פסק-דין בתיק א 169135/02

א.        עיקר העובדות וטענות בעלי הדין

1.         התובעת התקשרה ביום 2.2.99 בהסכם מכר (להלן: "ההסכם") עם הנתבעת לרכישת דירה בת 3 חדרים וכן, חדר על הגג (להלן: "הדירה"), בבניין שהולך ונבנה על ידי הנתבעת ברח' רש"י 46 ר"ג (להלן: "הבניין").

להסכם שבין הצדדים צורפו כמקובל מפרט טכני ותכניות מכר ולגרסת התובעת הוסבר לה על ידי הנתבעים כי חלק משטח החצר בקומת הקרקע של הבניין הוצא על ידם מכלל הרכוש המשותף לצורך מקומות חנייה אשר ימכרו לרוכשי הדירות.

2.         לגרסת התובעת, בהסתמכה על ההסברים והמצגים הנ"ל היא נעתרה להצעת הנתבעת לרכוש ממנה את הדירה בסכום של 300,000 דולר וכן, 10,000 דולר עבור מקום חניה (להלן: "החניה").

התובעת טוענת כי בסמוך לאחר חתימת ההסכם, נפגשה עם הנתבע כדי להבטיח לעצמה חניה וכי ביום 16.2.99 ניסח הנתבע בכתב ידו על נייר מכתבים של הנתבעת הסכם למכירת חניה בסכום של 10,000 דולר אשר שולמו על ידי התובעת (להלן: "ההסכם הנוסף").

למגינת ליבה של התובעת, במהלך ביצוע עבודות הפיתוח של חצר הבניין הוקמה גדר אבן (להלן: "הגדר") החוסמת את הגישה לחניה שרכשה התובעת.

3.         בנפרד ובמובחן, טוענת התובעת כי הנתבעים התחייבו להתקין מעלית לבניין וכי על פי התשריטים והמפרט שנמסרו לה קיימת כניסה ויציאה למעלית בקומה ד' של הבניין שהינה קומת הכניסה לדירה.

לגרסת התובעת, הסתירו הנתבעים מידיעתה כי כניסות המעליות ימוקמו במפלסים שבין הקומות ולא במפלסי הדירות. יתר על כן, טענה התובעת כי נאלצה לשלם לנתבעת סכום נוסף בסך 5,850 ש"ח שנדרש ממנה כתנאי להתקנת כניסה למעלית, במפלס שמאפשר לה לרדת חצי קומה בלבד כדי להגיע לדירה.

4.         התובעת טוענת כי הנתבעים הפרו את התחייבויותיהם כלפיה לעניין החניה והמעלית, בהסתרת עובדות מהותיות, אמירת חצאי אמת והולכת שולל וכי עקב העדר חניה והעדר דלת כניסה למעלית למפלס הדירה נגרמו לה נזקים הן בשל הפסד ערכה הריאלי של חניה והן בשל ירידת ערך הנובעת מהעדר חניה צמודה וגישה למעלית ממפלס הקומה בה מצויה הדירה.

5.         התובעת טענה כי הנתבע נהג כלפיה בחוסר תום לב ובדרך בלתי מקובלת הן במהלך קיום המו"מ לחתימת ההסכם והן בקיום החיובים הנובעים ממנו, הסתיר ממנה עובדות והוליך אותה שולל.

6.         על יסוד מכלול טענותיה, עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצויים בסך 50,000 דולר וכן, להשיב לה סך 5,850 ש"ח.

סה"כ סכום התביעה הועמד על סך של 240,850 ש"ח.

7.         בכתב ההגנה שהגישו, הכחישו הנתבעים את טענות התובעת וכפרו בזכותה לגבות מהם דמים כלשהם.

8.         לגרסת הנתבעים, שטח החצר בחזית הבניין אכן יועדה למקומות חניה, אך, הובהר לתובעת כי אין היתר למקום חניה בחצר וכי הנתבעת תעשה כמיטב יכולתה לקבל היתר שאם לא יתקבל, תפעל הנתבעת לבצוע הבניה כך שבפועל יתאפשר לתובעת לחנות בשטח הקרקע שיוצמד לדירה.

9.         בהתייחסם להסכם הנוסף, טענו הנתבעים כי הוא מדבר בעד עצמו וכי עולה ממנו בבירור כי התובעת לא רכשה אלא "שטח", להבדיל מחנייה.

אשר לגדר, נטען כי זו נבנתה על ידי דרישת העירייה בעקבות תלונת אחד מרוכשי הדירות וכי לא עלה בידי הנתבעת לשנות את ההחלטה.

10.       בהתייחס למיקום הכניסה למעליות, טענה הנתבעת כי התובעת הייתה מודעת לעובדה כי פתחי הפיר מצויים בחצאי הקומות וכי התובעת לא מחתה על כך באוזני הנתבעים.

11.       הנתבע כפר מכל וכל בחבותו האישית כלפי התובעת בטענו כי כל פעולותיו נעשו בשמה ומטעמה של הנתבעת ובתוקף תפקידו כמנהל ואורגן של הנתבעת.

עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.