פסק-דין בתיק א 17625/05

מדובר בתביעה בסדר דין מהיר לתשלום השתתפות עצמית בפוליסת בטוח אחריות כלפי

צד שלישי לרכב.

1.       התובעת היא כלל חברה לביטוח אשר ביטחה את רכב הנתבעים, הם המבוטחים, בביטוח מקיף.

2.       ביום 16.1.03 נהג בן הנתבעים ברכב המבוטח, ופגע ברכב צד שלישי שלפניו. עובדה זו אינה שנויה במחלוקת, והנתבע 1 הודה בה בישיבה מקדמית מיום 9.4.04.

3.       ביום 2.6.03 שילמה התובעת לצד השלישי סך של 4530 ש"ח, כנגד חתימה על כתב שחרור.

4.       ההשתתפות העצמית בפרק אחריות כלפי צד שלישי הנה בסך 1114 ש"ח, כאשר סכום זה צמוד למדד המחירים לצרכן. בשערוך ליום הגשת התביעה עמד סכום זה על 2234 ש"ח. נתון זה לא היה שנוי במחלוקת, והנתבעים אף לא כפרו בו בכתב ההגנה. בתביעה זו נתבעים דמי ההשתתפות העצמית הנ"ל, שהמבוטחים מסרבים לשלמם.

5.       הטענות העיקריות שנזכרו בכתב ההגנה הנן שלרכב הצד השלישי לא נגרם בפועל כל נזק, וכי לתובעת לא ניתנה כל הרשאה או הסכמה להגיע להסדר עם בעל הרכב; וכי התובעת לא הציגה דו"ח שמאי על הנזקים ובכך גרמה לנתבעים נזק ראייתי.

6.       כנספח ג' לתצהיר מר עוזי סאלם מסלק תביעות בתובעת צורף טופס פניה למבטחת מטעם סוכנות הביטוח של הצד השלישי שרכבו נפגע. בטופס מצויין שהנזק לפי חוו"ד שמאי עומד על 3850 ש"ח, שכ"ט השמאי עומד על 400 ש"ח, ונזק בשל  3 ימי עמידה של הרכב נאמד ב 1050 ש"ח. סה"כ נדרשה התובעת לשלם 5280 ש"ח, כאשר ככל הנראה עלה בידה להפחית הסך הנתבע, לאור הסכום ששלמה לבסוף לצד השלישי.

7.       אציין  כי קשה להלום שהתובעת פעלה במקרה זה כמתנדבת. הפגיעה ברכב הצד שלישי לא היתה שנויה במחלוקת, ובנסיבות, האחריות היתה של הנהג ברכב המבוטחים.   הסכום ששולם ע"י המבטחת כפול כמעט פי ארבעה מסכום ההשתתפות העצמית, ואין הגיון בטענה כי הסכימה לשלם ללא כל נזק שנגרם בפועל לרכב הצד השלישי ; נזק  ששיעורו הוכח בפניה לשביעות רצונה. אין בכך כדי לומר כי המבטחת פטורה מהוכחת שיעור הנזק ששלמה, למשל בתביעת שיבוב. אלא שבענייננו לא מדובר כלל בתביעת שיבוב, אלא בשאלה הזכאית התובעת להחזר דמי ההשתתפות העצמית ממבוטחה בתביעת תגמולי ביטוח ששולמה במלואה על ידה לצד שלישי. במצב עניינים זה, כאשר הוכח הנזק לשביעות רצונה של המבטחת, בשעור של ממש מעל לדמי ההשתתפות העצמית, ואף אין בעיית אחריות  ולדעתה כמומחית לדבר, עומד הנזק במבחני הסבירות, מה טעם יש לחייבה בעלויות נוספות של בדיקה שמאית (כפי טענת הנתבעים בכתב ההגנה)?

8.       הנתבעים לא טרחו להגיש כל תצהיר עדות ראשית מטעמם, אף לא של הבן שהיה הנהג ברכבם במועד התאונה. למעשה לא באה כל  גרסה בעדות ראשית מטעמם. עניין זה היה תמוה כשלעצמו לאור טענתם בכתב ההגנה כי לא נגרם נזק לרכב הצד השלישי. בנסיבות אלה, ובפרט לאור המסמכים שצורפו ע"י התובעת, המלמדים על כך שהתשלום בוצע על סמך חוו"ד שמאי מטעם הצד השלישי ותמונות (אף אם מסמכים אלה לא צורפו כשלעצמם במסגרת תביעה זו) , הרי שחובה היתה על הנתבעים לצרף תצהיר של הנהג ברכבם על מנת לנסות ולהוכיח שלרכב הצד השלישי לא נגרם נזק.  ואכן, בפתח ישיבת ההוכחות, הוצהר לפרוטוקול בהסכמה כי הנתבעים חוזרים בהם מן הטענה שלא נגרם נזק לרכב הצד השלישי. עם זאת עמד ב"כ הנתבעים על חקירת המצהיר מטעם התובעת, מר סלם, כדי להמחיש טענת הנתבעים כי לא נתנה הסכמתם לסלוק התביעה ולא התקיימו הוראות סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח. אומר כבר עתה, כי בהיעדר תצהיר נוגד לזה של מר סלם, אף טענות אלה תמוהות.

9.       וזו לשון סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, תשמ" - 1981:

" בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי".

10.   פועלו העיקרי של סעיף 68 הנו כידוע להקנות לצד השלישי לחוזה הביטוח (בביטוח אחריות) יריבות ישירה מול המבטחת, לתשלום תגמולי הביטוח. מאידך, דואג הסעיף לשמור על איזון בקביעה כי כל טענה שעומדת לה למבטחת כלפי מבוטחה - תעמוד לה אף כלפי הצד השלישי. סעיף 71 לחוק חוזה הביטוח מבהיר כי על סעיף 68 הנ"ל אין להתנות, היינו הוא קוגנטי. עד כאן  אין מחלוקת בין הצדדים.

11.   עניינה של המחלוקת בשאלה האם התקיימו התנאים שצריך שיתקיימו כדי שתוכל המבטחת לשלם לצד השלישי.

12.   היות ונטענו כלפי המבטחת טענות של חוסר תום לב, ראוי לעמוד בקצרה על האיזון שיצר חוק חוזה הביטוח, בהקשר זה. לא אחת ולא שתיים נשמעות טענות מפי צדדים שלישיים כלפי מבטחות כי הן פועלות בחוסר תום לב ומבקשות לחמוק מתשלום מגיע. ואכן, סעיף 68 קובע כי אין לה למבטחת שקול דעת שלא לשלם את הסך אותו חב המבוטח לצד השלישי. כמובן שיכולה היא לחלוק בתום לב על כך שהמבוטח חב את הסך הנתבע או חלקו, שאז בודאי שאינה חבה בתשלום כל עוד אין קביעה שיפוטית בעניין.  אך כאשר לא שנוי במחלוקת לטעמה של המבטחת עצמה, כי המבוטח בביטוח אחריות חב לצד השלישי סכום מסויים, הרי שמסעיף 68 נובע כי חייבת היא לשלמו לצד השלישי, אם דורש זאת הצד השלישי. כך אכן נעשה במקרה זה, וכאשר הסכום ששולם אינו חופף בקירוב סכום ההשתתפות העצמית , אלא עולה עליו כמעט פי ארבע, אין מקום לחשוד בניגוד אינטרסים מובנה שבין מבוטח לבין מבטחתו אשר ששה כביכול להתפשר על תגמולי ביטוח החופפים בקירוב את סכום ההשתתפות, לשם מניעת עלות התדיינות. חזקה על המבטחת שלא היתה ממהרת להתפשר ולשלם לצד השלישי, אלמלא שוכנעה במקרה זה הן בקיום אחריות המבוטחים והן בגובה הנזק ששולם. כאשר זה המצב, תמוהה היא הטענה לפעולה בחוסר תום לב.

13.   אלא שגם אם נניח בצד הטענות לחוסר תום לב בפעולת התובעת, עדיין אין חולק כי זכותו של המבוטח להתנגד לתשלום ע"י מבטחתו. במספר פסקי דין אליהם הופניתי נדונה השאלה האם יש בכוחה של התנגדות המבוטח לתשלום כדי להפקיע היריבות הישירה המוקנית לצד השלישי מול המבטחת. לטעמי שלי התשובה הנה בשלילה. ואולם פשרה של היריבות הישירה הנה זכות תביעה מוקנית מול המבטחת במישרין, לקבלת תגמולי הביטוח. אין בכך עדיין מענה לשאלה האם ואימתי רשאית המבטחת לשלם לצד השלישי חרף התנגדות המבוטח.

14.   סעיף 68 מבהיר כי מקום שנחה דעת המבטחת כי הצד השלישי זכאי לקבל תגמולי הביטוח בשיעור מסוים, חייבת היא לשלמם לאותו צד שלישי הדורש זאת ממנה. אך תנאי לכך הנו ששלחה מכתב למבוטחה. שתיקת המבוטח מהלך 30 יום - תכשיר התשלום.

15.   אך מה הדין מקום שהמבוטח מתנגד לתשלום, והביע התנגדותו במועד?: לפי לשונו של סעיף 68  במצב כזה לא חייבת המבטחת לשלם לצד השלישי. אך בכך טרם באה הקושיה לפתרונה. המבטחת אמנם לא חייבת לשלם לצד  השלישי, כאשר מבוטחה מתנגד לכך. כך לשון סעיף 68.  אך האם פשר הדבר הוא שלמבוטח "זכות וטו" בכל מקרה? האם "לא חייבת" משמעה גם "לא יכולה"? מה הדין מקום שהמבטחת  סבורה שראוי לשלם לצד השלישי, חרף התנגדות מבוטחה, למשל במסגרת קניית סיכון, כאשר יש סיכון ראוי לקניה שבהליך המשפטי ייפסק יותר? או לחלופין, במצב בו סבורה המבטחת שראוי לחסוך עלויות ההתדיינות , כאשר האחריות לטעמה ברורה ואף סכום הנזק הנדרש סביר? או לחלופין אף כאשר יש שאלות של אחריות אך הסכום שניתן לסיים בו משקלל טענות בהקשר זה, ומהווה קניית סיכון נאותה?

בשני פסקי דין אליהם הופניתי סקר כב' השופט סטולר את הדעות השונות בפסיקה ובספרות, והביע עמדה לפיה סעיף 68 מקנה אכן זכות למבוטח במקרה שכזה להתדיין עם הצד השלישי, תוך נטילת סיכון שבמקרה כזה יצטרך המבוטח לשאת בהשתתפות העצמית לפי תוצאות המשפט.