פסק-דין בתיק א 1691/05

1.         התובע  1 (להלן: " התובע"), יליד 11.8.1973, נפגע ביום 25.7.2001 בתאונת דרכים (להלן: " התאונה"). התובע רכב על אופנוע, ונפגע ממשאית. התובע פונה ממקום התאונה לבית החולים אסף הרופא, שם הוא אושפז ואף עבר מספר ניתוחים, טיפולי פיזיותרפיה ושיקום.

התובע 2 הוא אביו של התובע 1.

בין הצדדים לא היתה מחלוקת על קיומה של האחריות, אלא בשאלת גובה הנזק בלבד.

2.         עד התאונה עבד התובע כמחסנאי בחברת קרביץ. לאחר תקופת אי הכושר הוא חזר - בחודש פברואר 2002 - לעבוד בחברת קרביץ. הוא עבד שם עד חודש 12/05. בחודש 9/05 עבר התובע קורס לבודקי תוכנה, שנמשך עד חודש יולי 06. התובע ניסה למצוא עבודה בתחום בדיקת התוכנה, אך הדבר לא עלה בידו. מחודש מאי 2007 הוא עובד בחברת לאופר. 

התובע נבדק על ידי מספר מומחים רפואיים  - שקבעו את נכותו הרפואית. הצדדים חלוקים ביניהם הן בשאלת הנכויות הרפואיות, והן ביחס להשלכה של נכויות אלה על יכולת ההשתכרות  של התובע.

הנכות הרפואית

הנכות בתחום האורתופדי

3. התובע נבדק על ידי פרופ' סלעי, שקבע לו נכות צמיתה בתחום האורתופדי, בשיעור 23% - 10% נכות עקב פגיעה בדרגה 4/5 במקלעת הברכיאלית מימין; 10% עקב פציעה קלה של שריר הכתף, בדלוטואיד; ו-5% עקב נקע של עצם הבריח, ללא הגבלה בתנועות.

4.         ב"כ הנתבעות טען כי המומחה העניק לתובע נכות כפולה בגין אותה פגיעה. עוד נטען כי המומחה לא מצא פגיעה בשריר הדלטואיד - שכן הוא הודה בחקירתו שהוא לא רשם בחוות הדעת כי היתה פגיעה בשריר הדלטואיד. לו היה מוצא פגיעה כזו, אין ספק - כך נטען - כי הדבר היה מוצא ביטוי בחוות דעתו. לכן, חזקה כי אין לתובע פגיעה בשריר הדלטואיד.  הנכות הרפואית של התובע צריכה משום כך, להיות בשיעור 14.5% בלבד.

5.         אינני מקבלת את הטענה. המומחה התבקש בחקירתו הנגדית להתייחס לפרופוזיציה לפיה הוא העניק לתובע נכות כפולה בגין אותה פגיעה, והעיד כי הפגיעה בשרוול המסובב היא נפרדת מהפגיעה בשריר הדלטואיד כתוצאה מהפעילות הכירורגית (ר' עמ' 5 לפרוטוקול,
שורות 13-14).

לאחר שהמומחה העיד בבית המשפט כי הוא מצא כי לתובע נגרמה פגיעה בשריר הדלטואיד, אינני רואה לנכון לסטות מקביעה זו, המבוססת על ענין שבמומחיות. אכן העד הודה כי הפגיעה בשריר לא צוינה מלכתחילה בחוות דעתו, אולם הוא ציין כי נושא זה מופיע בכרטיס הבדיקה שלו - לדבריו " כתבתי שחסר שריר בדלטואיד מימין" (עמ' 6 שורות 10-11). לכן, לאור עדות זו, אני סבורה כי הוכח כי לתובע נגרמה גם פגיעה בשריר הדלטואיד.

לכן, אני קובעת כי הנכות הרפואית של התובע בתחום האורתופדי היא בשיעור של 23%.

הנכות בתחום כירורגיית בית החזה

6.         התובע נבדק על ידי דר. יעקב לביא, שקבע כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 50% בגין פגיעתו בבית החזה. הוא ציין כי התובע נותר עם דפרומציה של דופן בית החזה, עם מנח גבוה מן הנורמה של הסרעפת הימנית, עם קשיים בנשימה בעת מאמץ, ועם ירידה קלה בתפקודי הריאה.

7.         התובע טען בסיכומיו כי יש לאמץ את קביעיתו של דר. לביא, שנותר איתן בקביעותיו גם לאחר חקירתו הנגדית. הוא טען כי המומחה קבע כי נמצאה ירידה של 24% בתפקודי הריאה של התובע. ביחס לאפשרות של הטיית הבדיקה על ידי התובע, טען ב"כ התובע כי הנכות היא פועל יוצא של דלקת שהיתה בריאה, והותירה הדבקויות כתוצאה מהניתוח שהתובע עבר. המומחה קבע כי בניתוח כמו זה אותו עבר התובע, נדיר מאוד שלא יהיו הדבקויות.

אני סבורה כי נכותו הרפואית של התובע בתחום זה עומדת על 50%  - אין סיבה לסטות מממצאיו  של המומחה בתחום הרפואי. המשמעות התפקודית של הנכות הזו תיבחן בהמשך.

נכויות רפואיות נוספות

8.         המומחית פרופ' לבינשטיין קבעה לתובע נכות בשיעור 5% בשל דלקת לחמית כרונית, ונכות צמיתה בשיעור של 10% בשל צניחת עפעף חלקית שאינה מפריעה לראייה.

כן נקבעה לתובע נכות רפואית בשיעור 20% בתחום הכירורגיה הפלסטית בשל קיומן של צלקות ניכרות בולטות ומכוערות.

עוד יש לציין כי התובע נבדק על ידי מומחה בתחום הפסיכיאטריה ועל ידי מומחה בתחום הנוירולוגיה - שלא מצאו אצלו כל נכות רפואית צמיתה.