פסק-דין בתיק א 17543/04

1.         התובעת הגישה תביעה על סך 77,876 ש"ח נגד הנתבעים וביקשה שהנתבעים ישיבו לה כספים שלוו ממנה ולא החזירו, למרות דרישותיה.

2.         אין חולק על כך, שהתובעת והנתבעים היו ידידים קרובים בתקופה הרלוונטית (1998, 1999) וכי התובעת נתנה להם כספים ו/או שילמה עבורם כספים לצדדי ג' שונים.

3.         המחלוקת בתיק, היא כפולה.

א)         מה סכומי הכסף שהתובעת נתנה לנתבעים.

ב)         האם נתנה כספים אלו לנתבעים כמתנה או כהלוואה.

4.         התובעת טענה, כי היא הלוותה לנתבעים את הכספים והנתבעים היו צריכים להשיב לה את הכספים.

הנתבעים טענו, כי אין מדובר בהלוואה אלא במתנה , ולפיכך,  הם לא צריכים להחזיר כספים לתובעת.

5.         לאחר הגשת התביעה, ניתן צו עיכוב הליכים נגד הנתבעת במסגרת הליכי פשיטת רגל, ולפיכך ההליכים נגדה עוכבו, והתביעה התנהלה רק ביחס לנתבע 2.

6.         לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להתקבל ברובה מהנימוקים כדלקמן:

א)         האם הכספים ניתנו במתנה או כהלוואה?

(1)        התובעת הכירה את הנתבעים כאשר עבדה בשנת 1998 עם הנתבעת במקום עבודה משותף.

במסגרת הידידות שהתפתחה בין הצדדים, היא הוזמנה לביתם של הנתבעים, ושם הכירה את הנתבע.

התובעת ציינה, כי היתה ביניהם מערכת של אמון, והיא האמינה לכך, שמצבם הכלכלי קשה (עמוד 3 שורות 25 - 29 לפרוטוקול), והיא הסכימה מתוך טוב לב להלוות להם כספים.

(2)        הנתבע בעדותו לא מכחיש שהם קיבלו כספים מהתובעת, וכדבריו: "...אני מסכים שציונה עזרה לנו עם הכסף, אני מסכים עם כל התביעה שציונה עזרה לנו, ולא אמרתי שהחזרתי לה כספים, היא עזרה לי ונתנה לי, על נושא הסכומים, הלוואות במזומן כל מיני דברים שאין לי אפשרות לזכור מה היה ומה לא היה אז אני לא יכול לאשר או להכחיש, הכללית אני מודה שהיא עזרה לי". (עמוד 8 שורות 6 - 9 לפרוטוקול).

וכן אישר, כי ללא העזרה של התובעת, הם לא היו מתקדמים (עמוד 8 שורה 20 לפרוטוקול) והוא אף הוסיף בעדותו ואמר, כי הוא אמר לתובעת הרבה פעמים שהיא לא צריכה לעשות להם "את כל הטוב הזה" אך לטענתו התובעת אמרה, שבשביל זה יש חברים ואין לו מה לדאוג ומדובר רק בכסף (עמוד 8 שורות 21 - 23 לפרוטוקול).

ועוד הוסיף ואמר, כי הוא אמר פעמים רבות גם בנוכחות ב"כ התובעת, כי התובעת היא "מלאך" והיא עזרה לו ולאשתו רבות (עמוד 8 שורות 18 - 19 לפרוטוקול).

(3)        אם כך, המחלוקת המהותית היא לא בשאלה העובדתית אם התובעת שילמה כספים עבור הנתבעים או לא, אלא, אם היא נתנה את הכספים כמתנה או כהלוואה.

התובעת העידה באופן נחרץ, כי מדובר בהלוואה ולא במתנה וכי היה ברור שהנתבעים הצטרכו להחזיר לה את הכספים.

התובעת ציינה, כי הנתבעים אף השיבו לה סכומי כסף קטנים על מנת להראות לה שהם בכל זאת מחזירים את החוב, ומדובר בסכומים כדלקמן: