פסק-דין בתיק א 17483/07

התובעת טוענת כי רכבה נפגע מאחור בידי רכב הנתבעים, תוך שנגרם בו נזק.

הנתבעים אינם מכחישים את הפגיעה ברכב התובעת אך טוענים כי היה כתם שמן על הכביש והוא  שמנע מרכבם לעצור עצירה מוחלטת.

בהתאם שלחו הנתבעים הודעת צד ג' נגד עיריית רעננה בטענה כי התרשלה משלא תחזקה את הכביש על דרך הסרת כתם השמן.

צד ג' טוענת כי לא היה מפגע בכביש; כי שתי דקות לאחר  התאונה דווח למוקד העירוני קיומו של כתם שמן וכי הפניה טופלה מייד, לפיכך לא היתה כל התרשלות מטעם צד ג'.

על מנת להכריע במחלוקת, שמעתי את שתי הנהגות ואת מר דורון בכר, מנהל המוקד העירוני אצל צד ג'. גם עיינתי בשאר חומר הראיות שהניחו בפניי שלושת הצדדים.

בסופו של יום, לאחר בחינה, שקילה ואיזון של כלל חומר הראיות ולאחר בדיקת מאזן ההסתברויות, מצאתי כי הנתבעים לא הצליחו לעמוד בנטל המוטל עליהם, להוכיח כי כתם שמן הוא שגרם להחלקת רכבם ולפגיעה ברכב התובעת, קל וחומר, לא הצליחו הנתבעים להוכיח את אחריות צד ג' לאי הסרת מפגע - כתם שמן, ואבהיר:

על פי חומר הראיות שבפניי, הפעם הראשונה שנטען כלל לקיומו של כתם שמן, על ידי הנהגת ברכב הנתבעים, היתה לאחר שעזבה את מקום התאונה, כאשר במקום התאונה ובמעמד החלפת הפרטים אינה מאזכרת כלל כי רכבה החליק על כתם שמן (שתי הנהגות מאשרות כי במקום התאונה לא טענה כלל הנהגת ברכב הנתבעים לקיומו של כתם שמן על הכביש, וודאי לא טענה כי כתם שמן היה הגורם לתאונה).

טענת הנתבעים כי רכב שנסע לפני רכבם ואחרי רכב התובעת, החליק אף הוא על הכביש, הינה טענה מפי בעל דין בלבד, אשר לא נמצא לה תימוכין, כאשר היא מוכחשת על ידי הנהגת ברכב התובעת, וכאשר שתי הנהגות מאשרות כי רכב התובעת וכליי רכב נוספים שעברו בדרך לפניו, לא החליקו כלל.

לפיכך, מחומר הראיות (לרבות לאור מועד הדיווח על כתם השמן למוקד העירוני, ביחס למועד התרחשות התאונה) ולאחר בדיקת מאזן ההסתברויות עולה, כי לא הוכח כי כתם שמן היה הגורם לאי עצירת רכב הנתבעים ולפגיעה ברכב התובעת, אלא כי כתם שמן, ייתכן ונוצר כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעים ברכב התובעת, עקב פגיעות ונזקים שנגרמו ברכב הנתבעים במוקד קדמי, עקב התאונה.

לעניין זה יצויין כי הנתבעים לא המציאו חוות דעת בעניין מוקדי הפגיעה ברכבם והנזק שנגרם לו בתאונה, גם לא הכחישו כי נגרם נזק שבגינו נגרמה נזילת שמן.

בגירסת הנתבעים גם נמצאו סתירות,בין גירסת הנהגת בפניי, לבין האמור בכתב ההגנה (לא ניתן היה להשוות להודעות קודמות, משלא הוצגו לא הודעה לחברת הביטוח / חברת השכרה וגם לא הודעה במשטרה).

ואולם גם אם היו הנתבעים מוכיחים קיומו של כתם שמן על הכביש, עובר להתרחשות התאונה, עדיין לא היה בפרט זה, כשלעצמו, כדי להסיר מאחריותם לאירוע התאונה.

הלכה פסוקה היא כי החלקה כשלעצמה, אינה מהווה ראיה ניצחת בדבר רשלנותו של הנהג, ואולם, לכאורה, היא מצביעה  על אי נקיטת אמצעי זהירות נאותיים מצד הנהג. רשלנות הנהג יכולה להתבטא בדרכים שונות: נהג במהירות מופרזת לתנאי הדרך המסויימים, או שלחץ על הבלמים בצורה פתאומית מידיי בהתחשב בתנאי הכביש וכו'.

(ראה ע.פ 237/55 פ"ד ט' (2) 1869; ע.פ. 84/85 פ"ד מ' (3) 148 בסעיף 12).

נטל השכנוע להוכחת הטענה "בדבר גורם זר מתערב", דהיינו קיומו של כתם השמן כגורם לתאונה, רובץ על שכמי הנתבעים ועליהם להוכיח כי בנסיבות המקרה, לא יכלה נתבעת 1, כנהגת סבירה, למנוע את התאונה.

נתבעת 1 העידה כי עובר לתאונה נסעה במהירות 40 - 50 קמ"ש, כי הצומת היה עמוס, כי התנועה לפניה כמו גם בנתיב משמאל עצרה, לכן נדרשה לבלום, כי לא בלמה בלימת חירום אך לא הצליחה לעצור.

ואולם רכב התובעת וכליי רכב נוספים לפני רכב הנתבעים לא החליקו על כתם השמן (ראה ר.ע.פ 6842/02 דינים עליון ס"ב 463).

מכאן עולה כי אף לגירסת הנתבעת 1, בטרם החליק רכבה על כתם השמן, נסעה נתבעת 1 במהירות ובאופן שלא תואם את מצב התנועה ותנאי הדרך, לא שמרה מרחק מספיק מרכב שנסע לפניה, לא בלמה או לא בלמה די ופגעה ברכב שבלם לפניה.

מכאן שאין לתלות את האחריות לתאונה אך בכתם השמן (אשר קיומו כשלעצמו לא הוכח במועד עובר לתאונה), אלא לכל היותר כתם השמן נוסף  על רשלנות נתבעת 1.