פסק-דין בתיק א 17141/04

חברה לשיווק מוצרי בגדים וזכיינה ניהלו יחסי זכיון במשך מספר שנים. לימים עלו היחסים על שרטון. לטענת הזכיין, חייבת לו החברה כספים בגין הסתמכותו על המשך הזכיון ובגין נזקים שנגרמו לו עקב כך. לטענת החברה, הזכיין הוא אשר חייב לה כספים. כל אחד מהצדדים הגיש תביעה כנגד האחר.

הצדדים והעובדות הצריכות לעניין .

בפני שתי תביעות (ת.א. 17141/04 ו- ת.א. 75937/04), אשר בהתאם להחלטת כב' הנשיא (כתוארו אז) א' ברק אוחד הדיון בהן.

התובע בת.א. 17141/04 שהינו הנתבע בת.א. 75937/04, היה זכיין של הנתבעת ושיווק את מוצריה בחנויותיו (להלן: " התובע"). הנתבעת בת.א. 17141/04 שהינה התובעת בת.א. 75937/04, היא חברה המייצרת, מייבאת ומשווקת מוצרי ביגוד תחת המותג "לורד קיטש" (להלן: " לורד קיטש"). "לורד קיטש" היתה מצויה בין 1/3/2001 לנובמבר 2004 בהקפאת הליכים בהתאם לצו של בית המשפט המחוזי בירושלים.

להשלמת התמונה אציין כי התביעה בת.א. 17141/04 הוגשה גם כנגד נתבע נוסף, רו"ח דני טולדו, שהיה נאמן הנתבעת בהסדר נושים (להלן: " הנאמן"). בהתאם להחלטת כבוד השופטת נ' גרוסמן מיום 28/6/2004 נדחתה התביעה כנגדו על הסף.

בין הצדדים היו קיימים יחסי זכיינות שנים רבות, וביום 14/10/1998 נחתם ביניהם הסכם זיכיון, לפיו יהיה התובע זכיינה של "לורד קיטש" כמפורט בהסכם ועד סוף שנת 2002.

ת.א. 17141/04.

לטענת התובע, הוא היה זכיין בלעדי של "לורד קיטש" ברמת גן, גבעתיים ובני ברק. את הזיכיון רכש מהזכיין הקודם באותן ערים. לטענתו, הוא הפעיל במסגרת הסכם הזכיינות שתי חנויות ברמת גן ובסוף שנת  2002 החליט לסגור את אחת החנויות ברמת גן ולפתוח חנות חדשה בבני - ברק מאחר ומוצרי "לורד קיטש" התאימו לאוכלוסיה החרדית וחלק גדול של לקוחותיו היו תושבי בני - ברק.

לטענתו הוא הודיע לבעל החנות ברמת גן כי לא יחדש השכירות וזמן קצר לפני חתימת חוזה שכירות לחנות בבני - ברק הודיע לו הנאמן שהזיכיון בבני - ברק לא יוארך ויימסר לאחר. לטענת התובע, כתוצאה מהתנהלות זו של "לורד קיטש" הוא נותר עם חנות פעילה אחת בלבד, דבר שפגע בהכנסותיו בצורה משמעותית, שכן החנות שנסגרה היתה עם מחזור של מעל מליון ש"ח בשנה והרווחים ממנה היו מעל 100,000 ש"ח בשנה. משכך ועל מנת להקטין את נזקיו סוכם בינו לבין "לורד קיטש" והנאמן כי לא ייגבו שיקים דחויים שמשך עבור סחורות, וכן סוכם כי "לורד קיטש" תאפשר לו להיות סוכן נוסע של מוצריה והוא יהיה זכיין שלה באשדוד או באשקלון, על מנת להגדיל את הכנסותיו. לטענתו, בסופו של דבר, לא קויים דבר ממה שהובטח לו. יתר על כן, הנאמן אף דרש פירעון החוב שנוצר לתובע אצל "לורד קישט".

לטענת התובע, ביום 27/3/03 הגיעו הצדדים להסכם בעל-פה לפיו:

1.         התובע ישלם 50,000 ש"ח במזומן ע"ח החוב, והסכום שולם על ידו.

2.         התובע יחזיר את כל הסחורה שנשארה בחזקתו ושנרכשה מ"לורד קיטש" ויזוכה בהתאם.

3.         התובע יתחיל לעבוד בחנותו עם סחורה של "לורד קיטש" וימכור עבורה ובשמה את הסחורה.

4.         הקופה הרושמת בחנות התובע תהייה עם מס' עוסק מורשה של "לורד קיטש".

5.         כל פדיון של חנות התובע יעבור ל"לורד קיטש" באופן שוטף.

6.         התובע יקבל מ"לורד קיטש" 40% מהפדיון החודשי ב- 3 תשלומים: ב- 3 לחודש בו הוגשה חשבונית - 50% מהסכום ללא מע"מ, ב- 9 לחודש בו הוגשה חשבונית - 50% מהסכום ללא מע"מ, ב- 15 שלאחר חודש הוצאת החשבוניות- את המע"מ.

7.         התובע ישלם עבור הקופה הרושמת לפי מחיר של קופה רושמת ישנה וב- 7 תשלומים.

8.         "לורד קיטש" תקזז מהעמלה המגיעה לתובע 4,000 ש"ח כל חודש בגין חובות העבר בצרוף 1,000 ש"ח בגין קופה רושמת.

9.         כל הוצאות התפעל של חנות התובע, לרבות משכורות עובדי החנות יחולו על התובע אשר יממן אותן מהעמלות שיגיעו לו.

ההסדר אמור היה להתחיל בחודש מרץ 2003, אך עקב עיכובים מצד "לורד קיטש" החנות החלה לעבוד באופן מלא רק מאפריל 2003.