פסק-דין בתיק א 17143/03

 (בענין נתבע מס' 2)

1.         התובעת עותרת למתן פסק דין הצהרתי, לפיו ייקבע כי המטלטלין המצויים במספר מכוני יופי הינם בבעלותה ובהתאם לכך נתבע מס' 2 אינו רשאי לנקוט בהליכי הוצל"פ למימוש אותם מטלטלין לצורך גביית חובותיה של נתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת").

2.         אין מחלוקת בין הצדדים כי במועדים הרלוונטיים לתביעה היו בבעלות הנתבעת שני מכוני יופי - האחד ברח' ויצמן בנהריה והשני ברח' דבורה 9, קרית מוצקין - וכן תוכננה פתיחת מכון נוסף בכרמיאל (להלן: "מכוני היופי"). כן מוסכם בין הצדדים כי לזכות נתבע מס' 2 ניתן פסק דין כספי נגד הנתבעת בבית משפט לתביעות קטנות בקריות ובמסגרת נסיונותיו לממשו ננקטו הליכי הוצל"פ.

3.         לטענת התובעת, ביום 28.1.03 נערך הסכם שותפות (להלן: "הסכם השותפות") בין גב' יפה בר-ששת, מנהלת התובעת (להלן: "מנהלת התובעת"), לבין גב' ורדה משה, מנהלת הנתבעת (להלן: "מנהלת הנתבעת"), לפיו נקבע כי מכוני היופי יתנהלו במסגרת התובעת. כן נקבע, כי מנהלת התובעת תשלם למנהלת הנתבעת סך של 60,000$ וכי הבעלות בתובעת תהיה משותפת לשתיהן ובאופן שווה.

            מספר ימים לאחר מכן, ביום 2.2.03, חתמו מנהלת התובעת ומנהלת הנתבעת על הסכם נוסף בדבר פירוק השותפות ביניהן (להלן: "הסכם פירוק השותפות") לפיו העבירה מנהלת הנתבעת את מניותיה בתובעת. בסעיף 12 להסכם פירוק השותפות הצהירה מנהלת הנתבעת כי כל החובות, הזכויות והתביעות הקיימות או העתידיות של הנתבעת יחולו עליה בלבד.

            הואיל ונושים של הנתבעת, ונתבע מס' 2 בכללם, פעלו למימוש תכולת מכוני היופי לצורך גביית חובותיה, עותרת התובעת למתן פסק הדין ההצהרתי בתביעה.

4.         נתבע מס' 2 מתנגד למתן פסק הדין המבוקש, שכן, לטענתו, הסכם השותפות נערך כאשר מנהלת התובעת ידעה על הליכי ההוצל"פ  שהתנהלו נגד הנתבעת, והוא טוען כי ההסכם אינו אמיתי.

5.         בדיון אשר התקיים בתביעה הוגש תצהיר עדות ראשית של מנהלת התובעת והיא נחקרה בפניי.  מטעם נתבע מס' 2 לא היו עדים.

6.         לאחר שבחנתי ושקלתי את טענות הצדדים וכן המוצגים אשר הוגשו לתיק בית המשפט, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות על הסף.  אנמק להלן את המסקנה אליה הגעתי.

7.         בסעיף 6 להסכם השותפות נקבע, כי תמורת העברת שני מכוני היופי בנהריה ובקרית מוצקין לניהול המשותף באמצעות התובעת, תשלם מנהלת התובעת למנהלת הנתבעת סך של 60,000$ ובסעיף 7 להסכם נקבע, כי הסכום שולם במעמד חתימת ההסכם, כאשר החתימה על ההסכם מהווה אישור לעצם התשלום.

            התובעת לא הגישה כל ראיה לאימות תשלום התמורה הקבועה בהסכם, כאמור לעיל, ואף לא העלתה בתצהירה כל טענה לעניין זה.  למותר לציין כי מדובר בסכום נכבד, ובאם אכן מנהלת התובעת נשאה בו בהתאם להסכם השותפות, לא יקשה עליה לתמוך את הטענה בדבר ביצוע התשלום בראיה כלשהי.

8.         כאמור, הסכם פירוק השותפות נערך מספר בודד של ימים לאחר חתימת הסכם השותפות.  לא הועלתה כל טענה ולא הובאה כל ראיה מדוע תוך פרק זמן כה קצר החליטו הצדדים לפרק את השותפות ביניהם, והדבר אומר דרשני.

9.         בסעיף 4 להסכם פירוק השותפות נקבע, כי התמורה אשר תקבל מנהלת הנתבעת, כביכול, תהיה באמצעות העברת רכב מסוג פיג'ו פרטנר נושא מספר רישוי 7387250 ומכשיר אפילייט לבעלותה. דא עקא, גם לעניין זה לא הביאה התובעת כל ראיה לתמיכה בטענתה כאילו אותה תמורה אכן הועברה לידי מנהלת הנתבעת, אף כי לפחות לגבי הרכב בנקל ניתן היה להציג ראיות בדבר העברת הבעלות.

10.        הסכם פירוק השותפות עליו נסמכת התביעה, כמו גם נספח תכולת מכוני היופי המצורף אליו, אינו חתום על-ידי מי מהצדדים אשר, כביכול, התקשרו בו, ולא עלה בידי התובעת להציג הסכם חתום.

            בהתאם להלכה הפסוקה, חתימה מהווה ראיה חזקה ביותר לגמירות דעת הצדדים להתקשר בהסכם (ר' ע"א 163/89 צפר ואח' נ' מלמד  ואח' פ"ד מג(2) עמ' 495).

אמנם נכון, אין לומר כי זוהי ראיה חלוטה והעדרה אינו מעיד בהכרח על העדר גמירות דעת הצדדים להתקשר בהסכם, אולם, במקרה דנן כאשר להעדר חתימה על הסכם השותפות והנספח המצורף אליו נלוות נסיבות נוספות למכביר המטילות ספק ניכר באשר לאמיתות ההסכם, כמפורט לעיל, הרי יש לתת משקל רב להעדר החתימה.

11.        התובעת לא טרחה להזמין את מנהלת הנתבעת למתן עדות במשפט, אף כי מדובר בעד רלוונטי ביותר לתמיכה בגרסתה.

            בהתאם להלכה הפסוקה, בעל דין הנמנע מהגשת ראיה או הזמנת עד התומכים בגרסתו,  חזקה כי באם הוגשו אותן ראיות או הוזמנו אותם עדים, הם היו תומכים בגרסת הצד שכנגד (לעניין זה ר' ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי פ"ד לה(1) עמ' 736, 760 וכן ע"א 55/89 קופל בע"מ נ' טלקאור בע"מ פ"ד מד(4) עמ' 596, 602).

12.        לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי ההתקשרות שהיתה בין מנהלת התובעת למנהלת הנתבעת הינה  התקשרות אמיתית אשר עמדה מאחוריה תכלית עסקית כלשהי, אלא כל מטרתה היא להכשיל את נסיונות הנושים, ונתבע מס' 2 בכללם, לממש את נכסי הנתבעת.

13.        לסיכום, אני דוחה את התביעה על הסף.