פסק-דין בתיק א 17068/04

1.         חברה בשם "מיצר לפיתוח בע"מ" (להלן: "מיצר" ) היתה חייבת כספים לנתבעים (להלן: "החוב" ).

            הנתבעים פנו לתובע, עורך דין במקצועו, כדי שיפעל לגביית החוב.

            בין הצדדים נקשר הסכם שכר טרחה (נספח א' לתצהיר התובע, להלן: "ההסכם" ).

            ההסכם קבע שלושה שלבי טיפול ואת שכר הטרחה עבור כל שלב.

            באופן כללי, ניתן להגדיר את שלושת השלבים, על פי החלוקה הבאה:

            א.         עד הגשת התביעה.

            ב.         שלב הגשת התביעה.

            ג.          גבייה בפועל לאחר הגשת התביעה.

            אין חולק, כי הטיפול הופסק עוד לפני הגעת השלב השני.

            הויכוח בין הצדדים הוא בשאלה: האם ועד כמה בוצע השלב הראשון, ובהתאם לכך - האם זכאי התובע לשכר הטרחה בגין אותו שלב, וכנגזר מכך - מי גרם להפסקת הטיפול?

2.         כך נוסח "שלב א" בהסכם:

            "פנייה בע"פ ובכתב, התכתבות וניסיון להגיע להסדר מחוץ ולפני פנייה לביהמ"ש לרבות פגישות אם ניתן. עבור שלב זה ישולמו 3,000$ U.S. + מע"מ, אשר לא יוחזרו בכל מקרה".

            יצוין, כי ההסכם נוסח על ידי התובע.

3.         אין חולק, כי הנתבעים לא שילמו מאומה על חשבון שכר הטרחה.

            גם אין מחלוקת, למעשה, על הפעולות שעשה התובע במסגרת הטפול המדובר:

            פגישה ראשונית בין התובע לנתבע, פגישה שנייה בין הנתבעת לבין עו"ד ספיר ממשרדו של התובע, מכתב דרישה והתראה ששלח עו"ד ספיר בשם הנתבעים למיצר (קודם לכן נשלחה טיוטת המכתב לנתבע, לאישורו ולהערותיו), על פי התובע: מספר שיחות טלפוניות עם מיצר, בעקבותיהן סוכם לערוך פגישה משותפת, קבלת מכתב מהמהנדס עמית ממיצר, המבקש לתאם מועד לפגישה ומכתב תשובה של התובע למהנדס עמית, כי מועד הפגישה יתואם לאחר הסדרת תשלום שכר הטרחה עם הנתבעים.

4.         הפגישה עם מיצר לא נקבעה בסופו של דבר. התובע נימק זאת באי תשלום שכר הטרחה. הנתבעים טענו, כי התובע לא היה זכאי לתשלום שכר הטרחה, משום שטרם פעל באופן שיצדיק תשלום זה.

5.         אמנם, הנתבע העיד (עמ' 7 למטה בפרוטוקול), כי לא יכל לשלם לתובע באותו שלב, משום שהיה מצוי במצב כלכלי קשה, ולאו דווקא משום שהתובע לא פעל כנדרש, אולם התובע גם הדגיש (סעיף 5 לתצהירו), כי הסכמתו לשלם סכום גדול יחסית (לטענתו) עבור אותו שלב (3,000 $ + מע"מ) ניתנה משום הבטחתו של התובע, כי הגבייה ממיצר תיעשה באופן קל ומהיר.

6.         טענה נוספת של הנתבעים, בדבר השתהותו של התובע בפנייה למיצר, דינה להידחות.