזיותרפי, שניתן לה, נכתב ביום 19.12.01, שהתובעת עדיין סובלת מכאבים, בין היתר, בצווארה. יש גם ממצא אובייקטיבי לשלושה בלטי דיסק רצופים. במצב זה ניכר, שהגבלת התנועה הקלה, אשר הוכרה על-ידי הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי כתוצאת התאונה, מלווה בכאב משמעותי. נשאלת השאלה, אם יש בכאב זה, כדי להשפיע על תיפקודה של התובעת בעבודתה הקודמת כדיילת מכירות בחברת רנדי.

ברגיל לא הייתי מצפה, שהעבודה כדיילת מכירות מושפעת על-ידי כאבים בצוואר או כרוכה בהנעת הצוואר. הרי, אין מדובר בעבודה פיזית מאומצת וגם איני רואה כל הרמת משא כבד, שנדרשה על-ידי עבודתה של דורית בחברת רנדי. אמנם, היא פרקה סחורה במחסן, אך משמעות הדבר איננה הרמת משקל כבד, אלא הרמת מוצרים קלים (כגון צנצנות מזון לתינוקות מסוג "גרבר") אחד אחרי השני (עמ' 8 שורות 8 - 12 לפרטיכל). הישנות פעולת ההרמה אינה הופכתה להרמת משא כבד. ואולם, הרמת משאות קלים ממשטחי האריזות, שהובאו למחסן על-ידי המלגזן, למדפים שבמחסן, מלווה מטבע הדברים בהנעת הצוואר מעלה מטה פעמים רבות במשך היום. אין לשכוח, שאמנם, מצאה הועדה הרפואית לעררים (בסעיף 21 לממצאים), שהגבלת תנועת הצוואר של דורית קלה, אך היא מצאה, שהגבלה זו קיימת לכל הכיוונים עם נוקשות מסוימת בשרירי הצוואר. הנעת הצוואר תוך הרמת משאות קלים ממשטח האריזות למדפי המחסן על-ידי אישה במצבה של דורית קושרת את עבודתה לנכותה הרפואית ואין דרוש דמיון רב, כדי להבין את הכאב, המלווה את הפעולה הזאת במצבה הרפואי של דורית. בית-המשפט מעריך את שיעור נכותה התפקודית של התובעת כ-20%. מצב תפקודי זה, הקשור לכאבים, המלווים את תנועותיה המוגבלות של התובעת לכל הכיוונים בצווארה, משפיע גם על הצורך בסיוע בניהול משק הבית. הדברים יבוארו בהמשך. ואולם, ראוי להבהיר כבר עתה, שלא נפקדה מעינינו העובדה, שפריקת משטחי האריזות והעברת תכולתם למדפים היתה רק חלק מעבודתה של דורית בחברת רנדי. גם לא נעלמה מעינינו זאת, שדורית עבדה בעבודות שונות לפני תחילת עבודתה בחברת רנדי, אשר חלקן לכאורה לא דרשו עבודה פיזית, כגון העבודה הפיקודית בעיריית באר-שבע ואצל עורך-דין (עמ' 7 שורה 8 עד עמ' 8 שורה 1 לפרטיכל). הדרך הראויה למתן ביטוי  לעובדות אלו היא קביעת פיצוי על דרך הפסיקה הגלובלית.

הקשר הסיבתי בין התאונה לפיטוריה של התובעת

4.         התובעת העידה בתצהירה בעדות ראשית, שבתום תקופת אי-הכושר, כשהתייצבה לעבודה היא נדרשת על-ידי הסוכן של חברת רנדי לקבל עליה עוד ארבעה סניפים ועבודה נוספת מעבר לעבודתה טרם התאונה. דורית מצדה רצתה לא לבצע עבודות פיזיות ושעבודתה לא תכלול הרמת משאות. בנסיבות אלו, לפי סעיף 20 לתצהירה הנ"ל, פוטרה דורית מעבודתה. צרפה דורית לתצהירה מסמך מיום 28.9.04 (למעלה משנתיים לאחר פיטוריה על-ידי חברת רנדי) החתום על-ידי אדם עלום בשם החברה הנ"ל, כדי לאשר לבקשתה של דורית, שחברת רנדי הפסיקה את עבודתה ביום 18.4.02 עקב חוסר התאמה בעקבות פגיעתה בתאונה. גם בלי להתייחס להתנגדותן ולהסתייגותן של הנתבעות 2  ו - 3 למסמך זה, ייאמר, כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי בין פיטוריה על-ידי חברת רנדי לבין התאונה. הרי, אם נניח, שהאמור בתצהירה של דורית על אודות נסיבות פיטוריה אמת, אין אנו יודעים מה היתה תוספת העבודה, שנדרשת ממנה מבחינת מהותה. והרי, רק אם תוספת העבודה היתה דורשת מן התובעת פעולה, אשר במצבה התפקודי לא יכלה לבצע, ניתן היה להסיק את הקשר הסיבתי בין התאונה לפיטוריה. ובאשר לנושא קבלת עבודה בארבעה סניפים נוספים, גם  כאן לא הוכח עומס עבודה, בו לא יכלה התובעת לעמוד בעקבות מגבלותיה, שנגרמו בתאונה. ואולם, אין המסקנה המתבקשת, כי יישלל מן התובעת כל פיצוי בגין אובדן שכר בעתיד. אמנם, אם לא הוכח הקשר הסיבתי בין פטורי התובעת לתאונה, לכאורה, מחובתה של התובעת היה להתמיד בעבודתה, ולא יינתן לה כל פיצוי מוגדל בשל העדר עבודתה בתום תקופת אי-הכושר. ברם, גם לא יישלל ממנה הפיצוי, לו היתה זכאית, אילו נשארה בעבודתה אצל חברת רנדי. התוצאה היא, שכאשר לא הוכח הקשר הסיבתי בין הפיטורים לתאונה, אין להתבסס על הפיטורים בחישוב הפיצויים. על כן, בוודאי, שאין אפשרות לחשב את הפיצויים תוך השוואת שכרה של התובעת לפני התאונה להעדר שכרה במומה. ואולם, יש דרכים אחרות לכמת את נזקה של התובעת ובמקרה דנן הפיצוי המתאים בגין הפסד השכר מתום תקופת אי-הכושר עד יום מתן פסק-הדין ומיום מתן פסק-הדין ואילך הוא הפיצוי הגלובלי.

התאמת הפיצוי הגלובלי למקרה הנידון

5.         מצאנו שהתאונה גרמה לפגיעה תפקודית משמעותית אצל התובעת בגלל ההגבלה הקלה בתנועות צווארה לכל הכיוונים ולווי  הנעת צווארה בכאבים בעקבות שלושה בלטי דיסק בחוליות הצוואריות.  ואולם, מצאנו קשר בין עבודתה של דורית כדיילת מכירות לבין מגבלותיה התפקודיות רק באחת מדרישות עבודתה, היא העברת הסחורה ממשטחי האריזות למדפי המחסנים. גם מצאנו, שמאז שחרורה מן הצבא ועד לתאונה, שאונתה לה בגיל 41, דורית בצעה גם עבודות, אשר לכאורה לא דרשו ממנה הנעת צווארה, כפי שנדרש בעת פריקתה סחורה, כאמור, כדיילת מוצרים (עמ' 7 שורה 8 עד  עמ' 8 שורה 2 לפרטיכל). הכוונה לעבודות פקידותיות. גם תהינו, מדוע דורית לא שבה לעבודה פקידותית ולו על-ידי רכישתה קודם את ההכשרה, שיש בה, כדי לציידה בידע ובמיומנות, הדרושים מפקידה היום (השווה: עמ' 9 שורות 11- 12 לפרטיכל). גם לא סברנו, שדי בשליחת קורות חיים לפחות תשע פעמים במהלך ארבע השנים מאז התאונה ועד יום עדותה של דורית לפנינו (עמ' 9 שורות 10 - 11 לפרטיכל). לא ראינו הצדקה לזאת, שדורית לא ניגשה לחברות כח אדם על-מנת לחפש עבודה (עמ' 9 שורה 8  לפרטיכל). בנסיבות אלו סברנו, כאמור, שהפיצוי הגלובלי בגין הפסדי השכר מאז תום תקופת אי-הכושר ועד לגיל הפרישה (67) הוא המתאים למקרה הנידון.

נתונים וגם אבות נזק

6.         באשר לנתונים, הנחוצים לחישוב הפיצוי, שכרה הממוצע של התובעת בחודשים מרץ 2001 עד אוגוסט 2001  (כולל) (שהם החודשים בגינם תלושי השכר מונחים לפנינו) הוא 2,543 ש"ח  נטו,  אך סכום זה הוא מעבר לנדרש בסיכומי התובעת (המתבססת  על טופס 106).  לכן, נתבסס על שכר ממוצע בסך 2,300 ש"ח ובערכים להיום 2,554 ש"ח נטו. תחשב תקופת אי-הכושר, בה הפסד שכרה של התובעת היה מלא בשל אי יכולתה לשוב לעבודה, כתקופה מיום התאונה (17.10.01 ) עד יום 8.4.02, כשהרופאה התעסוקתית, ד"ר אלבינה פיאבקה, אישרה, שתוכל לשוב לעבודה (בהגבלה מסוימת).

            באשר לניכויים מן הפיצוי, שולמו דמי פגיעה בסך 12,935 ש"ח ובערכים להיום הסך של

            17,026 ש"ח וגם מענק בסך 21,910 ש"ח ובערכים להיום  הסך של 25,666 ש"ח, ובסה"כ 42,692 ש"ח. אמנם, יש התייחסות (חלופית) לדמי האבטלה בסיכומי הנתבעות 2 ו - 3, אך אין כל ראיה לגובה דמי האבטלה, דבר המונע כל התייחסות לנושא זה בפסק-הדין.

            באשר לנכותה של התובעת ותפקודה במשק הבית, התובעת העידה, שנזקקת לסיוע של בתה בת ה- 14 ושל בנה בן ה- 18 בניקוי הבית, וכי אין היא מסוגלת לבצע את עבודות הנקיון (עמ' 11 שורות 3 - 7 לפרטיכל). האמנתי, שהמגבלה המכאיבה בצווארה של התובעת מונעת ממנה לבצע פעולות נקיון מרובות, וכי עקב זאת נאלצו ילדיה לסייע בידה מעבר לנדרש באופן סביר מקרוב משפחה, המסייע בידי קרובו, שנקלע לתאונה. התובעת בסיכומיה ביקשה פיצוי גלובלי בסך 20,000 ש"ח בגין סיוע זה, לכאורה עבור העבר והעתיד גם יחד. זהו סכום פיצוי צנוע, שיש להעניקו.

            באשר להוצאות על נסיעות ותרופות לא הוכחה ההיזקקות לתרופות, שאינן מסופקות במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994. באשר לנסיעות, המדובר לכאורה בנסיעות מביתה של התובעת ברחוב חוגלה בבאר-שבע למכון  לפיזיותרפיה בעבור שמונה טיפולים בעלות זניחה.

הפיצוי