פסק-דין בתיק א 169672/02

מבוא

1.         בתאונת דרכים שארעה ביום 29.6.01, מצא המנוח, דלק עבד רבו (להלן: "המנוח"), את מותו.

הנתבעים הודו בחבות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

המנוח, יליד 1940, היה כבן 61 במותו.

התובע מס' 1, הינו עזבון המנוח.

התובעת מס' 2, סובחייה דלק, ילידת 1951, הינה אלמנת המנוח (להלן: "האלמנה").

התובעת מס' 3, מריאה דלק (להלן: "מריאה"), ילידת 1984, הינה בתו של המנוח.

התובעת מס' 4, לובנה, בת המנוח, ילידת  1987.

התובעת מס' 5, מוסעה, בת המנוח, ילידת 1992 .

בכתב התביעה, עתרו התובעים, לפסיקת פיצויים לעזבון ולתלויות במנוח (להלן: "התובעות").

תביעת העזבון 

2.         עד לעת הזו, לא הוגש צו ירושה. משכך, לא הוכחה זהות היורשים הזכאים לרשת את עזבון המנוח.

יצויין כי המנוח נשא אישה נוספת, תושבת שכם, ומנישואיו אלה, נולדה בת, נג'לה, ילידת 1999. בנסיבות אלה וכפי שפירט ב"כ התובעות בסיכומיו, התעוררו קשיים בהליכי הוצאת צו הירושה.

עוד יש לציין כי בפסק דין שניתן ביום 1.6.99, על ידי ביה"ד השרעי ביפו, במסגרת תביעת מזונות שהגישה האלמנה כנגד המנוח, בתיק מס' 106/99, צויין: "בנוסף לכך, הוא (המנוח - ב.ט) נשא שתי בחורות נוספות" (נספח 7 לתיק המוצגים מטעם הנתבעים, להלן: "תיק המזונות").  האלמנה העידה כי המנוח נשא אישה נוספת אחת בלבד והשנייה היתה רק בגדר "חברה" (סעיף 15 לתצהיר, ת/2). כן העידה האלמנה כי המנוח התגרש מאותה אישה שנייה (עמ' 22 לפרוטוקול), אך לא הוגשו מסמכים התומכים בטענה זו, כך ששאלת מצבו המשפחתי של המנוח, ערב מותו, לא הובררה. 

בנסיבות אלה ובהעדר צו ירושה, לא ניתן כאמור לדעת מי הם יורשי המנוח, ומשלא הוכחה זהות היורשים, דין תביעת העזבון, להמחק.

למעלה מן הצורך יאמר כי ממצאים עובדתיים שייקבעו במסגרת פסק דין זה, יחייבו את הצדדים, היה ובעתיד, תוגש תביעה נוספת, על ידי מי מהתובעות, בכובען כיורשות וזאת מכח הכלל בדבר השתק פלוגתא (ולכך אף מסכים ב"כ התובעות בסיכומיו), אך מעבר למוסכמה זו, לא ראיתי, כבקשת הנתבעים, להעמיד תנאים בדבר הוצאות, כתנאי להגשת תביעה נוספת על ידי התובעות, או מי מהן, כיורשות. למותר לציין כי שמורה זכותם של הנתבעים, לטעון טענותיהם בשאלת ההוצאות והדבר ידון ויוכרע, במסגרת הדיון בתביעה הנוספת, אם וכאשר תוגש. 

תביעת העזבון, תמחק, על כן, ללא צו להוצאות.

תביעת התלויות - רקע עובדתי

3.         נותרה לדיון, תביעת התובעות כתלויות במנוח, בגין הפסדי תמיכה שנגרמו להן, עקב פטירתו.

בפתח הדברים יצויין כי מהמסכת העובדתית שנפרשה בפני עולה כי נסיבות חייו של המנוח וכפועל יוצא, גם נסיבות חייהן של התלויות בו, חריגות ויוצאות דופן.

סופו של יום ולאחר תום שמיעת הראיות, נותרו שאלות רבות הנוגעות למצבו המשפחתי של המנוח, הכנסותיו, שיעור התמיכה שתמך בתובעות והכנסותיהן של התובעות, מנכסי המנוח, בתקופה שמאז פטירתו ואילך, לוטות בערפל וכפי שיובהר בהמשך, קשה לקבוע ממצאים שבעובדה, על סמך עדותן של האלמנה והבת מריאה, ככל שעדויותיהן אינן נתמכות בראיות חיצוניות או במסמכים בכתב.

4.         המנוח היה חרש - אילם מלידה והתפרנס, כמפורט בתצהירי התובעות, מעבודתו כדייג וכן מהשכרת מבנה ושטח הצמודים לביתו, בסמוך לחוף הים ביפו ואשר שימשו כגן - ארועים (להלן: "גן הארועים" או "הנכס").

התובעות ציינו בתצהיריהן כי הכנסותיו של המנוח, הסתכמו בסך של כ- 40,000 ש"ח לחודש וכי המנוח נתן בידי האלמנה כ- 25,000 ש"ח, בחודש, במזומן, לפרנסת ואחזקת הבית.