פסק-דין בתיק א 17612/02

כללי :

1.         בפנינו תביעה שהוגשה ע"י התובע כנגד מעבידו (שהוא אביו במקרה זה) וכנגד חברת הביטוח אשר ביטחה את המעביד בביטוח חבות מעבידים. התובע עבד אצל הנתבע 1 לטענת התובע הוא הועסק בתנאים קשים שבסופו של דבר גרמו לו נזקים כאמור בתצהיר עדותו הראשית לאמור:

א.      התובע עבד בעסק למכירת בשר עופות כולל הכשרתם ולצורך כך היה חייב להרים גיגיות המכילות 50 קילוגרם בשר ובשלב הראשון להשרות את הבשר במים. אותן  גיגיות מונחות על הרצפה ופעולת ההכשרה כרוכה בעברת בשר מהקרטונים אל הגיגית ומשם היה צורך להוציא את הבשר אל ארגזי פלסטיק שהיו מונחים על משטח בגובה של 20  ס"מ וזאת על מנת שהמים יטפטפו כלפי מטה. בשלב השלישי הרים התובע מארגז הפלסטיק את חתיכות הבשר פיזר עליהן מלח כשמשקל כל חתיכת בשר נע בין 250  גרם ל 4  קילוגרם. לאחר כל אלה נשטף הבשר והועבר לגיגיות שהיו על הרצפה לאחר שרוקנו ממים ומולאו פעם נוספת. בשלב הבא היה צורך להעביר הבשר פעם נוספת מן הגיגיות לארגזי פלסטיק ריקים שהיו מונחים על משטח בגובה 20  ס"מ, לאחר מכן היה צורך לעביר הבשר שוב לגיגיות מלאות מים... ואם ביקש הלקוח לטחון הבשר עשה זאת התובע. כמו כן, עסק בפריקה וטעינה של הבשר מן המשאיות לחדרי הקירור וטיפל בשקילת הקרטונים והעברתם למשטחים.

ב.       כל הפעולות הללו נעשו תוך כדי התכופפויות רבות שהביאו כאבי גב תחתון אמצעי ועליון.לדעתו של התובע הפגימות שבגופו נבעו ממהלך העבודה שהיה בלתי תקין לא היה פיקוח תקין לא היה ציוד מתאים לא היו שולחנות, וכל העבודה יצרה סיכון בריאותי. התובע מתאר את הפסדיו הכספיים את התרופות שנוטל וכו'.

2.         התובע ביסס את עילת תביעתו וניתב אותה בשני נתיבים:

ג.        עילת רשלנות כנגד המעביד שהוא אביו.

ד.       פוליסת ביטוח חבות מעבידים אשר צורפה לתצהיר עדותו הראשית ואשר לדעתו חלה על התביעה שכן נזקיו הגופניים מהווים מבחינת הפוליסה מקרה ביטוח שבגינו יש להכיר בתובע כנפגע תאונת עבודה וכזכאי במימוש הפוליסה.

   דיון:

3.         בית המשפט מינה מומחה רפואי מטעמו, ד"ר טנצמן, רופא אורטופד מומחה, אשר בדק את התובע, קבע ולא נסוג מקביעתו, גם לאחר חקירה נגדית ארוכה וממושכת של ב"כ התובע, כי לתובע לא נותרה נכות הנובעת מתאונה טראומטית כלשהיא וכל ממחושיו נובעים מתהליך ניווני בעמוד השדרה כולו.

במסקנותיו קובע דר' טנצמן "... לאור חוסר כל ממצא נוירולוגי בולט בבדיקה הקלינית, ולאור סימן לסג שלילי לחלוטין בישיבה, לאור חוסר ספזם בשרירי עמוד השדרה המתני .... לאור צילום CT תקין ... כמו גם בדיקת EMG של הגפיים התחתונות, לא נותרה לדעתי כל נכות אורתופדית צמיתה בגין הגב התחתון והגפיים התחתונות הקשורה לעבודתו של מר אמסלם מיכאל כקצב בין השנים 1993-1998".

מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת המומחה , דר' יצחק וייס, מומחה רפואי בתחום האורטופדיה. קבע המומחה במסקנותיו "... לכן הנני קובע כי מר אמסלם נותר ללא נכות צמיתה בשטח האורטופדי כתוצאה מעבודתו וקובע אפס אחוזי נכות לפי תקנות המוסד לביטוח לאומי".

כבר בשלב זה, לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחים, נראה כי כל הטענות כנגד ד"ר טנצמן אין בהם ממש, שכן גם דר' וייס הגיע לאותה מסקנה שהגיע דר צנצמן לעניין "חוסר שיתוף הפעולה" אותו הסביר דר' טנצמן בסיכום חוות דעתו: " התרשמתי מהגזמה ניכרת בתלונותיו של מר אמסלם מיכאל...." ובחקירתו אמר  "... לו היה פה שיתוף פעולה מלא והייתי מתרשם שהשינויים האלה גורמים להגבלה בתנועות ושכל זה קשור לעבודה שלו, לא ההיתי מהסס לתת אחוזי נכות. כשאדם לא מזיז את הצוואר, אני לא יכול להחליט האם כתוצאה מכך שאינו משתף פעולה בכל זאת לתת לו קצת... אני יכול לתאר עובדות כמו שמצאתי בבדיקה"(ראה ישיבה מיום 11.10.05 עמ' 19).

וכן דבריו של  דר' וייס " חוסר שיתוף פעולה באופן כה בולט בזמן הבדיקה אינו מקנה כשלעצמו אחוזי נכות" (ראה חוות דעת).

לאור האמור לעיל מאמץ אני שבעתיים את החלטתי שדחתה את בקשתו של התובע לפסול את דר טנצמן ראה בשא 13516/04.

4.         התובע פנה בדרישה אל המוסד לביטוח לאומי בתביעה לתשלום דמי פגיעה מיום 06/08/2003, (ראה נ/1). עמדת המוסד לביטוח לאומי כפי שנקבעה בנ/1 לאמור : " לא ארע לך אירוע תאונתי/ אירועים תאונתיים זהירים כלשהם תוך ועקב עבודתך". כמו כן , " לא מדובר במחלת מקצוע", "אין קשר בין מחלתך לתנאי עבודתך".

קביעות אלו תואמות את קביעתם של הרופאים המומחים שבדקו את התובע בתיק זה ואני מאמץ את מסקנת הביטוח לאומי כחלק בלתי נפרד מפסק דין זה. 

על כל פנים לפי דעת הרופאים המומחים, לתובע נכות בשיעור 0%, כלומר הנזק שנגרם אם נגרם הוא 0% בלבד. פרט לכך מקור לכאבי התובע בגבו,להם הוא טוען ניתן למצוא בעיון בתיקו הרפואי כפי שהוגש למומחים לצורך הכנת חוות הדעת, משם ניתן ללמוד כי סובל התובע במשך שנים ממכאובים.

עיון בחומר הרפואי שהוגש עולה כי התובע עבר ניתוח בירך הדיסטלית ברגל שמאל, בה נכרת גידול ולאחר מכן עבר שתל עור. בשנת 1994 ציין דר' גורדון שהתובע סובל מכאבים תמידיים בשתי הגפיים התחתונות. דר' גורדון ציין כי אין פיתרון כירוגי אורטופדי לבעיה ולכן אין להפנותו למרפאה. בשנת 1997 כתב דר' זלינגר (נוירולוג):

"כפי שלא היתה הוכחה קלינית אין גם אישור אלקטרופיזיולוגי לקיום נוירופטיה פריפרית כסיבה למחושיו". ביום 16.10.01 התובע היה מעורב בתאונת דרכים עם חבלות בע"ש צווארי ומותני.