פסק-דין בתיק א 176355/02

מבוא

1.         מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

התובע, באואר יהושע (להלן: "התובע") , יליד 1945, חקלאי ובעל משק חקלאי שעסק בעיקר, בגידול ארטישוק, נפגע, על פי הנטען, בתאונת דרכים שארעה ביום 13.8.99, בעת ירידה מטרקטור מסוג פרגסון מ.ר 1218255 (להלן: "הטרקטור"), אשר השימוש בו בוטח על ידי הנתבעות. 

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן:"המל"ל"), כתאונת עבודה.

הנתבעות, מכחישות את נסיבות אירוע התאונה. כן חלוקים הצדדים, בשאלת גובה הנזק.

נסיבות ארוע  התאונה

2.         בתצהיר עדותו הראשית, ת/3 (להלן: "התצהיר"), תאר התובע את נסיבות אירוע התאונה, כדלקמן: "בתאריך 13.08.99, בשעות הבוקר נפגעתי בתאונת דרכים כשירדתי מהסולם של הטרקטור.... התאונה קרתה כשהגעתי עם הטרקטור לחצר האחורית, החניתי את הטרקטור המונע וכשירדתי בסולם של הטרקטור כשהטרקטור התחיל להידרדר ואז מעדתי, נפלתי ונחבלתי בעיקר בראש וביד שמאל..." (סעיף 4 לתצהיר).

בחקירתו הנגדית, שב התובע והעיד כי לא היו עדים לארוע התאונה וכי: "הגעתי לחצר האחורית, ירדתי מהטרקטור, זה טרקטור עם קבינה, דלתות גדולות, ירדתי מהסולם של הטרקטור ובזמן הירידה מהסולם מעדתי ונפלתי. נפלתי מהטרקטור, ממה שזכור לי הטרקטור טיפה  התדרדר ואני מעדתי" (עמ' 21 לפרוטוקול).

3.         הנתבעות טוענות כי הגירסה בדבר נפילה מסולם הטרקטור, "נולדה" בשלב מאוחר יותר ומסתמכות בטענתן זו, על תאור נסיבות הפגיעה, במסמכים רפואיים המתעדים את הטיפול בתובע, בסמוך לאחר התאונה.

המסמך הרפואי הראשון הינו מכתב ההפניה לחדר מיון, נ/23, בו נרשם על ידי רופא המשפחה, דר" נובוגרוצקי: "הנ"ל נפל מסולם  ונחבל בראש, אינו זוכר מה קרה, נראה כי איבד את הכרתו לזמן לא ידוע, בבדיקה נראה מבולבל וישנוני". ראשית, יש לציין כי על פי החלטתי, מיום 26.6.06 (עמ' 44 לפרוטוקול), המסמך האמור, התקבל להוכחת מועד הפניה לקבלת טיפול רפואי בלבד ולא כראיה לתוכנו, לפיכך, לא ניתן להסתמך על האמור בו, להוכחת נסיבות ארוע התאונה או גירסת התובע בדבר נסיבות התאונה, כפי שנמסרה לרופא ולא ניתן להסיק מהמסמך האמור את המסקנות אותן מבקשות הנתבעות להסיק.

הנתבעות מוסיפות ומפנות לרישום בתעודת חדר המיון: "נפל מסולם הבוקר, הסתחרר". בעניין זה, נשאל התובע, מדוע בתעודת חדר המיון, נרשם כי נפל מסולם ולא צוין כי מדובר בנפילה מסולם של טרקטור, והשיב: "מסרתי את גרסתי לרופאים, עד כמה שזכור לי, שנפלתי מסולם של הטרקטור. מה הוא כתב, אני לא יודע" (עמ' 24 לפרוטוקול). יש לציין כי ברישום נוסף, שנערך בשעה 11:00, כשעתיים לאחר שהתובע התקבל לראשונה בחדר המיון, צויין: "נפל מסולם של טרקטורון הבוקר כנראה בגלל סחרחורת". התובע העיד כי אין ולא היה ברשותו טרקטורון ודומה כי רישום זה מצביע על הבעייתיות בהסתמכות על רישומי חדר מיון, הנערכים לצורך מתן טיפול רפואי ולא לשם חקירת נסיבות התאונה או ברור נסיבותיה המדוייקות. מעבר לכך שאין ברישומים האמורים, להוות ראיה לנסיבות ארוע התאונה אלא שאף לא ניתן לקבלם לצורך הוכחת דברי התובע, בנוגע לנסיבות ארוע התאונה. נוכח עדותו של התובע כי מעולם לא היה ברשותו טרקטורון, לא סביר שאמר  כי נפל מסולם של טרקטורון ובהחלט יתכן כי  אמר שנפל מסולם של טרקטור, ומתוך טעות נרשם סולם של טרקטורון.

לאחר ששוחרר מחדר המיון, שב התובע ופנה לרופא המשפחה, ד"ר נובוגרוצקי, אשר ציין בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה (צורפה כנספח לתצהיר) כי התאונה ארעה בעת "ירידה מטרקטור" וכי "בזמן שירד מהטרקטור התחלק ונפל על ידי שמאל".

4.         אין בידי לקבל טענת הנתבעות כי הרישום המאוחר יותר, בתעודת חדר המיון והשינוי בגירסה ברישומיו של רופא המשפחה, נעשו בעצת הסובבים את התובע לרבות ביתו של התובע, עו"ד באואר, העוסקת בנזיקין ואף מייצגת את אביה, בתביעה זו. מעבר לכך שלא הונח כל בסיס ראייתי לטענות אלה והתובע אף השיב כי בעת ההיא, ביתו עדיין לא היתה עורכת דין, הרי שבהתחשב במהות הפגיעה שכללה שבר במרפק ותאורו של התובע כי לאחר התאונה, היה מבולבל וחבול (עמ' 23 לפרוטוקול), לא סביר בעיני כי הרישום המתעד את גירסת התובע, בחדר המיון, בשעה 11:00 בבוקר, כשעתיים לאחר מועד הקבלה לחדר המיון, נערך לאחר התייעצות משפטית ו"המצאת" גירסה לצורך התביעה.  התובע העיד כי חזר לרופא המשפחה, על מנת להתייעץ לאחר הטיפול בבית החולים וכי: "זה לא משנה לי שום דבר , זה בכל מקרה תאונת עבודה ויותר מזה אני לא מכיר. לי לא משנה שום דבר. לי לא משנה מה הוא כתב" (עמ' 25 לפרוטוקול). בנסיבות העניין, כשהתובע הופנה על ידי רופא המשפחה לחדר המיון, סביר כי יחזור אליו לצורך עדכון והתייעצות לגבי המשך הטיפול והסדרת הדיווח למל"ל, על דרך של מילוי טופס תעודה ראשונה לנפגע בעבודה שהרי כפי שעולה מ נ/3 - נ/16, התובע נפגע בתאונות עבודה רבות והקפיד לדווח למל"ל על כל פגיעה, קלה כבחמורה. 

5.         בשלב זה אציין כי הגם שטענות התובע בדבר חוסר יכולתו להמשיך בביצוע עבודות חקלאיות, אינן סבירות בעיני וכפי שיוסבר בהמשך, לא ראיתי לקבלן, הרי שבכל הנוגע לנסיבות ארוע התאונה, עדותו של התובע, לא נסתרה. מעדותו של התובע, לא התרשמתי כי מדובר באדם מתוחכם ומפולפל, כך שהסתירה, כביכול, עליה עומדות הנתבעות, בין השימוש במונח "סולם" של הטרקטור כפי שמופיע בתיעוד הרפואי ובעדותו של התובע, בחקירה נגדית, לבין השימוש במונח "מדרגות" בהודעה שנמסרה על ידי התובע, לחוקר מטעם הנתבעות, ת/4, אינה בגדר סתירה של ממש. בהודעה האמורה, חזר התובע על עיקרי גירסתו, באשר לנסיבות ארוע התאונה ומעבר לכך שהשימוש במילה "מדרגות" ולא "סולם" הינו סמנטי, בהחלט יתכן כי לשונו ומילותיו של החוקר, השפיעו על ניסוח ההודעה שאושרה על ידי התובע, שכן בעיקרה, תואמת היא את גירסתו. גם השינויים הקלים בגרסאות בכל הנוגע למטרת ושעת היציאה לשטח והשאלה אם התובע קרא לאשתו לאחר התאונה או שהיא ראתה אותו יושב ליד המטבחון, אינם עולים כדי סתירות מהותיות, המערערות את אמינות הגירסה בכללותה. אמנם עדותו של התובע, הינה עדות יחידה של בעל דין, אך כאמור, עדותו של התובע, באשר לנסיבות ארוע התאונה, נמצאה אמינה והגיונית, לא נתגלו בה סתירות מהותיות ואף נמצא לה חיזוק   בהודעה שנמסרה לחוקר, לפיכך ראיתי לקבל גירסת התובע ולקבוע כי התובע נפגע בתאונת דרכים שארעה בעת שירד מהטרקטור, בסיום נסיעה.

מהות הפגיעה והנכות

6.         כתוצאה מהתאונה, סבל התובע משבר של ראש עצם הרדיוס במרפק שמאל. היד קובעה בגבס למשך שישה שבועות ולאחר מכן, טופל התובע בפיזיותרפיה.

7.         פרופ' יואל אנגל, מונה כמומחה מוסכם מטעם הצדדים.

למען שלמות התמונה, ראיתי לעמוד בקצרה, על השתלשלות העניינים וההליכים, בנוגע לקביעת נכותו של התובע.

בחוות דעתו הראשונה, מיום 14.11.02, ציין פרופ' אנגל: "הנפגע בעל שינויים ארטריטיים קלים במרפק כתוצאה משבר תוך מפרקי של ראש עצם הרדיוס. מוגבל בשל כך בטווח התנועה של המרפק ומועמד על כן לביצוע ארטרוסקופיה דהיינו פעולה פולשנית במהלכה יבוצע ניקיון מרפק. פעולה זו אמורה להתבצע בעתיד הקרוב. מכיוון שכך ניתן להעריך את מצבו היום כתוצאה מהאירוע אך נכון יהיה לוודא קיום הנכות כפי שתיפסק להלן בתום שישה חודשים לאחר הארטרוסקופיה".

פרופ' אנגל, העריך את נכותו של התובע, בשיעור 30%,  למשך שישה חודשים וציין כי בתום התקופה, תבוצע הערכה מחודשת.

ב"כ התובע, פנתה לפרופ' אנגל, בשאלת הבהרה, האם  לאור העובדה שהתובע בחר, על פי עצת הרופא המטפל, שלא לעבור ארטרוסקופיה של המרפק, נכותו כפי שנקבעה, הינה בגדר נכות צמיתה. פרופ' אנגל, השיב בחיוב וכדבריו: "... נכון שהנכות שנקבעה בחוות דעתי היא נכות לצמיתות" (מכתב פרופ' אנגל, מיום 31.12.02).

באוגוסט 2005, פנו הנתבעות בשאלת הבהרה לפרופ' אנגל והעבירו לעיונו, צילום רנטגן עדכני. בתשובתו מיום 24.8.05, ציין פרופ' אנגל: "הממצא בצילום העדכני אינו שונה מהצילום שהיה בידי בעת כתיבת חוות הדעת המקורית. מכיוון שכך יהיה מר יהושוע באואר זכאי ל- 10% בגין מגבלות התנועה ו- 5% נכות נוספים בשל השינויים הארטרוטיים הפוסט טרואמטיים במרפק בהווה ואלו הצפויים להחמיר במידה מסויימת בעתיד".