פסק-דין בתיק א 176180/02

מבוא

1.         זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובע, יליד 1982, נפגע בתאונת דרכים ביום 25.11.01, בהיותו בן 19, בנסיבות שאינן תאונת עבודה. התובע רב על קטנוע, נתקל בדלת של מכונית, נפל ונחבל.

3.         לאחר שהתקבלה לאחרונה תעודת ציבור מפורטת של משרד הרישוי (הגב' רונית צין, תעודה מיום 23.1.06), הודו הנתבעות בקיומו של כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה ובחבות על פי החוק. המחלוקת נסבה על שיעור הנזק.

נכות רפואית

4.         בתיק זה מונו שני מומחים מטעם בית המשפט - ד"ר ערן לין, בתחום האורטופדי, ופרופ' מרדכי רביד, בתחום הפנימי.

            פרופ' רביד, בחוות דעתו מיום 25.3.03, קובע כי לתובע נותרה נכות צמיתה של 10% בגין כריתת הטחול לפי פרט 17ב' לתקנות המל"ל וכן נכות של 10% בגין צלקת לפרוטומיה ארוכה ורחבה, לפי פרט 75 (א) 3. בסה"כ - 19% נכות משוקללת בתחום זה.

            ד"ר לין, בחוות דעת מיום 11.4.04, קובע כי לתובע נותרה נכות צמיתה של 5%, על פי פריט 35 (1) ב', בגין תהליך דלקתי מקומי ("מרפק טניס") במרפק השמאלי.   

5.         אין חולק על קביעות אלו. נכותו הרפואית המשוקללת של התובע מסתכמת, על כן, ב- 23.05%. עיקר המחלוקת נוגעת להשלכות התפקודיות של נכות זו.

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות

6.         "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע.  כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה  של  הנכות  על  התפקוד  בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של  התובע  המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"". (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799 - 800; ההדגשה שלי - א.ז.).

            בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.

            כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, כרך נז', 717).

7.         התובע, שנפגע בתאונה בהיותו בן 19, נפגע בצד השמאלי של גופו. הוא סבל מחבלה במרפקו השמאלי ונאלץ לעבור ניתוח לכריתת הטחול. באשר למרפק, ד"ר לין קובע בחוות דעתו כי לא רק שמדובר בידו הלא דומיננטית של התובע, אלא שהתובע לא סובל מהגבלה בתנועות; רק ביישור מלא, ולאחר לחיצה, יחוש התובע כאב. התובע טוען אמנם בתצהירו (סע' 10) כי הוא סובל ממגבלת תנועה ומכאבים בכל תנועה, אך הדבר אינו עולה בקנה אחד עם קביעת המומחה. מכל מקום, יש לבחון את המצב העובדתי הנתון ואת ההשפעה בפועל.

            באשר לכריתת הטחול ולצלקת - פרופ' רביד חיווה דעתו, בצורה מפורשת, כי בעובדת היעדר הטחול אין כדי לגרום למגבלה תפקודית כלשהי וכי אין כל מגבלה לגבי סוג העבודה או פגיעה בכושר העבודה בעתיד. גם אם קיים סיכון מוגבר במקצת לזיהומים, כך פרופ' רביד, המגבלה היחידה היא הצורך לפנות לרופא במקרה של חום מסיבה לא ברורה. מובן, שהקביעה הסופית היא בידיי, אך אין להתעלם לחלוטין מקביעות המומחה בהקשר זה. התובע, מצידו, מתלונן על כאבים, צרבות, בחילות ומגבלות עקב מצבו, ומציין כי הוזהר מפני חשיפה למקורות שעלולים לגרום לזיהומים (סע' 9, 11 לתצהירו; עמ' 8, 12 לפרוטוקול). לא נראה לי שיש מקום לבחור בפתרון של "הכול או לא כלום". יש להניח כי מדובר בפקטור מעיק ומפריע, אם כי ברור שלא באופן ובמידה המתוארים על ידי התובע. יצוין, כי בפסיקה ניתן למצוא התייחסויות שונות לעניין כריתת טחול. דומה כי ברוב המקרים, בכפוף כמובן לראיות שמובאות בפני בית המשפט, מסתפקים בתי המשפט, לכל היותר, בפסיקת פיצוי גלובלי מסוים. כך, למשל, בע"א 614/85 בולבול נ' פלד ביטוחים בע"מ, תק-על 87 (3) 257, דובר על 10% נכות בגין כריתת טחול, נכות "שאין לה כל השפעה על התפקוד הפונקציונלי. הסכום של 4,000 ש"ח [נכון ליום 12.11.87 - א.ז.] שנפסק עבור העתיד בשל נכות זו הוא נדיב". בע"א 5429/90 לוי נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, תק-על 93 (4) 75, דובר בפסיקת סך של 10,000 ש"ח (בערכי 1990) "בשל חשש להפרעה כלשהי בכושר ההשתכרות בעתיד" בגין נכות כאמור.

8.         כפי שצוין, אין לנתק את התיאוריה והספקולציה מהמציאות. רק מעדותו של התובע בבית המשפט (באיחור לא ראוי ובאופן חלקי בלבד) התברר, כי לאחר התאונה התובע עבד במספר עבודות, גם אם מזדמנות או חלקיות, בתחומים כמסגרות, התקנת מזגנים, חממות וחווה לדגי נוי (עמ' 3 - 9 לפרוטוקול). התובע נמנע מלפרט או להציג את מלוא נתוני שכרו בגין עבודות אלה. בעת מתן עדותו בבית המשפט שימש התובע כאיש אחזקה במשך 8 שעות ביום במסגרת עבודות שירות שהוטלו עליו בתיק פלילי (גם אם ללא מאמץ מיוחד, כדבריו), ובתום העבודות פנה להמשיך בעיסוקו בחוות הדגים לשעתיים-שלוש נוספות (עמ' 13 לפרוטוקול). באשר לצפי לעתיד הקרוב, העיד התובע כי הוא מקווה להיקלט ב"מקום של פייטים ואבני חן וחרוזים", מקום שמוצא חן בעיניו ונראה לו מתאים, והוא ישמח אם יקבלו אותו; השכר שמשולם שם הוא "אולי 3,500 ש"ח ליום עבודה מלא משעה 08:00 ועד 16:00..." (עמ' 13 - 14 לפרוטוקול).

9.         על סמך מכלול השיקולים והעובדות הנ"ל הייתי נוקט, במקרה זה, בדרך של פסיקת סכום גלובלי, לעבר ולעתיד.

            בהתחשב בנכותו, מגבלותיו, גילו ותחומי עיסוקו של התובע הייתי מעמיד את הפיצוי על סך כולל של 80,000 ש"ח, נכון להיום.

כאב וסבל

10.       התובע זכאי לפיצוי של 40,000 ש"ח, נכון להיום (במעוגל).

הוצאות שונות/עזרה לעבר ולעתיד

11.       עיקר ההוצאות נגרמו בעת התאונה ובסמוך לאחריה; על דרך האומדן הייתי פוסק סך גלובלי כולל של 10,000 ש"ח, נכון להיום.

            ראשי נזק נטענים נוספים לא הוכחו.

לסיכום

12.       אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע: