פסק-דין בתיק א 17099/04

פסק דין זה ניתן בהמשך לדיון אשר התקיים היום במעמד הצדדים וזאת במסגרת תביעת התובעת אשר הוגשה כנגד הנתבע בגין סך של 36,315 ש"ח.

בכתב התביעה נטען כי הנתבע הינו שוכר החנות, וכי נחתם הסכם בינו ובינה ביום 1.11.97. בנוסף לכך, נטען בכתב התביעה כי אמנם נקבע בסעיף 6 א' 1 להסכם כי נקבעו דמי שכירות בסך 320 דולר לחודש, אולם הוסכם בין הצדדים בשלב מאוחר יותר, להפחית את הסכום לסך של 280 דולר כאשר תמורת ההפרש יבצע הנתבע שיפוץ מקיף של החנות.

בנוסף לכך, נטען בכתב התביעה, כי הנתבע לא עמד בהתחייבותו לשפץ את החנות, ואף הפסיק לשלם את דמי השכירות עבור החנות מיום 1.11.02 ועד ליום 31.12.03.

התובעת מתארת כיצד פנתה אל הנתבע על מנת שישלם את חובו אולם פניותיה לא נענו כלל.

עוד נטען בכתב התביעה, כי באופן חד צדדי הנתבע מסר לה את מפתחות החנות לידי שכנים ביום 31.12.03, ונעלם מהשטח.

התובעת מתארת בכתב תביעתה בנוסף, כי הנתבע מסר לה שיק ביטחון בסך 5,000 ש"ח, אולם היות וחשבון הבנק נסגר, השיק לא כובד.

סכום התביעה, לטענת התובעת, מורכב מההפרש אשר לא שולם בגין דמי שכירות מופחתים לנוכח ההתחייבות לשפץ את החנות, וכן בגין התשלומים אשר לא שולמו במלואם בגין דמי שכירות יחד עם הוצאות נוספות אשר כוללות הפסד ימי עבודה.

הנתבע טען בכתב הגנתו כי מנספח א' לכתב התביעה עולה כי ההסכם נחתם בין התובעת ובין חברת ש.ע.א. חברה לבניין ופיתוח בע"מ (להלן: "החברה"), וכאשר התובעת דאגה להוציא קבלות לטובת אותה חברה.

עוד נטען כי הקשר היחיד של הנתבע לחוזה, הינו הוספת שמו לכותרת ההסכם. בנוסף לכך נטען, כי אין חולק שההסכם וההסכמות המאוחרות יותר נחתמו על ידי החברה ולא על ידי הנתבע, ועל כן יש לדחות את התביעה על הסף.

עוד נטען בכתב ההגנה, כי החברה דאגה לשפץ את החנות ולהחליף את מערכת החשמל ואף התקינה חלונות אלומיניום, מזגן ועוד.

בנוסף לכך נטען, כי שיק הביטחון הנ"ל היה שיק של החברה בלבד, וכי פינוי החנות נעשה במועד שנעשה בהסכמה ובתיאום עם התובעת.

הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית, בו הוא חזר על כל הטענות הנ"ל, ואף מעבר לכך, כאשר הוא מכחיש הוצאות כלשהן אשר נגרמו לתובעת, וכפי שנטען על ידי התובעת בכתב התביעה.

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית על דרך ההפנייה, בניגוד לתקנות סד"א, כאשר כל מה שאושר בתצהירה, לאחר שהוזהרה על ידי עורך דין, הינו, כי כל העובדות אשר מופיעות "בתצהיר עדות ראשית המצורף", הינן אמיתיות ונכונות למיטב ידיעתה והבנתה.

הנתבע נחקר על ידי התובעת במסגרת חקירה נגדית על תצהירו, אולם אין לקבוע כי טענותיו נסתרו אגב החקירה הנ"ל.

ב"כ הנתבע וויתר על חקירת התובעת במסגרת חקירה נגדית, וטען טענות מקדמיות שונות, לפיהן לגירסתו, יש לדחות את התביעה על הסף. נטען על ידי ב"כ הנתבע, בין השאר, כי אין בידי התובעת ראיות אשר מוכיחות כי אכן הנתבע הוא חתום על גבי הסכם השכירות המחייב.

בנוסף לכך נטען כי יש לדחות את התביעה על הסף מאחר ולא הוגש תצהיר עדות ראשית כדין, כאשר אין לקבל תצהיר על דרך ההפנייה בלבד.

עוד נטען כי התובעת מציגה את עצמה בתור בעלת הנכס, כאשר קיימת טענה מפורשת בכתב ההגנה, לפיה, היה על התובעת להוכיח זאת בפועל ועל מנת לבסס את התביעה, אולם היא לא הציגה ראיות כלשהן להוכחת בעלותה הבלעדית או בעלות כלשהי בנכס.

בנוסף לכך נטען, כי חברה אחרת, חברה אשר היתה בבעלות הנתבע, היא זו אשר חתמה על ההסכם, כאשר שיק הביטחון הינו שיק של אותה חברה, ולא של הנתבע עצמו.

דיון

יצויין, כי מדברי התובעת במהלך הדיון עולה, כי היו יורשים נוספים אשר בעלי זכויות בנכס נשוא התביעה, ועל כן, די בהצהרתה הנ"ל על מנת לדחות את התביעה, כאשר לכל היותר זכאית התובעת לתבוע שליש מסכום התביעה, במידה וניתן צו ירושה אשר ממנו עולה כי הינה בעלת שליש מהזכויות בנכס.