פסק-דין בתיק א 17269/07

1.         מבוא

בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף בהעדר עילה, ו/או עקב התיישנות. מהותה של התובענה, הינה פיצויים בגין נזקי גוף שאירעו לתובע, תושב הרשות הפלשתינית, בתאונת דרכים מיום 20.4.02 שהתרחשה בכביש הראשי ב"חווארה" בו נסע התובע עם רכבו, עת רכב צבאי כבד, נהוג על ידי נתבע 1, פגע ברכבו וכתוצאה מכך גרם לפגיעתו של התובע, למות שני ילדיו ונכדו (להלן: "התאונה"). 

התובענה הוגשה בתאריך 11.2.07 בעילה לפי פקודת הנזיקין, בהעדר ביטוח בר תוקף לרכב התובע בתאונה בה הוא ובני משפחתו ניזוקו.

הנתבעים הגישו בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, וכן את הבקשה דנא לדחיית התובענה,  נשוא  החלטה זו.

2.         טענות המבקשים

            לטענת המבקשים עסקינן בתאונה שאירעה בשטחי הרשות הפלשתינית. במועד התאונה חלה באיו"ש  תחיקת הבטחון של המפקד הצבאי והצו בדבר פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מס' 667), התשל"ו-1976 (להלן: "הצו"),  הקובע עקרונות דומים לאלה המצויינים בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

בנוסף, ובהתאם להסכם הביניים בין ישראל לרשות הפלשתינית, החבות בגין תאונת דרכים הינה כאמור בחקיקה התקפה במקום התאונה.

על פי הוראות סעיף 2 (א) (1) לחוק הפיצויים, החוק אינו חל  על האירוע, שכן התובע אינו אזרח ישראלי או תייר חוץ, אלא תושב האיזור.

לפיכך, ולאור האמור לעיל, במועד התאונה נשוא התביעה, חל דין המקום על אירוע התאונה, היינו הצו.

לפי סעיף 3א לצו:

" בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, תחול על כל נוהג האחריות לנזקי הגוף של מי שנסע בכלי הרכב שלו".

סעיף 8א לצו קובע את עקרון ייחוד העילה ולפיכך, לטענת המבקשים, מנוע התובע לתבוע לפי פקודת הנזיקין בהעדר עילה.

בנוסף, ולאור סעיף 7 (א) לחוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות), תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק הישום"),  לא ידון בימ"ש בתובענה כנגד המדינה של מי שאינו ישראלי או תייר בישראל שעילתה מעשה או מחדל שנעשו או שיסודם במסגרת תחומי האחריות או הכוחות שהועברו למועצה כמפורט בסעיף 3 להסכם.

לפיכך, לטעמם של המבקשים, גם מטעם זה אין לתובע עילה לתבוע בבימ"ש ישראלי בגין מעשה או מחדל שבוצעו למעשה בתחומי הרשות.

           מעבר לכך,  נטען כי דין התביעה להדחות גם מפאת  התיישנות  באשר  סעיף 4א' לצו החיל על זכותו של נפגע לפיצוי על נזק גוף, בין היתר, את סעיף 68 לפק' הנזיקין האזרחיים, הקובע תקופת התיישנות בת שנתיים. מאחר והתאונה התרחשה ב- 20.4.02, כי אז זו התיישנה ב- 20.4.04, שלוש שנים קודם הגשתה.

            מעבר לכך, קמה עילת התיישנות נוספת מכח סעיף 5א' לחוק הנזיקים האזרחיים, (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הנזיקים האזרחיים"), שהוסף בשנת 2002 וקובע הסדרי התיישנות שונים ומיוחדים לתביעות בגין פעולות צה"ל באיזור.

סעיף 5א (3) לחוק הנזיקין האזרחיים קובע תקופת התיישנות של שנתיים מיום האירוע נשוא התביעה וגם מטעם זה התיישנה תביעת התובע.

3.         תגובת המשיב

המשיב מציין בתגובתו, כי  אין חולק שעסקינן בתאונת דרכים שאינה חוסה בצילו של חוק הפיצויים לאור סעיף  7 (5) לו הקובע כי נפגע שנהג ברכב ללא ביטוח , אינו זכאי לתבוע לפי חוק הפיצויים, ומאחר וכך, בהעדר  פוליסת ביטוח לתובע,  אין נשללת זכותו לתבוע לפי פקודת הנזיקין; כך גם  על פי אותו הצו שחל  באיזורי הרשות הפלשתינית וסעיף 8 (ב) לו, הקובע: