פסק-דין בתיק א 17169/06

1.         לפני תביעה כספית בענין תשלום מס שבח לגבי הסכם שנכרת בין הצדדים בשנת 2003.

כללי

2.         התובעים הם בני זוג בעלי זכות חכירה ממינהל מקרקעי ישראל, בנכס הידוע כגוש 4274 חלקה 138, בראש העין (להלן: " המגרש"). שטחו של המגרש, 1,462 מ"ר.

3.         בהסכם מיום 21.5.03 מכרו התובעים זכויות ב- 310 מ"ר מהמגרש, למר יאיר עמר (להלן: " עסקת עמר"). סכום התמורה בהסכם עם מר עמר (נספח ה' לתצהיר התובע), היה 40,150 דולר. במסגרת הסכם המכר הנ"ל, הוטל תשלום מס שבח מקרקעין על המוכרים, הם התובעים.

4.         אין מחלוקת כי התובעים שילמו לרשויות המס את סכום המס שנדרש תחילה בגין עסקת עמר, סך של 58,510 ש"ח (לשיטת הנתבעים, כ- 4,500 ש"ח מהתשלום נבע מקנס). קיימת מחלוקת בשאלה מדוע שילמו התובעים את המס בגין עסקת עמר.

5.         עוד אין מחלוקת, כי התובעים קיבלו החזר מרשויות המס (לענין סכום ההחזר, קיימת מחלוקת).

6.         כחודש לאחר עסקת עמר, בהסכם מיום 26.6.03, מכרו התובעים זכויות ב- 310 מ"ר נוספים מהמגרש, והפעם - לנתבעים (להלן: " הסכם המכר" ו- " העסקה"). סכום התמורה בהסכם שבין הצדדים (נספח ו' לתצהיר התובע), הינו 35,000 דולר. במסגרת הסכם המכר, מוטל תשלום מס שבח מקרקעין בגין העסקה, ככל שחל, על הקונים, הם הנתבעים.

7.         הנתבעים לא שילמו מס שבח בגין העסקה (ולענין נימוקיהם לדבר, נידרש בהמשך).

8.         לאור האמור, הודיעו התובעים לנתבעים על ביטול העסקה (מכתב מיום 4.8.04, נספח טו לתצהיר התובע) וכן הגישו, בשנת 2005, תביעה "לביטול הסכם המכר ולתשלום הפיצוי המוסכם" (להלן: " התביעה הראשונה").

9.         לאחר זמן הגיעו הצדדים להסכם פשרה בתביעה הראשונה. הסכם הפשרה, שהוגש לבית המשפט, צורף כנספח יז' לתצהיר התובע (להלן: " הסכם הפשרה").

נוכח הסכם הפשרה, התבקשה בהסכמה מחיקתה של התביעה הראשונה וכך ארע (ביום 9.6.05).

10.       ביום 25.11.05 הודיע בנק לאומי לתובעים כי התקבל בענינם צו עיקול על סך של 73,061 ש"ח עקב חובות לרשויות המס.

לאחר שרשויות המס דחו את בקשת התובעים לעכב את העיקול עד ליישוב המחלוקת עם הנתבעים, מומשו באמצעות העיקול בחודש ינואר 2006 כספים בסך כולל של 17,930 ש"ח, ונותרה על שם התובעים אצל רשויות המס יתרת חוב ע"ס של 56,661 ש"ח.

11.       התביעה הנוכחית הוגשה ביום 21.2.06.

תמצית התביעה וההגנה

12.       לשיטת התובעים, החוב שנותר למס שבח הוא חוב בגין העסקה, והוא מוטל - נוכח האמור בהסכם המכר - על כתפיהם של הנתבעים. במסגרת התביעה שלפני דורשים התובעים מהנתבעים את תשלום הסכום שנותר ביתרת חוב למס שבח, ותשלום הסכום שמומש על ידי הרשויות באמצעות עיקול בחשבון התובעים.

13.       הנתבעים דוחים את טענות התובעים. הנתבעים גורסים כי התובעים קיבלו לחשבון הבנק שלהם החזר מרשויות המס, לאור פריסת מס שבוצעה, וכי החזר זה כולל את מס השבח בגין העסקה שבין הצדדים. הנתבעים מכחישים את הטענה שעליהם לשאת ביתרת החוב הרשומה אצל מס שבח.

14.       לשיטת הנתבעים, בעת ההתקשרות עם התובעים בהסכם המכר, ונוכח ניסיונם של הנתבעים למול רשויות המס (הנתבע מס' 1 הינו רו"ח במקצועו), סוכם שהנתבעים יפנו לרשויות המס בבקשה לפרוס את תשלום מס השבח שיוטל על התובעים ובכך להקטינו ואף לבטלו. מטעם זה נטלו הנתבעים על עצמם את תשלום מס שבח, דבר שהוא חריג בעסקאות מכר מקרקעין. מטעם זה גם הופקד הטיפול למול רשויות המס בידיו של הנתבע מס' 1.

15.       מוסיפים הנתבעים וטוענים, כי בדיעבד הבינו התובעים שקיימת אפשרות לפיה כל מס השבח בגין העסקה שנכרתה עם הנתבעים יתבטל נוכח פעולת הפריסה, וכי אם כך יהיה, ה"זוכים" מביטול זה יהיו הנתבעים בלבד (שכן הם אלו שנטלו על עצמם את תשלום מס השבח). התובעים החליטו, כך גורסים הנתבעים, כי ברצונם "לזכות" אף הם מפעולת הפריסה ולקבל החזר של מס שבח ששולם על ידם בגין עסקת עמר. ממשיכים הנתבעים וטוענים כי לאור עמדת התובעים החדשה, פנו התובעים לגורם שלישי (רו"ח בשארי) על מנת שהוא יטפל בענין הפריסה במקום הנתבע מס' 1.

16.       עמדת הנתבעים היא, כי המס אשר שולם עבור עסקת עמר אמור לשמש כמקדמה על חשבון מס הכנסה שישלמו התובעים ורק אם לאחר מכן, לאחר ביצוע הפריסה וקבלת הניכויים והזיכויים, יהיה צורך בתשלום נוסף, רק אז על הנתבעים לשאת בו (ואם תהיה יתרת זכות, יתרת זכות זו היא שתקוזז כנגד המס בעסקת עמר).

17.       בנוסף לאמור לעיל, טוענים הנתבעים בין השאר, כי סכום החוב התלוי ועומד ברשויות מס שבח כולל גם קנסות אשר הוטלו על התובעים בגלל איחור בהצהרה על העסקה ובכל מקרה הם אינם אמורים לשלם סכום זה.