פסק-דין בתיק א 17258/05

לפניי תביעה בגין ליקויי בניה בדירת מגורים.

1.         התובעים רכשו את דירתם ברח' הכרמל 18/22 בגני תקווה (להלן "הדירה") מהנתבעות, אשר בנו אותה.

            הסכם המכר נערך בשנת 2000.

2.         בשנת 2002 נערכה ע"י המהנדס גוכמן מחברת "הדס", המתמחה בכך, חוות דעת לעניין ליקויי הבניה בדירה.

3.         התובעים טענו כי התלוננו בפני הנתבעות ודרשו את תיקון הדירה עפ"י חוות הדעת, אך אלו התעלמו מהם. בעיקר טענו הם כנגד איכות הריצוף בדירתם ודרשו החלפתו עקב חרירים וכתמים שהופיעו בו.

4.         תביעתם הוגשה לבית המשפט כשהיא נשענת על חוות הדעת הקובעת כי עלות תיקון הליקויים בדירה הינה 95,000 ש"ח. בנוסף תבעו פיצויים בגין עוגמת נפש ובגין דיור חלופי בעת התיקון. התביעה הועמדה על סכום של 100,000 ש"ח, משיקולי אגרה.

5.         הנתבעות טענו בכתב הגנתן כי התובעים העלימו מידיעת בית המשפט כי כבר ביצעו תיקונים בדירת התובעים, ולכן חוות הדעת עליה הסתמכו האחרונים  איננה רלוונטית. עוד נטען על ידן כי התובעים הערימו בפניהן קשיים ומנעו תיקונים אפשריים, ולכן טרם מיצו את זכותן, עפ"י חוק המכר (דירות) תשל"ג - 1973 לתקן בעצמן את הליקויים, ששיעורם, כאמור הוכחש, באמצעות חוות דעת נגדית.

6.         בית המשפט מינה את המומחה מר מיכאל רוזנפלד כמהנדס מומחה מטעמו. המומחה הגיש את חוות דעתו, הקובעת ליקויים שעלות תיקונם כ-5,000 ש"ח, ושוללת את זכות התובעים להחלפת הריצוף בדירה.

7.         הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, וויתרו על חקירת המומחה והמצהירים, והסכימו כי פסק הדין יינתן עפ"י כל אלו, לרבות סיכומיהם.

8.         עיקר קצפם של התובעים יצא על קביעותיו של מומחה בית המשפט אשר נהג, לשיטתם, במשוא פנים וחרג מסמכותו.

9.         בסיכומיהם זנחו התובעים את טענותיהם כנגד יתר ליקויים בדירה, (למעט אלו שהוכרו ע"י המומחה), וטענו לעניין קביעותיו בנושא הריצוף בלבד.

10.       הכלל הוא כי "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בימ"ש לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

ובהמשך:

"בדבר כוחה המחייב של חוות הדעת נקבע בפסיקה כי: מינויו מטעם בימ"ש של מומחה מוסכם על הצדדים הוא נוהג רצוי, שיש לעודדו (ע"א 521/77). כפועל יוצא ממינויו של המומחה אין הצדדים צריכים להביא ראיות נוספות ולחקור עדים ובכך שכרם, מאידך גיסא, מוגבלת כמובן, יכולתם לערער על מסקנות המומחה. הצדדים רשאים לחקור את העד המומחה...והם אף רשאים לדרוש מן המומחה הבהרות בכתב על חוות דעתו ...טענות אלה חייבות למצוא את ביטוין בחקירתו של העד, כי זו שיטת המבחן של הרציונאליות של מסקנותיו (ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' מזרחי [2],   189)" [ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל רונן ו-32 אח', פ"ד נ"ב 567-568].

הנני מקבלת קביעתו של המומחה כי ת"י 1629 איננו חל על אריחי קרמיקה, ולפיכך אינו רלבנטי לענייננו. חרף זאת מצאתי כי יש מקום לסטות במשהו מחוות דעתו ומסקנותיו.

11.       הנתבעות והמומחה מטעם בית המשפט הסתמכו על חתימת התובעים על טופס אישור גמר עבודה.

            חתימה כזו, יש לקבל בהסתייגות: " המדובר בענייננו במסמך סטנדרטי, אשר נערך ע"י המערערת לצרכיה, ורוכשי הבית הוזמנו על ידה לקבלו, כפי שהוא. כאשר מתעורר ספק לגבי פירושה של תניה במסמך מעין זה, מן הנכון להעדיף את הפירוש שאין בו כדי לבטא ויתור גורף על זכויות מצד אלו שלא ניסחוהו. זאת, כמובן, כאשר הכתוב סובל יותר מאשר פירוש סביר אחד" (ע"א 769/86 רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ' זמרן, פ"ד מב(3) 581, 586).

12.      המומחה מטעם התובעים התייחס לשלשה ליקויים בריצוף: