פסק-דין בתיק א 176400/02

בפני תביעת שיבוב בגין נזק שנגרם למנוע סילון בזמן הובלתו אל המטוס שאמור היה להטיסו לחו"ל.

רקע עובדתי

בתאריך 13.11.98 העבירה התעשיה האוירית לישראל לרשותה של חברת ממ"ן מסופי מטען וניטול בע"מ (להלן: "ממ"ן") מנוע סילון מסוג JT8D מס' סידורי 688779 (להלן: "המנוע") לשם הכנתו להובלה ולהעמסה על מטוס אל על שהיה אמור לטוס  בתאריך 16.11.98 בטיסה מספר 001 לניו-יורק ומשם למיאמי. המנוע הגיע כשהוא יושב בתוך מעמד ממתכת (סטנד) שהכינה התעשיה האוירית, הוא הועלה ע"י ממ"ן על משטח תעופתי ומשם על עגלת הובלה ונקשר אליה. בתאריך 15.11.98 נגררה העגלה ע"י נהג של רשות שדות התעופה בישראל (להלן: "הרשות") אל עבר המטוס. בקטע נסיעה זו ממסוף ממ"ן אל המטוס, השתחרר המנוע, ככל הנראה, מעגלת הגרירה ומהמשטח עליו הונח, נפל ארצה וניזוק.

לטענת אריה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת"),המבטחת של הרשות, הנזק אירע כתוצאה משימוש בעגלה פגומה עם מוטות בלימה צדיים (להלן: "הפינים") לא תקינים שבבעלות ממ"ן או כתוצאה מהעמסה לא תקינה ולא בטוחה של המנוע על העגלה. מוסיפה וטוענת התובעת כי נסיבות העניין מלמדות שמתקיימים תנאי הדין להפעלת הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" כלפי ממ"ן ולכן עליה הנטל להוכיח כי לא הייתה התרשלות מצידה.

שמאי מטעמה של התובעת מר צבי גובר (להלן: "השמאי"), העריך את סכום הנזק בסך של 53,686 דולר, על בסיס 806 שעות עבודה שנדרשו לשם תיקונו והכנתו של המנוע למשלוח אווירי בשנית.

ממ"ן, לעומת זאת, טוענת כי הנסיעה של נהג הרשות הייתה מהירה, בכביש שאינו חלק, כשהמשטח עליו מונח המנוע הוא גלילי ולכן ניתר המנוע מעל הפינים והחליק מהעגלה. בכדי למנוע את אירוע נשוא התביעה, היה על אנשי הרשות לנהוג באיטיות ובזהירות את העגלה וכך היה מגיע המנוע למקומו בשלום. לפיכך, הרשות היא שהפילה את המנוע, לכן חשה אחראית ושילמה לבעלת המנוע ,התעשיה האוירית,את גובה הנזק.

בכל הזמנים הרלוונטים לאירוע נשוא כתב התביעה, הייתה הרשות מבוטחת אצל התובעת בפוליסה לביטוח סחורה בהעברה שמספרה 50150770-968. מכוח פוליסה זו, שילמה התובעת לרשות סך של 217,982 ש"ח וכן נשאה בשכ"ט שמאי מטעמה בסך של 3,492 ש"ח. לטענת ממ"ן, הפוליסה שמכוחה שולמו דמי הנזק, אינה מכסה את האירוע נשוא התביעה ולכן אין להחזיר לתובעת את אשר שילמה בהתנדבות.

דיון

"הדבר מעיד על עצמו"

שאלה ראשונה הדורשת הכרעה היא האם חל כאן הכלל של "הדבר מעיד על עצמו" הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) , המעביר אל הנתבע את חובת הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה?

במסגרתו של הכלל יש לבחון אם התובעת לא ידעה ולא היתה יכולה לדעת מה היו הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק; אם הנזק נגרם על-ידי נכס שלממ"ן הייתה שליטה עליו ואם אירוע התאונה מתיישב עם המסקנה שממ"ן לא נקטה זהירות סבירה יותר מאשר עם המסקנה שהיא נקטה זהירות כזו (ע"א 99 / 1146 קופת חולים כללית נ' מוטי סולן נה (4) 898, 910ה - ז).

איני סבור שחל כאן כלל זה מן הטעמים הבאים:

ראשית, העגלה בעת קרות האירוע היתה בשליטה בלעדית של הרשות. מי שהוביל את העגלה כנגרר אל עבר המטוס היה נהג של הרשות.

שנית,הרשות כמי שעיסוקה,בין היתר, בהובלת מטענים ממסוף ממ"ן אל המטוסים יכולה היתה לדעת את הנסיבות שגרמו למקרה. ברם,הרשות לא פעלה בשקידה ראויה בענין זה שכן לא טרחה לאתר את הנהג בזמן אמת ולקבל את גרסתו. אמנם כפי שעלה מן העדויות האירוע לא דווח כלל לרשות ברם משעה שברשות ידעו על כך בשלב מאוחר יותר היה עליה לפעול בענין. הכלל לא נועד לחסוך מהתובעת/הרשות חקירה ודרישה מקום שאלה בהישג ידה עם קצת מאמץ.  הנהג אף לא הובא להעיד ועל כך תהא התייחסות בהמשך.

הבעלות על העגלה

השאלה השניה הדורשת הכרעה אשר מתבקשת מן העדויות שנשמעו היא שאלת הבעלות העגלה.

ב"כ התובעת בסעיף 5 לסיכומיו מציין באופן קטיגורי כי עגלת הגרירה היא בבעלותה ,ברשותה ובחזקתה של ממ"ן. ב"כ התובעת לא מפנה לאסמכתא בענין זה ולא בכדי.

מר אייל ברוך,סמנכ"ל תפעול בממ"ן ,(להלן: "ברוך") מציין בסעיף 14 לתצהירו כי "חלק מהעגלות הוא בבעלות רש"ת וחלק בבעלות ממן. העגלות מצויות פיזית ופונקציונלית ב- POOL בין ממן לרש"ת והן חונות מחוץ למסוף ממן".

מר מיכאלשוילי רפאל,עוזר ראש אגף שינוע ברשות (להלן: "מיכאלשוילי"), אשר העיד מטעם התובעת אישר בעדותו דברים אלה (ע' 24 ש' 15).

השמאי בעדותו מציין כי " החבר'ה האלה שהפילו את זה ,שזה נפל להם לא טרחו לדווח ולא לרשום את זה" (ע' 9 ש' 9-8) למותר לציין כי החבר'ה עליהם מדבר השמאי הם עובדי הרשות. בהמשך עדותו מציין שהוא לא בדק את העגלה ולא שוחח עם הנהג (ע' 12 ש' 16) וכי אף אחד לא אמר לו את מספרה (ע' 12 ש' 22). וכשנטען בפניו ע"י ב"כ ממ"ן כי מדובר בעגלה של הרשות שמוחזקת על ידי הרשות השיב  " הכל יכול להיות" (ע' 13 ש' 6).