פסק-דין בתיק א 16999/06

בפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן עסקה לרכישת קו חלוקת ירקות. לטענת התובעים, חייב  הנתבע 3 בתשלום ששילמו בגין רכישת העסק, עסקה אשר בוטלה בהסכמה ותמורתה הושבה להם בשיקים שחוללו. מנגד טוען הנתבע כי התובעים הם שחייבים לו השבה של כספים בגין תשלום שהעביר להם בעבור רכישת העסק.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים .

1.         התובעים הינם אב ובנו. הנתבע 1 הינו אחיין של התובע 1 (להלן: " הנתבע"). לטענת התובעים, הפעילו הנתבעים 2 ו-3, יחד עם הנתבע 1 בשותפות, את חברת הדר שלמה - ש.ג.מ. (2001) בע"מ (להלן: " החברה"), שהיתה מעוניינת למכור עסק של קו לחלוקת ירקות. הנתבע 1 חולק על כך כי היה שותף כאמור.

2.         ביום 29/7/2005 נחתם הסכם לרכישת קו חלוקת ירקות בין התובע 2 לחברה.

3.         לטענת התובעים, הנתבע הציג את עצמו כאחד השותפים עם הנתבעים 2 ו-3 בעסק של קו לחלוקת ירקות לחנויות ומוסדות ברחבי הארץ, וכן שכנע את התובע 1 בדבר כדאיות רכישת העסק. לטענת התובעים, שוכנע התובע 1 לחתום על הסכם לרכישת העסק מאחר והנתבע הבטיח כי ינתן לתובעים חודש נסיון, שבסופו יוכלו לבטל את הרכישה ולקבל השבה של כספם. בנוסף, עקב הקירבה המשפחתית וההכרות ארוכת השנים עם הנתבע, שוכנע התובע 1 לקבל את העסק לתקופת ניסיון, כשכל ההכנסות בניכוי הוצאות מהפעילות בתקופת הניסיון יועברו לידי הנתבעים.

4.         לטענת התובעים, היה התובע 1 הרוח החיה במגעים לרכישת העסק אותו ביקש לרכוש עבור בנו, התובע 2, אשר חתם על הסכם עם הנתבעים 1 ו- 3. במסגרת ההסכם היו אמורות לעבור לתובעים זכויות שכירות במחסן ובמשרדים ברח' בצלאל 14 ברמת גן, טנדר וציוד נוסף לשם חלוקת הירקות. במעמד החתימה מסר התובע לנתבעים 1 ו-3 תשעה שיקם חתומים על ידו ע"ס כולל של 262,456 ש"ח, שני השיקים הראשונים נפרעו על ידי החברה והיתר הוסבו על ידי הנתבעים לבנקים שונים.

5.         לטענת התובעים, ביום 25/6/2005 קיבלו את העסק לתקופת ניסיון, והחלו לנהלו תחת עסקם של הנתבעים, כשכל הפדיון הועבר לנתבעים כפי שסוכם. כבר בתחילה ביקשו, לטענתם, השבה של כספם, משהבינו כי העסק לא יניב תשואה כפי המצג שהציג להם הנתבע, אך הנתבע הפציר בהם להמשיך ולנסות לפחות לתקופת חודש הניסיון שהוסכמה מראש. עוד לפני תום החודש הראשון, החזירו התובעים את העסק עם תקבולי המכירות לידי הנתבעים וביקשו השבת השיקים שמסרו. הנתבע 3 סרב באומרו כי השיקים הופקדו בבנק ומסר לתובע, במקומם, 18 שיקים ע"ס כולל של 272,436 ש"ח הכוללים גם את הריבית שהגיעה לתובע. התובע שחשש שמא לא יפרעו השיקים שהיו שנמשכו על ידי חברה בע"מ, ביקש ערבות אישית של הנתבעים וזו נמסרה לו. כל השיקים שנמסרו לתובעים חזרו בהיעדר כיסוי או מהטעם שהחשבון "מוגבל".

6.         לטענת התובעים, פנה התובע 1 שוב ושוב לנתבע, קרוב משפחתו, והלה הבטיח להחזיר לו את הכסף אך לא עמד בהתחייבותו. ביום 28/10/05 נתן לו הנתבע, על חשבון החוב,  20,000 ש"ח במזומן, וביום 3/10/2005 עוד 16,000 ש"ח. הנתבע הבטיח לשלם את היתרה בתשלומים, אך מעולם לא עשה כן, וכשהתובע הלך לביתו של הנתבע התברר לו כי הוא העמיד את הבית למכירה.

7.         התביעה הוגשה להחזר הכספים ששילמו התובעים בהפחתת הסכום שהוחזר על ידי הנתבע.

8.         ביום 7/8/2006 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבע 3. ביום 3/9/2006 ניתן צו לעיכוב ההליכים נגד הנתבע 2, בשל צו כינוס נכסים בפשיטת רגל שניתן נגדו ביום 4/4/206.

9.         הנתבע הגיש כתב הגנה בו הכחיש את טענות התובעים וכן כתב תביעה שכנגד. לטענתו, פנה אליו התובע 1, ואמר שהוא מעוניין לחפש עסק בשבילו ובשביל בנו. מאחר והנתבע והתובעים קרובי משפחה, הציע הנתבע לתובע שירכוש קו לחלוקת ירקות למסעדות ברמת גן. לטענתו, מעולם לא הציג עצמו כשותף בחברה, וכל שנאמר היה כי הנתבע שוקל להיכנס כשותף בחברה ולרכוש מניות בחברה, וממילא יכלו התובעים לבדוק ברשם החברות מי בעלי החברה.

10.        לטענת הנתבע, ניתנה לתובעים האפשרות לבחון את קו החלוקה במשך חודש ימים לפחות, ללא כל תמורה. התובעים עשו כן,היו במקום העסק ובדקו אותו לרבות כדאיותו הכלכלית. הנתבע טוען כי לא שכנע את התובעים לחתום על ההסכם, לא הבטיח להם חודש לאחר מכן כי יוכלו לקבל כספם חזרה ולא הפעיל עליהם לחץ כלשהו. התובעים החליטו לרכוש את העסק מרצונם החופשי ולאחר שבחנו אותו. כמו כן, לטענתו, לא הובטח לתובע 1 כי יוכל להתחרט לאחר חודש ולדרוש כספו בחזרה.

11.        לטענת הנתבע הוא אינו בעל מניות או מנהל בחברה וחתם על ההסכם לרכישת העסק רק משום שהתובע 1 ביקשו לעשות כן ומאחר והם קרובי משפחה, נעתר לבקשתו. לעומת זאת בתצהירו טען הנתבע כי לא חתם על ההסכם. עוד טען כי השיקים נשוא העסקה נמסרו לחברה ולא לו, וככל הידוע לו השיקים הופקדו בחשבון החברה ולא הוסבו.

12.        לטענתו, תקופת הניסיון ארכה כחודש והחלה בסוף חודש מאי 2005 עד ל- 25/6/2005. כן טוען הנתבע כי לא הוצג לתובעים כל מצג בדבר תשואה שיניב העסק. לטענת הנתבע, כחודש מיום שהתובעים הפעילו את העסק פנה התובע 1 אל הנתבע 3 לצורך ביטול העסקה והשבת כספו. הנתבע 3 סרב מאחר ולא היו בידיו כספים לצורך השבתם לתובע 1. לפיכך הסכים התובע 1 לקבל שיקים של החברה בפריסה לתשלומים. עוד טוען הנתבע כי התובעים לא העבירו את תקבולי המכירות בגין חודש זה, אלא תעודות משלוח בלבד.

13.        לטענת הנתבע, הוא חתם על כתב ערבות בעקבות לחץ שהפעיל עליו התובע 1 שניצל את קרבת המשפחה ביניהם על מנת שיחתום וישפיע על יתר הנתבעים שיחתמו אף הם. לטענת הנתבע, כתב הערבות היה בתוקף כל עוד השיקים של התובע 1 יפרעו, אך אלו לא כובדו וממילא כתב הערבות פקע. עוד טוען הנתבע כי לאור קרבת המשפחה בין השניים הציע לתובע 1 כי ישלם לו כספים בתנאי שימסור לידי הנתבע את העסק והציוד ואף שילם לו על חשבון התמורה 36,000 ש"ח. ואולם התובע לא העביר לו את העסק והציוד, העובדים שהיו בעסק השתלטו עליו והם מנהלים את קו החלוקה על ידי חברה אחרת. לפיכך סרב הנתבע להעביר כספים לידי התובע 1. לטענת הנתבע, הסכום ששילם היה לפנים משורת הדין, כדי למנוע קרע במשפחה.

14.        בכתב התביעה שכנגד תובע הנתבע השבת הסכום ששילם על חשבון בתמורה לעסק ולציוד שהתובע לא העביר אליו, בסך 36,000 ש"ח.

15.        בכתב הגנה לכתב התביעה שכנגד הכחישו התובעים את טענות הנתבע. לטענתם הסכום שהעביר להם הנתבע 1 היה מכוח התחייבותו האישית להשיב את הכספים ששילמו עבור העסקה שלא יצאה לפועל. התובעים קיבלו את העסק לתקופת ניסיון, הפעילו אותו תחת שם החברה וכל התקבולים מהעסק הועברו לנתבע ולשותפיו בתקופת הניסיון. עם השבת העסק לנתבע, מסר התובע דווח חשבונאי מסודר וסרטי קופה של ההכנסות בתקופת הניסיון. נערכה התחשבנות כספית והתובע קיבל, בנוכחות הנתבע, שיקים דחויים להחזר הסכום ששילם בתוספת ריבית. ביום 25/7/05 העסק הוחזר לידי הנתבע ושותפיו וביום 28/7/05 חתם הנתבע על ערבות אישית למילוי התחייבויות החברה.  סמוך לאותו מועד נסע הנתבע לחו"ל וכשחזר סיפר לתובע כי החברה התמוטטה וכל השיקים שמשכה חוללו. התובע דרש את תמורת השיקים שחוללו והנתבע הסכים למסור לתובע שיקים בסך 166,000 ש"ח בעבור העסקה שלא יצאה לפועל, ב- 8 תשלומים ללא ריבית. באשר ליתרת הסכום בסך 84,000 ש"ח הבטיח הנתבע לתובע שיעזור לו לקבל בחזרה את השיקים שהוסבו ע"י החברה לצד ג' ואף ניגש איתו למשרד עו"ד חן בנתניה ולבנק אוצר החייל כדי לעזור לו להשתחרר מהתחייבותו לפרעון השיקים שבוטלו, אך ללא הועיל. בנסיבות אלו שילם הנתבע לתובע ביום 28/10/05 20,000 ש"ח במזומן וביום 3/12/05 16,000 ש"ח נוספים.

16.        לטענת התובעים, אין כל שחר לטענות הנתבע כי הסך ששילם היה כנגד העברת העסק, הציוד וקו החלוקה שכן העסק הוחזר על ידם ב- 25/7/05.