- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
פסק-דין בתיק א 17190/06
|
א בית משפט השלום תל אביב-יפו |
17190-06
4.12.2006 |
|
בפני : שלמה פרידלנדר |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: א.מ.המשלט בע"מ עו"ד אלי אקסלרוד |
: זמן ברוך [ק.ד.מ. שלטים והתקנות (1982)] עו"ד יהושע גליקס |
| פסק-דין | |
מבוא וטענות הצדדים
1. לפניי תביעה לתשלום בסך 6,579 ש"ח בגין מדבקות-שלטים בהדפסה דיגיטלית שהזמין הנתבע מהתובעת.
2. התובעת טוענת שהעבודות בוצעו כמוסכם, והנתבע לא שילם תמורתם.
3. הנתבע טוען שהעבודות הנדונות בוצעו במקום עבודות קודמות שהיו פגומות, ואשר הצבע בהן דהה; לפיכך הוסכם שיבוצעו ללא תמורה.
דיון והכרעה
4. טענת הנתבע היא מסוג 'הודאה והדחה': הנתבע מודה בקבלת העבודות השניות, אך טוען שהוסכם על היעדר תמורה בגינן. לפיכך עליו הנטל להוכיח הסכמה כאמור.
5. הנתבע לא עמד בנטל זה. ההזמנות שצורפו לכתב התביעה מורות בעליל כי בגין העבודות נקבע מחיר. הסברו של עד הנתבע כי כך רושמים הזמנות, אפילו אם מדובר בעבודה ללא תשלום, אינו סביר בעיניי. לו סבר הנתבע כי אין עליו לשלם, על אף העולה לכאורה מן ההזמנות - היה עליו לציין זאת במפורש, לצד חתימת האישור שלו בשוליהן. הנתבע לא הביא אישוש חיצוני כלשהו לעדות היחידה שתמכה בגרסתו בדבר הסכמה כאמור.
6. חרף הדהייה שלא הייתה שנויה במחלוקת, לא ניתן לקבוע, כבסיס לקביעה כי סביר להניח הסכמה על אי-תשלום בגין ההדפסות השניות, שההדפסות הראשונות לקו באי-התאמה, כמובנה לפי חוק המכר; או שהתובעת השלתה את הנתבע בדבר עמידותן של ההדפסות. אי-התאמה אינה אי-איכות, אלא אי-עמידה באיכות המוסכמת. הנתבע לא הוכיח הסכמה על איכות גבוהה מזו שאפיינה בפועל את ההדפסות. עד התובעת נתן טעם לדהייה כתופעה אפיינית לסוג ההדפסה, לתנאים האקלימיים ולמשך הזמן הרלבנטיים, והעיד כי התובעת דווקא הזהירה את הנתבע בדבר הסיכון שהוא נוטל על עצמו בהזמנת סוג זה של עבודה, חרף מגבלותיו. הנתבע לא הפריך עדות זו. לפיכך הנתבע לא הוכיח רקע העשוי לבסס טענה להסכמה על אי-התשלום בגין ההדפסות השניות.
7. הנתבע גם לא הוכיח, כגון בעדות מומחה חיצוני לדבר, כי הדפסות כאמור אינן אמורות לדהות תוך שנה אפילו יהיו חשופות לשמש רבה. לצורך זאת אין די בצירוף הצילום של המדבקה הבלתי-דהויה נ/1. הנתבע לא יכול לדעת שמדבקה זו, שלדבריו הוצבה לפני המדבקה של התובעת, לא הוחלפה בחדשה ורעננה במהלך התקופה. שאלת העמידות התקנית של הדפסה כאמור היא שאלה שבמומחיות, והנתבע לא הוכיח על ידי עדות-מומחה שדהייתה תוך כשנה לא הייתה סבירה; דבר שהיה מבסס את טענת אי-ההתאמה, שהייתה עשויה לבסס כאמור את גרסתו בדבר הסכמה להדפסה חוזרת ללא תשלום נוסף.
8. לאור האמור, דין התביעה להתקבל.
שאלת ההוצאות
9. ההכרעה האמורה נובעת מאי-הרמת הנטל על ידי הנתבע להוכיח הסכמה על אי-תשלום בגין ההדפסות השניות, לרבות בהסתמך על הוכחת אי-התאמה בין איכות ההדפסות בפועל לזו שהייתה לנתבע ציפייה סבירה לקבל בשים לב לטיבן ולמחירן. מכיוון שהנטל להוכיח צידוק כאמור לאי-תשלום מוטל על הנתבע, הוא היוצא וידו על התחתונה בנסיבות כאלה.
10. אולם, לעניין הוצאות המשפט - מתהפכות היוצרות. פסיקת הוצאות מקפלת בתוכה הנחה שניהול ההליך על ידי הצד המפסיד לא היה מוצדק, ולפיכך עליו לשפות את הצד הזוכה. תוזכר, בהקשר זה, גישתו של הנשיא (דאז) א' ברק בעל"ע 663/90 פלוני נ' לשכת עוה"ד, פ"ד מז(3) 397, שלפיה פסיקת הוצאות המשפט לצד הזוכה מהווה 'קיצור דרך' למעין פיצוי נזיקי, לאחר שאיתגלי מילתא למפרע כי הצד המפסיד הטריד את הזוכה בהליך שלא היה מקום לנקטו.
11. לאור גישה זו, בשלב פסיקת ההוצאות הזוכה הוא מעין 'המוציא מחברו', משל היה תובע בנזיקין, ועליו הנטל להראות שהוא זכאי להוצאות באשר הוטרד בהליך שלא היה מוצדק. בדרך כלל, עצם הזכייה, על יסוד טעמיה, מספיקה להרמתו של נטל זה; אולם לא תמיד כך הוא הדבר.
12. בענייננו הודה עד התובעת כי הנתבע לא הועמד במפורש ובכתב, על גבי טופס ההזמנה המהווה את החוזה בין הצדדים, על מגבלותיה של ההדפסה שהוזמנה; לרבות תוחלת חייה הצנועה, והאחריות קצרת-המועד הנגזרת מכך. מדובר בתניה מהותית בעסקה, וספק המתנהל באופן נאות היה מציין אותה במפורש למניעת טענות ומענות בדיעבד. לו כך נהגה התובעת בענייננו, הייתה ההתדיינות נמנעת; משום שהיה ברור כי לנתבע אין 'קייס'.
13. התובעת טענה כי הזהירה את הנתבע בעל-פה על כך, אולם גם היא נקלעה בכך לנחיתות ראייתית של עדות יחידה של בעל-דין ללא אישוש חיצוני. התובעת לא הרימה את הנטל להראות שהתנהלותה הייתה נאותה, חרף היעדרה המטריד של התניה האמורה, ובכך קיפחה את זכותה להוצאות המשפט.
14. לפיכך, הגם שהחלטתי לקבל את התביעה, לא אחייב את הנתבע בהוצאותיה של התובעת.
סיכום
15. בהיעדר הוכחה להסכמה על אי-תשלום או להפרת החוזה - התביעה מתקבלת.
16. עקב התנהלותה הלא-נאותה של התובעת בגילוי מפורש ובכתב של מגבלות העמידות של העבודה שהוזמנה - אין חיוב בהוצאות.
ניתן היום, י"ג בכסלו, תשס"ז (4 בדצמבר 2006), בלשכתי.
שלמה פרידלנדר, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
