פסק-דין בתיק א 16928/01

מבוא

1.         התובע, ספר סמי (להלן: "התובע"), יליד 1948, נפגע בתאונת דרכים (להלן: "התאונה"), שארעה ביום 12.3.99, עת רכב על קטנוע.

הנתבעות אינן חולקות על חבותן לפצות את התובע בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") והמחלוקת הינה, בשאלת גובה הנזק בלבד.

הפגיעה והנכות הרפואית

2.         ממקום התאונה, פונה התובע לבית החולים וולפסון ולאחר מכן, הועבר לבי"ח שיבא, שם אובחן כסובל משברים בשתי כתפיו. התובע עבר ניתוח לצורך קיבוע השברים בכתפיים ושוחרר לביתו כששתי כתפיו, מקובעות במתלה.

3.         ד"ר גבריאל מוזס, אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, ציין בחוות דעתו כי קיימת הגבלה בתנועות שתי הכתפיים. ההגבלה בתנועות כתף ימין, הוגדרה כקשה מאוד וההגבלה בתנועות כתף שמאל, ניכרת עד קשה. ד"ר מוזס, העריך את נכותו של התובע, בשיעור של 52.5%, בגין הפגיעה בשתי הכתפיים והצדדים אינם חולקים על קביעתו זו.

הנכות התפקודית

4.         התובע, בעל השכלה יסודית של שמונה שנות לימוד, ציין בתצהירו כי עבד מגיל 14 כגזרן. התובע הוסיף וציין כי עבודת הגזרנות כוללת הרמה ופריסה של גלילי בד וגזירת הבדים תוך הפעלה מתואמת של שתי הידיים לצורך הפעלת מכונת החיתוך.

התובע ניהל ביחד עם אחיו, עסק משפחתי, "אופנת די. וי." (להלן:"העסק"). מדובר בעסק לייצור בגדי ילדים המונה כשישה עובדים, מלבד התובע ואחיו. התובע ציין בתצהירו כי עובר לתאונה, עבד כגזרן וכאחראי על הייצור ועל הזמנות הבדים ואילו אחיו שמיומנותו בגזירה, היתה פחותה משלו, היה אחראי על המכירות, השיווק וענייני הכספים (סעיפים 3 ו-4 לתצהיר העדות הראשית, ת/1). 

התובע העיד כי לאחר תקופת אי הכושר, חזר לעבוד בעסק אך נוכח כי אינו מסוגל לבצע עבודה פיזית הכרוכה בהפעלת הידיים וכי תרומתו לעסק, קטנה ושולית, לעומת תרומתו עובר לתאונה, מה שמתבטא גם בהשתכרותו.

5.         דומה  כי לא יכולה להיות מחלוקת שבכל הנוגע לביצוע עבודת הגזרנות עצמה, הדורשת שימוש בשתי הידיים, פגיעתו של התובע, המתבטאת בהגבלה ניכרת וקשה בתנועות שתי הכתפיים, הינה בגדר נכות תפקודית ממשית. מאידך נראה כי לצורך ביצוע עבודות ניהול העסק כגון הזמנת בדים, קניות ומכירות, קשר עם ספקים ולקוחות כמו גם פיקוח על עבודת הגזרנים השכירים, השפעת הנכות על כושר העבודה, פחותה ואף שולית. כשמדובר בתובע שהינו מנהל עסק ותיק ובעל ניסיון וכשמדובר בעסק שהעסיק גזרנים ועוזרי גזרנים, הן עובר לתאונה והן לאחריה, סבורה אני כי לניסיונו של התובע בניהול העסק, יש משקל רב יותר מאשר לעבודתו הפיזית כגזרן, עבודה אותה ניתן לבצע, באמצעות גזרן שכיר תחת פיקוחו והנחיותיו של התובע. כפי שיובהר להלן, בהתחשב בכלל הנסיבות, בדעתי לפסוק את הפיצוי, בגין הפסדי השתכרות וכושר השתכרות, על דרך הערכה גלובלית, על כן, לא ראיתי צורך לכמת את הנכות התפקודית.

השתכרותו של התובע עובר לתאונה ולאחריה

6.         התובע פרט בתצהירו ובחקירתו הנגדית כי בתחילה, פעל העסק, כשותפות ולאחר מכן, בשנת 1996 או 1997, עבר לפעול כחברה. בשלב מאוחר יותר, בשנת 2000, חזר העסק לפעול כשותפות בשם "אופנת די. וי. ספר סמי- ספר חזי" וזאת בעקבות הליכים משפטיים לפינוי וסילוק יד שננקטו על ידי בעלי הנכס בו מנוהל העסק ולאור העובדה שזכויות הדיירות המוגנת, לא היו שייכות לחברה (סעיף 8 לתצהיר ועמ' 4-3 לפרוטוקול).

7.         בפתח הדברים יאמר כי מצאתי את עדותו של התובע, עדות כנה ואמינה. התובע לא ניסה להפריז בתאור מגבלותיו, לא חשש לאמר כי אינו מבין במונחים חשבונאיים כגון "רווח גולמי" ואף אישר כי לא חלו שינויים דרסטיים, בהיקף העסק ורווחיו, וכדבריו:

"ש. אם אני משווה בין התקופה שלפני התאונה לבין התקופה שאחריה, מבחינת מחזור מכירות . אתה יכול להגיד אם היה שינוי?

ת. בעסקים יש שינוי, לפעמים השינויים לא גדולים אבל לפעמים הרווחים הם פחות ולפעמים  יותר אבל משהו דרסטי לא היה..."

ובהמשך:"מהחברה משכנו משכורות. השותפות זה משהו אחר. מהשותפות אנחנו מושכים במשך השנה ובסוף השנה עושים חשבון אצל רו"ח הוא עושה מאזן רווח והפסד ומתחלקים ברווחים אם נשאר.

אם היו נשארים רווחים בחברה , היו מגלגלים אותם לשנה הבאה. היינו משתדלים לצמצם את ההפסדים. בחברה הזאת שעובדת 30 שנה כמעט ולא היו הפסדים. אם היה הפסד תפעולי היינו מצמצמים אותו בחודשים שאחרי זה.

ש. האם היתה חוקיות לגבי משיכת כספים מהשותפות?

ת. אנחנו לא נמשוך מעל לסביר, כל אחד משך בסביר כמה שהוא היה צריך, לא היו השתוללויות" (עמ' 4 לפרוטוקול)  - והדברים מדברים בעד עצמם.

8.         בניגוד להתרשמותי מעדותו של התובע, תמוהה בעיני, הדרך הפתלתלה והסלקטיבית של גילוי טפח וכיסוי טפחיים, אשר ננקטה על ידי התובע, בכל הנוגע לגילוי המסמכים בדבר הכנסות העסק שפעל כחברה וכשותפות, לסירוגין.

התובע התנגד, בשם השמירה על זכותו לפרטיות של אחיו ושותפו לעסקים, לחשיפת מלוא המסמכים  הנוגעים לחברה ולשותפות. 

הליך גילוי המסמכים בתיק זה, הצריך מספר החלטות שיפוטיות, לרבות הליכי ערעור ומעין הליך ביניים, לגביו הושגה הסכמה, במסגרת הדיון בבר"ע 2353/03, כי רואה החשבון של העסק, יזומן על ידי ב"כ הנתבעות, לעדות, לצורך המצאת; "המסמכים הרלבנטיים  לניהול הספרים של השותפות והמפורטים להלן: שומות, דוחות כספיים, דוחות מע"מ לפרק הזמן משנת 98 ואילך. בכל המסמכים הנ"ל יימחקו כל הפרטים שאינם קשורים לשותפות ככלל או למשיב בפרט..." (פרוטוקול הדיון בבר"ע, בפני כב' השופטת גרסטל, מיום 4.11.03). בהתאם להסדר הדיוני האמור, זומן רואה החשבון, לצורך השלמת הליך גילוי המסמכים, וגם אז, התעוררה מחלוקת כאשר ב"כ התובע טען כי די בהעברת הדוחות הכספיים, לשנת 1999 הכוללים נתונים לגבי השנה הקודמת ואין מקום להעברת הדו"ח הכספי, לשנת 1998, והדברים מפורטים, בהחלטתי מיום 8.2.04.