פסק-דין בתיק א 175899/02

מבוא

1.         מדובר בתביעת שיבוב שהוגשה על ידי התובעת, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת"), בגין תגמולי ביטוח ששילמה למבוטחתה, קוסקסט הפקות ו/או ירדן פינטו השקעות בע"מ (להלן: "המבוטחת"), חברה העוסקת בהפקת סרטי וידאו ואנימציה ממוחשבת, עקב נזקי מים שחדרו לבית עסק שהפעילה המבוטחת, בקומת המרתף, בבית המשותף ברח' אפטר 4, בתל אביב (להלן:"הבית המשותף" או  "הנתבע").

על פי הנטען, במהלך סוף השבוע שבין התאריכים 31.12.98 ל- 3.1.99, חדרו מי דלוחין שמקורם בבור ניקוז שבבית המשותף, לבית העסק של המבוטחת וגרמו נזקים לתכולתו (להלן:"הארוע" או "ההצפה").

בגין נזקי ההצפה האמורה, שילמה התובעת, מכח חבותה על פי פוליסת ביטוח, "מטריה-בתי עסק" (נספחים א' ו-ב' ל ת/1 להלן:"הפוליסה"), תגמולי ביטוח, בסך של  177,467 ש"ח. כן נשאה התובעת, בשכ"ט שמאי, בסך כולל של 5,859 ש"ח. סכומים אלה כשהם משוערכים, ליום הגשת התביעה, מסתכמים בסך של 219,718 ש"ח.

טענות הצדדים

2.         התובעת טוענת כי  מדובר בנזקי הצפה  שמקורם במי דלוחין שנבעו מבור ניקוז המצוי בשליטת הנתבע ובאחריותו וכי בנסיבות הענין, חל הכלל בדבר העברת נטל הראיה כך שעל הנתבע להוכיח כי לא התרשל. לחלופין טוענת התובעת כי הוכחה אחריותו של הנתבע לארוע הנזק.

עוד מוסיפה התובעת וטוענת כי משלא הובאו עדים מטעם הנתבע , לא עמד הנתבע בנטל להוכיח את טענות הגנתו, הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק. 

3.         הנתבע טוען כי לא הוכח שההצפה נגרמה בעטייה של תקלה או סתימה בבור ניקוז שבאחריות הנתבע. כן טוען הנתבע כי פעל בסבירות, בביצוע פעולות תחזוקה, מניעה וטיפול בתקלות שארעו כך שלא הוכחה כל התרשלות מצידו.

הנתבע מוסיף וטוען כי בנסיבות העניין, לא חלים הכללים בדבר העברת נטל הראיה וכי התובעת לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה להוכיח את תביעתה.

עוד טוען הנתבע כי התובעת והמבוטחת, תרמו ברשלנותן, לארוע הנזק ולא עמדו בחובתן, להקטין את הנזק, וכי התובעת, שילמה תגמולי ביטוח כמתנדבת הן בעצם ההכרה בחבותה לשלם תגמולי ביטוח והן בגובה הנזק שהוכר על ידה.

נסיבות הארוע

4.         אשר לנסיבות הארוע, העידו מטעם התובעת, מנהל המבוטחת מר מנחם פינטו (להלן:"פינטו"), והשמאי, רם מלאכי, אשר ביקר במקום, ביום גילוי ההצפה ותעד בתמונות את נזקי ההצפה ואת העבודות שבוצעו בבור הביוב שבשטח הבית המשותף (דו"ח השמאי והתמונות המצורפות, הוגשו וסומנו, ת/4).

פינטו העיד כי כשהגיע לעסק, ביום  ראשון, 3.1.99, התגלתה הצפה ודליפה של כמויות מים גדולות מתקרת בית העסק.

בדו"ח השמאי, ת/4, מצויין: "בביקורינו במקום זמן קצר לאחר גילוי ההצפה, ראינו כי שרברבים פועלים במקום ומבצעים שיחרור סתימה במריכת הביוב של הבנין... מכסה בריכת הדלוחין נמצא בגובה גג מרתף הבנין, בו שוכן העסק המבוטח ועליית מי הדלוחין גרמה ליציאתם מן הבריכה  להצפת הגג ולחלחול דרך תקרת המרתף".  

5.         בתצהיר תשובות לשאלון שנערך ונחתם על ידי מר יצחק שור, מטעם הנתבע, (נספח 11 לתיק המוצגים מטעם התובעת) אישר הנתבע  כי ביום שבת התגלה כי נקוותה שלולית ברחבת הכניסה האחורית לבניין וכי עקב סתימה בבור הביוב, הזמין הנתבע, ביום ראשון, 3.1.99, שרברב אשר "... ניקה ופתח את סתימת בור הניקוז וכל הכרוך בהבטחת מעבר חופשי של מי דלוחין מן הבריכה האחורית... ועד לבריכה המרכזית... התמורה ששולמה לשרברב במועד זה, כוללת גם את התשלום עבור עבודתו בעבור החלפת הצינור המקשר בין שני בורות הניקוז..." (תשובות 3, 4 ו-6 לשאלון).

בטענת הנתבע כי הקבלות המתעדות הזמנת עבודות שרברבות (אשר התקבלו מהנתבע, במסגרת גילוי מסמכים וצורפו לתיק המוצגים מטעם התובעת), אינן קבילות כראיה להוכחת מקור ההצפה, אין רבותא שכן די בתצהיר התשובות לשאלון, מטעם הנתבע, כדי להוות ראיה לכך שבעת הרלבנטית, נגרמה סתימה של מערכת הביוב אשר תוקנה על ידי שרברב שהוזמן ע"י הנתבע. בעצם העובדה שההצפה ארעה, בעת שהתגלתה סתימה בבור הביוב, ביחד עם עדותו של השמאי אשר הצביע על הסתימה האמורה, כגורם להצפה, די כדי להוכיח את הקשר בין השניים, על בסיס מאזן ההסתברויות. יצויין כי השמאי העיד, בחקירתו הנגדית, כי בעת ביקורו במקום, ראה וצילם את השרברבים בעבודתם ושלל את הטענה כי הכתמים החומים, הנראים בתמונות,  מצביעים על נזק ישן וכדבריו: "לא. אלו כתמי חול או אבק שנסחף עם המים, מאחר והמים נכנסו דרך הגינה. הם שיוצרים כתמים חומים. אלו לא כתמי עובש" (עמ' 18 לפרוטוקול).

6.         זאת ועוד, הנתבע בחר שלא להביא עדים מטעמו. לו היה ברצון הנתבע להוכיח את טענתו כי נזקי ההצפה, אינם נובעים מסתימת בור הניקוז שארעה באותו סוף שבוע, היה באפשרותו להביא חוות דעת נגדית מטעמו או למצער, לזמן לעדות את השרברב שעסק בתיקון התקלה, ויוזכר - הלכה היא כי בעל דין הנמנע מלהביא ראיות או עדויות שהיה בהן כדי לתמוך בגרסתו, מטבע הדברים, קמה הנחה לרעתו כי לא היה באותן עדויות או ראיות כדי לסייע לו בהוכחת טענותיו, ראה לעניין זה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, 603-602 וע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז    (2) 605,  615-614.

נטל הראיה

7.         נראה כי הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, "הדבר מדבר בעדו" -אינו חל בנסיבות העניין, שכן הנזק, לא נגרם "על ידי" נכס שלנתבע, היתה שליטה עליו, דהיינו; בור הניקוז, אלא על ידי מי דלוחין שהינם, בגדר "דבר נמלט" כמשמעו בסעיף 38 לפקודה.

8.         מאידך, סבורה אני כי חלה בענייננו, הוראת סעיף 38 לפקודת הנזיקין, הקובעת: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על-ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על-ידי דבר שנמלט העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה".

מים, הינם בגדר "דבר נמלט", העלול לגרום נזק בהימלטו. לפיכך סבורה אני כי בנסיבות העניין, חל הכלל בדבר העברת נטל הראיה כך שעל הנתבע, כבעל השליטה בנכס ממנו נמלטו המים - בור הניקוז שנסתם ועלה על גדותיו, חובת הראיה להוכיח כי לא התרשל בתחזוקת הבור ממנו נמלטו המים וחדרו לבית העסק של המבוטחת, ראה לענין זה; ע"א 302/67 חברת מפ"י בע"מ נ. משק אשר אשכנזי, פ"ד כ"ב (1)211, וע"א 241/89 ישראליפט (שירותים) בע"מ נ. הינדלי רחל ואח', פ"ד מט (1) 45 , ע"א 7877/02 זיאד נ' חברת החשמל  מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד נח (2) 279.

9.         בנסיבות אלה, משהוכח הקשר בין ההצפה לסתימה בבור הניקוז ונוכח מסקנתי האמורה, בדבר העברת חובת הראיה אל כתפי הנתבע שעליו להוכיח כי לא התרשל בתחזוקת בור הניקוז ו/או בטיפול בסתימה שהתגלתה בו, הרי המנעות הנתבע מלהביא עדים מטעמו, מובילה למסקנה כי הנתבע לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו להוכיח כי לא היתה התרשלות במעשיו ו/או מחדליו ודין התביעה להתקבל.