פסק-דין בתיק א 17418/02

1.         התובעת, ילידת 1934, נפגעה ביום 17.7.02, בתאונת דרכים, עת נפגעה ע"י רכב, בהיותה הולכת רגל (להלן: " התאונה").

לתובעת נגרם שבר בברך רגלה השמאלית והיא נותחה בברכה לצורך קיבוע השבר באמצעות פלטה. לאחר מכן נותחה, שוב, לצורך הוצאת הפלטה.

לאחר התאונה אושפזה התובעת למשך 13 ימים, ולאחר מכן - למשך 33 ימים, באשפוז מלא, בבי"ח אלישע.

בהמשך, נעזרה התובעת בברכייה ובמקל, ולטענתה - היתה מוגבלת בהליכת ובתפקוד היומיומי.

ביום 27.11.05 אושפזה התובעת למשך 3 ימים, לצורך הוצאת הפלטה מהברך, ולאחר מכן  שוחררה כשהיא נעזרת בקביים ובהליכון.

לטענתה, היא סובלת מכאבים קשים, הגבלה בתנועות הרגל והגבלה קשה בתפקוד. התובעת אף מוסיפה, כי בשל המגבלות ברגלה השמאלית החלו כאבים גם ברגל ימין.

אומר מיד, כי אין בפני כל ראייה לבעיות ברגלה הימנית, הקשורות לפגיעתה בתאונה, ולא היה כל מקום לטענה זו.

ביום 14.10.04 נפלה התובעת ונפצעה בכתפה הימנית, והיא מבקשת לשייך פציעה זו לתאונה, שכן, לטענתה, היא נפלה בשל חוסר יציבות אשר נגרמה כתוצאה מפגיעתה בתאונה.

2.         פרופ' וולפין, אשר מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש (להלן: " המומחה"), קבע כי לתובעת נותרה נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 10%, לאור כך שנמצאה ירידה של 1 ס"מ בהיקף שרירי ירך שמאל, ובצילומי הרנטגן הודגמו צניחה קלה ואי סדירות של המשטח הפרקי החיצוני, ולאור נוכחות של פרגמנט חופשי בלשכה החיצונית.

בתשובה לשאלות הבהרה חיווה המומחה דעתו, כי הפגיעה בכתף איננה קשורה לתאונה.

הצדדים הסכימו לוותר על חקירות ולמתן פס"ד מנומק על פי סיכום טיעוניהם.

3.         טענותיה של ב"כ התובעת לגבי המגבלות הקשות מהן סובלת התובעת, ולגבי הקשר בין הנפילה והפגיעה בכתף לחוסר יציבות של התובעת, אינן עולות בקנה אחד עם חוו"ד המומחה, ולא ניתן לקבלן.

המומחה קבע בחוות דעתו, במפורש, כי לא נמצאה פגיעה ביציבות הברכיים, וההגבלה היחידה בתנועות נמצאה בתנועת הכיפוף (110 מעלות משמאל לעומת 140 מעלות מימין). לא נמצאה הגבלה ביישור.

לא רק זאת, אלא שלתובעת עבר רפואי "עשיר" הכולל  בעיות ברגליים ובברכיים, כאבי גב עם הקרנות לרגליים, בעיות בכתפיים, יתר לחץ דם, מחלות לב, אסטמה, ולאורך השנים נרשמו אף מספר נפילות.

לאור כך, נראה, אמנם, שיש ממש בטענות ב"כ הנתבעת לפיה מנסה התובעת לייחס לפגיעתה בתאונה את כל מכאוביה וכל מגבלותיה אשר מהן היא סבלה עוד לפני התאונה.

4.         לאור האמור בחוו"ד המומחה, והאמור לעיל, ובהתחשב בכך שמדובר בפגיעה בברך, אין מקום לקבוע כי נכותה התפקודית של התובעת קטנה מזו האמורה בחוו"ד המומחה, אולם היא גם אינה עולה על הנכות הרפואית. לפיכך אני קובעת כי נכותה התפקודית של התובעת הינה כנכותה הרפואית.

5.         הפיצוי המגיע לתובעת, הינו, איפוא, כדלקמן:

בגין כאב וסבל -

לפי 10% נכות ו- 46 ימי אשפוז, ובניכוי גיל - 27,035 ש"ח.