פסק-דין 17600-03

1.         התובעת הינה חברה העוסקת בין היתר ביבוא מוצרי מזון קפואים.

2.         הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הינה חברה שעסקה בזמנים הרלוונטים לתביעה בשיווק מוצרי מזון קפואים.

3.         הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") היה בזמנים הרלוונטים לתביעה מנהלה של הנתבעת.

4.         הנתבעת 1 נמצאת כיום בהליכי פרוק. פסק דין זה יתייחס מבחינה אופרטיבית ליחסים שבין התובעת לנתבע 2 בלבד.

5.         הנתבע ניהל עם מנהל התובעת מר יצחק קול (להלן: "קול") מו"מ לרכישת ירקות קפואים מסוג פול ירוק וארטישוק (להלן: "הירקות" או "הסחורה"). ביום 2.4.03 קול שלח לנתבע 2 הצעת מחיר בפקס לרכישת הסחורה. בהצעה צוין שתנאי התשלום הם "שוטף + 60" כאשר מצוין ששיק התשלום ימסר 3 ימים לאחר האספקה. ביום 7.4.03 קול שלח למר מאיר פרץ (להלן: "פרץ") ששימש כמנהל הרכש של הנתבעת, סיכום ההצעה למכירת הסחורה. בסיכום הצעה זה צוין שתנאי התשלום הם "שוטף + 60" ומועד האספקה נקבע לעד יום 30.4.03. פרץ אישר את ההזמנה בחתימת ידו. סיכום ההצעה התיחס לפול ירוק בלבד ופרץ הוסיף בכתב ידו בתחתית, שיש להזמין גם 10,000 ק"ג ארטישוק. ביום 24.4.03 קול שלח לפרץ בפקס "הזמנת רכש", בה סוכמה כלל העסקה. הנתבעת אישרה את ההזמנה. העיסקה כללה 10,000 ק"ג פול ירוק ו- 10,000 ק"ג ארטישוק. תנאי התשלום נקבעו ל"שוטף + 60". יצוין שבשלב מאוחר יותר היה בין הצדדים מו"מ לרכישת 10,000 ק"ג במיה, אך הצעה זו לא יצאה אל הפועל.

6.         התובעת סיפקה לנתבעת את הסחורה ביום 18.6.03. התובעת הנפיקה לנתבעת תעודת משלוח בגין הסחורה מיום 17.6.03 וחשבונית מס בגין הסחורה מיום 19.6.03, כאשר הסכום לתשלום הינו 188,517.39 ש"ח - כולל מע"מ.

7.         הנתבעת לא שילמה לתובעת בעבור הסחורה. הנתבעת אף לא מסרה לתובעת שיק עתידי בתנאי תשלום של "שוטף + 60" ממועד האספקה, תוך 3 ימים ולא בכלל.

8.         קול פנה אל הנתבע ואל חשב ופקידת הנהלת חשבונות של הנתבעת, בדרישה לקבלת התשלום אך ללא הועיל.

9.         לקראת סוף חודש יולי 2003 בנק הפועלים בע"מ הגיש נגד הנתבעת בקשה לפירוק. בעקבות כך נסגרו כל קווי האשראי של הנתבעת בכל הבנקים האחרים והיא נכנסה לקשיים כלכליים שלמעשה שיתקו את פעילותה. ביום 24.11.03 ניתן נגדה צו פירוק בבית המשפט המחוזי בחיפה בתיק פש"ר 494/03. אין מחלוקת שכיום, באופן מעשי, הנתבעת אינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה.

10.        אין מחלוקת ממשית שהנתבעת חייבת לשלם לתובעת את תמורת אספקת הסחורה, שנעשתה בפועל (להלן: "התמורה" או "החוב" או "חוב הנתבעת"). בענין זה אציין שהנתבע העלה טענה, שהתובעת לא הוכיחה אספקה בפועל של הסחורה. למען הסר ספק אני קובע, שעל פי המסמכים שהוגשו ולאחר ששמעתי את העדויות בבית המשפט, נחה דעתי שהסחורה אכן סופקה לנתבעת בפועל.

טענות התובעת:  

11.        הנתבע התחייב בפניה, עובר לביצוע העיסקה, כי הוא יהיה אחראי לתשלום התמורה. מאחר והנתבעת לא שילמה את התמורה, יש לחייב את הנתבע בתשלום באופן אישי.

12.        הנתבע ניהל עימה מו"מ לצורך העיסקה, אישר את ההזמנה וקיבל את הסחורה בפועל, כל זאת ביודעו שלאור מצבה הכספי של הנתבעת, היא לא תוכל לשלם את התמורה. בנסיבות אלה יש לחייב את הנתבע באופן אישי בחוב הנתבעת.

13.        הנתבע נטל בשם הנתבעת סיכון בלתי סביר בהזמנת הסחורה, לאור מצבה הכספי בעת ביצוע ההזמנה. בנסיבות אלה יש לחייבו באופן אישי בחוב הנתבעת.

14.        הנתבע הסתיר מממנה את מצבה הכספי הגרוע של הנתבעת. לו היתה יודעת שהנתבעת על סף הליכי פירוק או חדלות פרעון או קשיים כלכליים חמורים, היתה נמנעת מלבצע עימה את העיסקה. בנסיבות אלה יש לחייב את הנתבע באופן אישי בחוב הנתבעת.

15.        הנתבע מסר לה מצג שוא, באשר למצב אספקת ירקות קפואים בארץ וטען בפניה שיש מחסור אצל ספקים שלה מחו"ל. הנתבע למעשה פיתה אותה לבצע עימה עסקה. בדיעבד התברר שהמחסור של הנתבעת נבע מכך שלא שילמה לספק שלה בחו"ל, והיא חיפשה מקור אחר ליבוא ירקות. עקב מצגי השוא של הנתבע, יש לחייבו אישית בחוב הנתבעת.

טענת הנתבע:   

16.        הוא לא התחייב אישית לשלם עבור הסחורה.

17.        פעילות הנתבעת היתה תקינה עד לסוף חודש יולי 2003 ועד אז עמדה בהתחייבויותיה לספקים. בעת ניהול המו"מ עם התובעת ובעת אספקת הסחורה לא היה  חשש ממשי לכך שהנתבעת לא תוכל לשלם עבור הסחורה.