פסק-דין בתיק א 17079/04

1.         התובעת, הגישה תביעה כספית כנגד הנתבעים, בגין נזקים שנגרמו לה  לטענתה  בשל הפרת חוזה שכירות   על ידי הנתבעים.

2.         הנתבעים בחרו שלא להשמיע עדים מטעמם.

3.         בין הצדדים היתה מחלוקת נוספת בנושא תשלום דמי השכירות בעבור המושכר, והם בחרו לדון בה בנפרד במסגרת ת.א. 20493/05. לפיכך הדיון כאן יתמקד בשאלה האם הופר החוזה, ואם כן מהם הנזקים וגובה הפיצוי המתחייב.

4.         עובדות הרקע

4.1        בראשית שנת 2000 התקשרה התובעת עם הנתבעים בהסכם שכירות לא מוגנת, לפיו תשכור בנין הכולל שטח של כ-475 מ"ר  בחלקו האחורי של מתחם תחנת דלק  בחיפה. (נספח א'  לת / 4).

4.2        שכירת המקום על ידי התובעת נעשתה על מנת להקים במקום מסעדה רוסית  ולנהל מקום לקיום ארועים הכוללים ריקוד ומוסיקה. (ס' 2 לת / 4 ).

4.3        הנתבעים הם אלו אשר בנו את המבנה בסמוך להתקשרות החוזית, והשכירו אותו במצב מעטפת, תוך התחייבות להוסיף חיבור כח וחשמל, חיבורי מים וביוב, וכן  "ספרינקלרים".(ממטירים פנימיים לכיבוי שריפה). עוד התחייבו הנתבעים כי יוצא טופס 4 למקום, לא יאוחר מיום 21.3.00.

4.4        תקופת החוזה היתה ל-3 שנים, מיום 1.1.2000 ועד 31.12.2002 . כמו כן ניתנה לתובעת אופציה להאריך את תקופת השכירות ל- 5 שנים נוספות, כל פעם לשנה.

4.5        עוד קבע ההסכם בין הצדדים בס' 9 , כי השוכר לא יהיה זכאי לכל פיצוי בגין כל שיפור או תיקון במושכר שייעשה על ידי השוכר, ואלו יהיו רכושו של המשכיר.

4.6        התובעת קבלה את החזקה במבנה, ומאחר והיה "מעטפת בלבד" בצעה  השקעות שונות על מנת שיוכשר כמסעדה. התובעת טענה כי השקיעה במקום סכום של 951,761 ש"ח. (ס' 6 לת/4, עמ' 30 לפרטיכל). טענה זו איננה נתמכת בראיות. התובעת אומנם צרפה מסמכים על החזר הלוואה חודשי מהחשבון (בשנים 2000-2001, כאשר בינואר 2000 יתרת ההלוואה לפרעון היא כ-40,000 ש"ח) ), מסמכים על הלוואה בסכום של 20,000 ש"ח שלקחה בחודש מרץ 2000, הלוואה  מאוקטובר 2002 שלקחה בסכום של 109,000 ש"ח (בגין חוב , מיחזור?), אך אין ולו קבלה  אחת המלמדת לצורך מה נלקחה ההלוואה ונמשכו הכספים ואין ולו קבלה אחת המלמדת על השקעה  המכשירה את המקום למסעדה. (ראו נספח ב' לת/4). גם השמאי מטעם התובעת מציין בחקירתו כי לא ראה כל קבלה על בניה, שיפוץ גבס דקורציה או עיצוב. (עמ' 10 לפרטיכל). אותו שמאי גם מאשר שלא הוצגו בפניו הסכמי הלוואה כלשהם. (עמ' 9 לפרטיכל).

4.7        בפועל טופס 4 ניתן לבנין ביום 11.1.01. (נ/1). איחור של כ-10 חודשים מהמובטח בהסכם. הסיבה לאיחור במתן טופס 4 היתה  בעיות במבנה השני של נתבע 1, (זה שלא הושכר לתובעת). לחץ המים בספינקלרים לא ענה לדרישות והיה צורך בהכנסת משאבה , הוצאה שנתבע 1 לא רצה לממן. כמו  כן נתבע 1 הציב במקום קרוון לשטיפת רכב שלא פינה אותו למרות שנדרש. (עמ' 31 לפרטיכל). נתבע 1 פינה את הקרוון ליומיים במהלך חודש פברואר 2000 ,לקראת בואו של פקח, אך שב והחזיר אותו  יומיים לאחר מכן. מסיבה זו סורב טופס 4. (עמ' 32 לפרטיכל). התובעת שללה מכל וכל כי הגורם לעיכוב טופס 4 הינה בניית גלריה על ידה במבנה ששכרה, (עמ' 31 לפרטיכל), וטענה זו של הנתבעים גם לא נתמכה במאום.

4.8        כל זמן שלא ניתן טופס 4 למבנה, לא חובר המבנה לחשמל ולמים. למרות זאת החלה התובעת להפעיל את המסעדה בחודש אפריל 2000. (עמ' 33 לפרטיכל). לצורך כך שכר הנתבע 1 גנרטור לפעילות  המסעדה, והוא זה אשר נשא בדמי השכירות של הגנרטור. מים קבלה התובעת מהבנין השכן. כל זאת, עד ינואר 2001.

4.9        מחצית שנה לאחר קבלת טופס 4 קבלה התובעת רשיון עסק לניהול המסעדה. העיכוב נבע מכך שהיתה  צריכה להסדיר לדבריה  יציאת חירום מהקומה השניה. (עמ' 38 לפרטיכל).

4.10      התובעת מאשרת בחקירה נגדית כי ביום 11.4.02 חתמה על הארכת ההסכם, דהיינו מימוש האופציה. (עמ' 37 לפרטיכל). החוזה בין הצדדים הוארך אם כן עד ליום 31.12.03.

4.11      במועד כלשהו מכרה התובעת את עסק הפעלת המסעדה לאשה בשם אנג'לה, לדבריה כנגד סילוק חובה לאנג'לה בסכום של 300,000 ש"ח. (עמ' 41 לפרטיכל).

5.         ראשי הנזק   הנתבעים

5.1.התובעת טענה בכתב בתביעתה לפיצוי בגין הוצאות של  התקנת הגנרטור והשכרתו, אך חזרה בה מדרישה זו במהלך חקירתה ובסיכומיה. בנוסף -

א.   התובעת טענה כי במהלך חודשי השימוש בגנרטור היו 6 פעמים הפסקות חשמל, חלק מהן בנוכחות אורחים במסעדה, דבר שפגם במוניטין המסעדה.

ב.         התובעת טענה כי השימוש בסולר היה יקר יותר משימוש חליפי בחשמל.