פסק-דין בתיק א 176/01

עניינו של הסכסוך בחוקיותה של בנייה על קרקע מאדמות כפר קרע.

טענות התובע

1.       על פי הנטען בכתב התביעה מר אחמד מוחמד אסעד דעייף, להלן: " התובע", הוא הבעלים והמחזיק כדין "של חלק" מהזכויות בחלקה 28 בגוש 12132 מאדמות כפר קרע, להלן: "חלקה 28", ומר אניס מוחמד זייד, להלן " הנתבע", הוא מהבעלים והמחזיק "של חלק" מהזכויות  בחלקה 27 בגוש 12312 להלן: "חלקה 27".

          עוד נטען כי סמוך ל- 1980 בנה הנתבע גדר, להלן: " הגדר", לאורך קו הגבול בין החלקות בגובה מטר אחד, ו "בהמשך" השלים הנתבע את בניית הגדר לגובה של כ- 3 מטרים, וכי הנתבע החל בחודש אפריל 1994 בבניית תוספת לבית מגוריו, להלן: "התוספת".

2.       על סמך חוות דעת מודד מטעמו, טען התובע כי הגדר נבנתה בתוך חלקה 28 ובכך הסיגה את גבול חלקה 28 ואילו התוספת נבנתה בחלקה 27 אך בתוך מרווח הנסיגה של שלוש המטרים בין גבול החלקות, להלן: " מרווח הנסיגה", שעל פי תוכנית המיתאר המקומית החלה על החלקות, אסור לבנות בו.

בסיכומיו טען התובע גם לעניין בניית מחסן בשטח חלקתו, ובמרווח הנסיגה, עניין שלא הועלה במפורש בכתב התביעה.

על יסוד טענותיו לעיל עתר התובע לסעדים הבאים:

1)     להחזיר לתובע לאלתר את הקטע של חלקה 28 שבבעלות התובע ואשר אליה פלש הנתבע בהיותו מסיג גבול.

2)     להרוס כל מבנה ולסלק כל חפץ שהוקם, נמצא ונבנה בשטח שבבעלותו של התובע.

3)     להרוס כל מבנה ולסלק כל חפץ שהוקם, הנמצא ונבנה במרחק של פחות מ - 3 מטרים מקו גבול חלקתו של התובע.

4)     לחילופין, לשלם לתובע את השווי הכספי של המקרקעין אליהם פלש הנתבע שלא כדין וזאת כפי שיקבע שמאי מקרקעין אשר ימונה על ידי בית המשפט.

5)     לקיים את תנאי הועדה המקומית שצויינו בהיתר הבניה המותנה שהוצא לנתבע ו/או לחילופין, להרוס כל מבנה שהוקם על ידי הנתבע, כל עוד לא מילא את התנאים שנקבעו על ידי הועדה לתכנון ובניה עירון (ערה).

בס' 1 לסיכומיו חזר ב"כ התובע ופירט את הסעדים כמפורט לעיל, אך בסוף ס' 4 הוסיף "לעניין זה הסכימו הצדדים כי השמאי לא ישום את הקרקע". לתוספת זו אתייחס בהמשך.

          טענות הנתבע

3.       בכתב הגנתו הכחיש הנתבע את טענות התובע המייחסות לו את עצם הבנייה שבמחלוקת, את מועד הבניה את מיקומה ואת היקפה, ומנגד הוסיף וטען כי "טרם ביצוע כל פעולה" פעל לקבלת היתר לביצוע אותה פעולה. כן טען כי לא רק שעבודות הבניה בוצעו "כדת וכדין" אלא הן בוצעו אף "תחת עיניו הפקוחות של התובע ולאחר קבלת הסכמת וברכת אביו שחתם על הסכם בנוכחות מזכיר המועצה המקומית כפר קרע", להלן: "ההסכם", מכוחו, כך טען הנתבע, ניתנה לו האפשרות "לבנות את הגדר ואת הדירה במקומם הנוכחי". 

בהמשך טען הנתבע, "לצורך הבהרה", כי "עבודות הבניה הראשונות" בוצעו לפני למעלה מ- 25 שנה, שעה שמרווח הנסיגה בין החלקות היה שונה ובהסכמת אביו של התובע.

עוד נטען בכתב ההגנה כי בהתאם לחוות דעת מודד מסתבר כי "הבנייה החדשה" שהוסיף הנתבע היא במרחק של 3.16 מ' מצפון ו - 3.40 ממערב ובמידה זו אין בבנייה הסגת גבול חלקתו של התובע ואין היא גולשת אל תוך מרווח הנסיגה.

אסקור ואנתח להלן את השתלשלות הענינים ואת טענות ב"כ הצדדים. ההדגשות בפסק הדין הן שלי אלא אם נאמר אחרת.

          מינוי מומחה וסמכויותיו

4.       בתחילה הוגשה התובענה בבית משפט השלום בחדרה ונדונה בפני סגן הנשיא כב' השופט סברי מוחסן. כבר בקדם המשפט הראשון ביום 2.11.98, הצהיר ב"כ הנתבע כי "עפ"י המדידה שלנו הפלישה שלנו היא 2-3 מטר". בהחלטתו מאותו היום קבע כב' השופט מוחסן, להלן: "ההחלטה", כי: