פסק-דין בתיק א 1719/04

א. מבוא :

התובענה שבכותרת הוגשה תחילה לבית משפט לענייני משפחה והיא הועברה בהמשך לבית משפט זה. עניינה של התובענה, בתמצית, בתביעה שהגיש נכד כנגד דודיו בעניין עסקת מקרקעין שנקשרה בינו לבין סבתו המנוחה ולחילופין, בינו לבין דודיו. השאלה המשפטית הטעונה הכרעה בענייננו היא שאלת תוקפה של עסקת המכר, כמו גם אפשרת אכיפתה, בשים לב להעדרו של מסמך בכתב, המבטא את יסוד המסויימות ובשים לב לכך שהתובע שילם לנתבעים סכומים שונים בגינה.

ב. הצדדים:

התובע, ד"ר גדעון נגר (להלן: " התובע"), הינו נכדה של המנוחה נעמי דנוך ז"ל (להלן: " נעמי") ובנה של בתה המנוחה מרגלית אביאני ז"ל (להלן: " מרגלית"). התובע הוא יורשה של מרגלית על פי צו קיום צואה. 

לנעמי נולדו 13 ילדים, שחלקם הינם בעלי דין בהליך זה;

הנתבעים 1, 3-5 הינם ילדיה ויורשיה על פי דין של נעמי ואחיה ואחיותיה של מרגלית.

הנתבעים 8-6 הינם בעלה, ילדיה ויורשיה על פי דין של מלכה תבורי ז"ל, אחותה של מרגלית ובתה של נעמי ויורשתה על פי דין.

הנתבעים 10-9 הינם יורשי המנוח דוד דנוך ז"ל, אחיה של מרגלית, בנה של נעמי ויורשה על פי דין.

ג. רקע:

נעמי היתה בחייה הבעלים של 19/24 חלקים בשני נכסי מקרקעין בשכונת נווה צדק בתל-אביב, אותם ירשה מבעלה המנוח, כדלהלן: חלקה 18 בגוש 6929, עליה מוקם בעבר בית כנסת, שנהרס בינתיים וחלקה 37 בגוש 6929, עליה מצוי היום בניין שהיה במצב של שלד במהלך ההליכים המשפטיים.

יתרת 5/24 החלקים בשני נכסי המקרקעין הנ"ל התחלקה בין חמשת מילדיה של נעמי: רותי לוי, שמשון דנוך, מלכה תבורי ז"ל, מרגלית ובת שבע אהרוני.    

ביום 20.8.95, חתמה נעמי על ייפוי כוח בלתי חוזר, לפיו העבירה את שני הנכסים שבבעלותה, ללא תמורה, למרגלית. בגין ייפוי כוח זה נרשמה הערת אזהרה במרשם המקרקעין, אולם העברת הזכויות לא הושלמה.

לימים, הגישו נעמי וחלק מילדיה תובענה לבית המשפט לענייני משפחה, במסגרתה עתרו לביטול ייפוי הכוח הבלתי חוזר שניתן לטובת מרגלית בעילה של העדר גמירות דעת ולחילופין בעילה של הטעיה (תמ"ש 021480/96, 021481/96).

במהלך הדיון, הלכה נעמי לבית עולמה ובית המשפט נתן רשות, על פי סעיף 122(ב) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, להמשך ניהול התובענה, כתביעת יורש כנגד יורשים.

בית המשפט שמע עדויות, לרבות את עדות נעמי, שהייתה במועד ביצוע העסקה כבת 88 שנה. נעמי  העידה בבית המשפט, כי כוונתה הייתה למכור את הזכויות לתובע ולחלק את התמורה בין ילדיה.

בפסק דינו מיום 14.12.99 קיבל כב' השופט י' גייפמן את התובענה והורה על ביטולו של ייפוי הכוח הבלתי חוזר, כמו גם הערת האזהרה שנרשמה מכוחו, לאחר שהגיע למסקנה, כי נעמי נעדרה את גמירות הדעת המתבקשת בעת שחתמה עליו. השופט הנכבד קבע קבע, כי הכוונה האמיתית של נעמי הייתה להעביר את הנכסים לתובע, בתמורה, תוך שתמורת המכר הייתה אמורה להתחלק, שווה בין שווה, בין כל ילדיה של נעמי. בית המשפט מצא תימוכין לעדות נעמי בעדויות נוספות, בהן המסמך שסומן נ/4 (שהוגש בהליך זה כנספח כ"ד לתצהיר התובע), אשר במסגרתו אישרה נעמי, כי מכרה את שני הנכסים לתובע.

על פסק הדין הוגש ערעור לבית משפט זה, אשר התקבל מהטעם, שכל כולו ניתוח סוגיות משפטיות, תוך ניתוק מוחלט מן הרקע העובדתי והתיק הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה, לצורך שקילה מחדש של כל הראיות שהובאו בפניו. יצויין, כי בפסק הדין שבערעור העלה בית המשפט את האפשרות, כי המהלך שעשתה נעמי היה שילוב של מכר ומתנה ובלשונו:

"המנוחה שהגיעה לגברות, מעל לגיל 85, היתה רשומה כבעלים של נכסים.. אחד מבני המשפחה, הנכד, בנה של המערערת, היה אהוב עליה כנראה יותר מאחרים והיא סמכה עליו, ולכן חשבה כי תעביר אליו את אותם נכסים והוא יפצה אותה ואת כל שאר ילדיה.. על קבלת אותם נכסים, משום שהמנוחה לא רצתה לקפח את ילדיה, לא רצתה להפלות ביניהם, ורצתה את טובת כולם ולכן חשבה למצוא דרך של חלוקת הרכוש ללא משפטים ומלחמות שימשכו עשרות בשנים בין 13 יורשיה.. לכן פנתה לעזרת פרקליט.. ואלו יעצו לה להעביר את הנכסים לבתה ללא תמורה.. והבת תעביר את אותם נכסים לבנה שלה באותה צורה, ושוב ללא תשלום מס שבח ובתשלום מס רכישה נמוך, והנכד הוא שיפצה את דודיו ודודותיו בצורה צודקת ונאותה.. ". 

(ע"מ 1016/01, מפי כב' השופט ח' פורת).