פסק-דין בתיק א 17658/05

יסודה של התביעה שבפני בתאונת דרכים שארעה ביום 9.7.03, בשעה 18:00 לערך, בה היו מעורבים ארבעה כלי רכב.

נסיבות התאונה היו כדלקמן:

במועד הרלוונטי נהגה הנתבעת 1 ברכב מסוג וולבו מכיוון מושב זבדיאל לכיוון צומת הקוממיות, פנתה לנתיב ההאצה כשבכיוון נסיעתה תמרור ב-36, וממנו סטתה ימינה לנתיב השמאלי בדרך הראשית. אותה עת נסעה בדרך הראשית בנתיב השמאלי מכונית מסוג סיטרואן הנהוגה בידי הנתבע 2 והמבוטחת באמצעות הנתבעת 3, אשר התנגשה בוולבו חזית אחור, וכתוצאה מכך נהדפה הוולבו שמאלה, עלתה על אי התנועה, עברה למסלול הנגדי ופגעה ברכב מסוג פיג'ו שנסעה מולה, ואילו הסיטרואן הסתובב על צירו נגד כיוון התנועה ופגע בחזית רכב מסוג פולקסווגן פאסט, אשר נסע בנתיב הימני.

התביעה שבפני הינה תביעת שיבוב שהגישה התובעת, אשר היתה במועדים הרלוונטיים המבטחת של הפיג'ו והפאסט, בגין הנזקים שנגרמו לשני כל רכב אלה בגין התאונה.

המחלוקת שבפני הינה בין הנתבעת 1 לנתבעים 2 ו - 3, כשכל אחד מהם מטיל האחריות לאירוע התאונה ותוצאותיה לפתחו של השני.

בפני הוצגו העדויות שבתיק המשטרה. פרוטוקול בית המשפט לתעבורה שדן בתאונה בגין כתב אישום שהוגש כנגד הנתבעת 1, וכן הכרעת הדין של בית המשפט לתעבורה אשר זיכה את הנתבעת 1 מחמת הספק.

הצדדים הגיעו להסדר דיוני כי על יסוד כל החומר דלעיל, יגישו הצדדים סיכומים בכתב.

אשר לתובעת: אין ספק למקרא חומר הראיות כי זו זכאית לפיצוי בגין תגמולי הביטוח ששילמה למבוטחיה שנקלעו לתאונה שבין הנתבעת 1 לנתבעת 2, שלא מרצונם ושלא בטובתם, וגם הנתבעים אינם מייחסים להם בסיכומיהם רשלנות ו/או תרומת רשלנות לאירוע התאונה.

גם באשר לגובה הנזק לא כפרו הנתבעים - מה גם שעסקינן בתביעת תחלוף של חברת הביטוח.

מכאן שהשאלה שבמחלוקת הינה שאלת האחריות בין הנתבעים 1 ו - 2.

לטענת הנתבעת 1 בסיכומיה, יש לקבוע כי אין להטיל עליה כל אחריות מכל מין וסוג שהוא מן הטעם בין השאר, כי זוכתה במסגרת התיק הפלילי מחד, ועל יסוד חומר הראיות מאידך.

לציין כבר בשלב זה, כי נטל הראיה המוטל על התביעה במסגרת התיק הפלילי, שונה מהנטל המוטל במישור האזרחי, שכן, במשפט הפלילי על התביעה להוכיח את יסודות העבירות המיוחסות לנאשם מעבר לכל ספק סביר, ואילו בתחום האזרחי נדרש בית המשפט לרמת הוכחה של 51%.

למותר לציין למקרא הכרעת הדין כי הנתבעת 1 זוכתה מחמת הספק.

ולגופו של עניין:

אמנם מחומר הראיות במצטבר, הינך למד כי התאונה ארעה כאשר הנתבעת 1 יצאה מתחום הצומת, דהיינו, פנתה שמאלה לנתיב ההאצה והשתלבה בנתיב השמאלי, שלדבריה היה פנוי ואף הספיקה לנסוע בו כברת דרך של 18 מ' לפחות, על פי דברי בוחן התנועה, רס"ר איתן דהרי, וכי נהג הסיטרואן אשר נסע בעקבות משאית בנתיב הימני יצא אותה עת לעקיפת המשאית מבלי שהבחין ברכב הנתבעת 1, וכתוצאה מכך פגע בה כששני כלי הרכב נוסעים בנתיב השמאלי, ועל כך מעיד גם מר פרץ ניסים התומך בדבריו בעדותה של הנתבעת 1.

כן מעיד גם נהג הפסאט, מר אלמליח עודד, שנסע אף הוא מאחורי המשאית, אם כי לדבריו שני כלי הרכב נסעו בצד שמאל.

וכפי שאומרת כב' השופטת קליינמן בהכרעת הדין (עמ' 36 ש' 24-22):

" מבחינה מדוקדקת של עדותו של עד זה, למדים אנו כי גם אליבא דגירסתו אין לשלול את העובדה כי רכב הברלינגו עקף את המשאית בטרם התרחשה התאונה והופתע מרכב הנאשמת אשר נסע כברת דרך לו קצרה לנתיב השמאלי והתנגש בו"

דא עקא, שבבואי אני לבחון את התנהגות הנהגים במישור האזרחי ומידת אחריותם לתאונה, עלי לבחון בין השאר את מכלול הציפיות שעל נהג לצפות כנהג סביר בנסיבות המקום והדרך.