פסק-דין בתיק א 1719/06

תביעה שטרית  אשר נידונה במסגרת  תביעה בסדר דין מהיר, ולאחר שמיעת הצדדים, וראיותיהם.

אני עושה שימוש בסמכותי על פי תקנה 214 טז לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 ונותן  את פסק דיני תוך מתן נימוקים קצרים.

המחלוקת:

המחלוקת בין הצדדים, מתמקדת למעשה, בסוגייה אחת מרכזית, והיא האם שטר חוב אשר הונח בפני בית המשפט הינו שטר חוב אשר היה אמור לכסות את כל חובותיה של השוכרת אשר אינה צד להליך, או אך ורק לתקופה ראשונה של שכירות, מיום 7.7.02, ועד ליום 7.7.03, אשר לגביה אין מחלוקת כי תקופה זו הסתיימה ללא כל חובות שהם.

עמדת התובעים:

עמדת התובעים בא לידי ביטוי, בתצהירה של הגב' אביבה חמי הופמן, ולפיה, שכרה גב' בשם קוגן פאינה ביום 6.7.02 דירה אשר בבעלות התובעים ומצוייה בבאר שבע.

הסכם השכירות, נחתם במשרדו של המתווך מר יהודה אמיר. בתום התקופה הראשונה, קרי, ביום 6.7.03 נחתם הסכם נוסף בין התובעים לשוכרת לפיו הדירה תושכר לשוכרת לשנה נוספת עד ליום 7.7.04.

הגב' חמי הופמן, טענה כי הנוהג היה שבעת סיום תקופת השכירות, אזי, מושמד שטר החוב אשר ניתן כערובה לחובות אשר יוותרו, אם יוותרו,  וכך היה במקרה דנן.

באשר לתקופת השכירות השניה, טוענת הגב' חמי הופמן, כי נחתם הסכם שכירות חדש, ובצידו שטר חוב, אשר כאמור הונח בפני בית המשפט ואת מקורו, קיבלתי כראיה מצד התובעים.

עמדת הנתבע:

הנתבע מאידך,  אשר אינו דובר את השפה העברית על בוריה, נתן תצהירו נ/1  ועדותו תורגמה על ידי עו"ד מטעמו, אשר הופיעה בפני בית המשפט.

טענתו היא טענה אחת מרכזית, והיא כי נודע לו אישית על ידי הגב' פאינה קוגן כי תוך זמן קצר לאחר חתימת ההסכם, הגב' פאינה קוגן, הלכה להתייעץ אצל עו"ד, היא חזרה לתיווך ברק, אותו תיווך אשר מוחזק על ידי מר יהודה אמיר, ודרשה מהמתווך לתקן את שטר החוב, וזה אכן נעשה לדידו. אין ולא היתה לו כל כוונה  לחתום ערבות בגין השכירות, לתקופה השניה, היא התקופה נשוא המחלוקת מיום 7.7.03, ועד ליום 7.7.04.

לחיזוק טענותיו, הביא לעדות את בנה של השוכרת, מר אלכסנדר קוגן, אשר העיד במסגרת הדיון אשר התקיים ביום 30.5.07.

המסגרת הנורמטיבית:

סעיף 57 (ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש] הדן בערבות השטר, קובע כי ערבות לשטר יכול שתחתם על גוף השטר או שתנתן במסמך נפרד, והיא נוצרת על ידי הביטוי BON POUR AVAL או ביטוי אחר שווה לו.

בעניינינו,  אין ספק כי שטר החוב המקורי  חתום בערבות אוואל חתום על ידי הנתבע ועל כך לא היתה כל מחלוקת.

ההכרעה האופרטיבית:

ככלל אינני אוהב להתפס לסוגיות פורמליסטיות בעת מתן הכרעת הדין.

סבור אני כי האמת המשפטית, וכן מידת הצדק האפשרית תצוף ותעלה בכל מקרה ומקרה.

עם זאת, במקרה דנן, לא יכולתי שלא להתרשם, כי לצערי הנתבע נפל קורבן לדברים מדברים שונים אותם אפרט בהמשך, אשר הביאו אותו בפני בית המשפט ובעקרם נסיון להציג בפניו, על ידי השוכרת אשר לא טרחה להתייצב בבית המשפט, מצג אשר יש בו כדי אולי לקבל את הבנתו המקורית.