פסק-דין בתיק א 17131/02

1.         התובע יליד 1972, חובש במקצועו, עבד במועד הרלוונטי במגן דוד אדום. ביום 10.3.01 בשעה 18.00 בערך אירעה תאונת דרכים בצומת סירקין בפתח תקווה בה היו מעורבים רכב מספר רישוי 93-450-04 (להלן: הרכב) הנהוג על ידי התובע ומכונית הנהוגה על ידי אביבית כהן (להלן: אביבית). בעת הרלוונטית היה השימוש ברכב מבוטח אצל הנתבעת בביטוח בר תוקף. התובע החזיק ברשיון נהיגה תקף.

2.         התובע הגיש תובענה זו לתשלום פיצוי על הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב התאונה הנדונה. לכתב התביעה צורפה בקשה למינוי מומחה ברם התובע חזר בו מהבקשה וכיום אינו טוען לנכות.

3.         הנתבעת אינה כופרת באירוע התאונה ברם לדעתה לא נגרם לתובע "נזק גוף" כמשמעות המונח ב חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975  (להלן: חוק הפיצויים) ולכן אינו זכאי לפיצוי על פיו. לטענתה, בהיות התובע ורעייתו, אחות במקצועה, מקורבים לענייני רפואה, "בנו" תיק שכל מטרתו לזכות בפיצויים. מה גם שלבני הזוג עבר עשיר בתאונות, עובדה התומכת אף היא בעמדתה. על כן הציגה עמדה בלתי מתפשרת ולמרות שהתובע מבקש פיצוי בגין כאב וסבל בלבד, עמדה על שמיעת ראיות.

4.         התאונה אירעה בצומת מרומזר. הרכב הנהוג על ידי התובע עמד והמתין להתחלפות האור מאדום לירוק. באותה עת נסעה אביבית באותו רחוב והגיעה לצומת, לא הבחינה מבעוד מועד באור האדום ברמזור והתנגשה ברכב בחלקו האחורי. אירוע זה ייקרא להלן: התאונה.

            המחלוקת נעוצה בחומרת הפגיעה כאשר טענת הנתבעת הנה שמדובר בתאונה כה קלה עד כי לא יתכן שנגרם נזק גוף למי מהמעורבים.

5.         כתוצאה מהתאונה ניזוקו שני כלי הרכב. ברכבו של התובע ניזוק הפגוש האחורי והיו נזקי פח. המכונית ניזוקה בחלק הקדמי ונגרם לה נזק במצנן, בפנסים הקדמיים ובפגוש הקדמי. אין חולק כי בין התובע לבין אביבית לא היתה היכרות קודמת. אביבית הודתה במעורבות בתאונה, בנסיבות התרחשותה ובאחריות המוטלת עליה.

6.         אביבית לא נפגעה בתאונה. מעדותה עולה כי התרשמותה מהתובע היתה כמי שמנסה להעצים את הנזקים, וכי חרף קולת הפגיעה הזמין "אמבולנסים ומשטרות". יש להתייחס לעדות אביבית במשנה זהירות. אביבית, שבאותה עת היתה נהגת חדשה גרמה ברשלנותה לתאונת דרכים, לכן יש לה עניין מובהק לצמצם את היקף הפגיעה.

כמו-כן, היא עצמה העידה כי לאחר התאונה התרגשה מאד מעצם מעורבותה ולכן יכולתה להבחין במצבו של נהג הרכב הנפגע ולהעריך נכוחה את חומרת הפגיעה מוטלת בספק. מה גם, שלאביבית אין השכלה רפואית אשר אפשרה לה להסיק מסקנה מבוססת. לכן ככל שהעידה על התרשמותה נותרה עדותה בגדר אמירה בעלמא נטולת ערך ראייתי.

7.         נכון  הנזק לכלי הרכב אינו חמור. עם זאת, אינו נזק של מה בכך. האפשרות לגרימת נזק גוף בפגיעה כגון זו קיימת ואף עומדת במבחן הסבירות. למותר לציין כי לעתים פגיעה הנראית תחילה כקלה למדיי מתבררת כחמורה ולהיפך.

8.         בעת התאונה נסעו ברכב התובע, רעייתו ובנם הפעוט. כאמור, רעיית התובע אחות במקצועה, עבדה באותה עת בבית חולים בילינסון.

9.         ממקום התאונה הזמין התובע אמבולנס אשר העביר את אישתו ואת בנו לבית החולים בעוד הוא נשאר במקום על מנת לטפל בנזקי הרכוש שנגרמו לרכב. לאחר מכן בשעה 19.00 הגיע בכוחות עצמו לחדר המיון של בית החולים, נבדק על ידי אורטופד והתלונן על כאבי ראש וצוואר. אובחנה מכת שוט, נמצאה רגישות ונקבע כי סובל מכאב צוואר לאחר חבלה. נעשו צילומי צוואר חזה ועמוד שדרה צווארי אשר נמצאו תקינים. שוחרר בהמלצת מנוחה למשך חמישה ימים ושימוש במשככי כאבים ומעקב אצל רופא מטפל.

10.        למחרת יום התאונה נסעו בני הזוג לטיול לפראג בן שלושה ימים אותו הזמינו קודם לכן ולא עלה בידם לבטלו. לגרסת התובע היו ימי הטיול קשים שכן סבל מכאבים עזים בעמוד השדרה הצווארי וסבל מהקאות. עם שובו ארצה פנה שוב לחדר המיון של בית חולים בילינסון, שם נבדק ושוחרר בהמלצה להשתמש במשככי כאבים לפי הצורך, מעקב בקופת חולים ומנוחה למשך שבעה ימים. בהמשך פנה התובע פעמים אחדות לרופא המטפל בקופת חולים אשר אישר לו ימי אי-כושר. בביקוריו בקופת חולים התלונן גם על הפרעות בשמיעה. בסך הכל אושרה לתובע תקופת אי כושר בת כחודשיים. בפועל לא נעדר מעבודתו.

11.        אין חולק כי התובע היה מעורב בתאונות דרכים קלות נוספות וגם בתאונת עבודה שגרמה לו לכאבים בעמוד השדרה המתני. לגרסתו, שלא  נסתרה, רק בשני מקרים הגיש תביעת נזיקין. כמו כן אין חולק כי עקב עבודתו גומא התובע מספר רב של קילומטרים מידי חודש וכי חלק מתאונות הדרכים בהן היה מעורב אירעו כנוסע ברכב הנהוג על ידי אחר.

12.        בשל עיסוקם של בני הזוג יש לתובע נגישות לטיפולים רפואיים ברם אין עובדה זו צריכה להיות לו לרועץ. אין תימה שפנה לקבלת טיפול רפואי דווקא בבית החולים בו עובדת רעייתו, מה גם שבית חולים זה מצוי בקרבת מקום התאונה.

13.        אף כי פגיעת התובע היתה קלה והבריא ממנה כעבור זמן לא רב, אין לומר כי פגיעתו היא בבחינת זוטות שאין אדם בר דעת בא בתלונה על כך .

14.        אשר על כן אני קובעת כי התובע נפגע בתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים וכי הוא זכאי לפיצוי בגין הנזק גוף שנגרם לו. פיצוי בסך 8,000 ש"ח הולם בנסיבות.

15.        אשר על כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 8,000 ש"ח לסילוק מלא וסופי של תביעותיו ודרישותיו הנובעות מהתאונה הנדונה למעט הוצאות רפואיות בקופת חולים ובבית חולים בעבר.

            הנתבעת תשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% מהסכום הפסוק ומע"מ כדין וכן את שכר העדים ואת אגרת המשפט.

            למותר לציין כי לא היתה שום הצדקה לשמיעת ראיות וראוי היה לסיים את ההליך בפשרה מחוץ לכתלי בית המשפט או על דרך של פשרה כאמור בסעיף 4ג לחוק הפיצויים. שקלתי אם לחייב את הנתבעת באגרה נוספת כאמור בתקנה 11 ל תקנות בית משפט (אגרות) התשמ"ח-1987. החלטתי שלא לעשות כן שהרי בסופו של דבר לא מן הנמנע שהנטל יוטל על ציבור בעלי הרכב הנושאים בעקיפין בעלויות ניהול הליכים משפטיים כולל הליכי סרק.