פסק-דין בתיק א 16903/04

1.         בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש אשר ארעו לרכב מבוטחת התובעת, הגב' דליה עמיד (להלן : "המבוטחת") בעקבות תאונת דרכים מיום 19.12.02.

            התאונה התרחשה בין רכב המבוטחת, מסוג פג'ו (להלן "הפג'ו"), לבין רכב הנתבע 1 (להלן : "הנתבע"), השייך לנתבעת 2 (להלן : "הנתבעת") מסוג סיאט (להלן : "סיאט").

גרסאות הצדדים לתאונה:

2.         לטענת המבוטחת, נסעה היא ביום התאונה מעבודתה שבבית ברל לכיוון מושב בני ציון שבשרון. בהתקרבה למושב, חלפה היא דרך המנהרה המובילה למושב בצרה - מנהרה צרה המאפשרת מעבר של כלי רכב אחד בלבד. בסמוך ליציאתה מהמנהרה הופיע מולה הנתבע במהירות נסיעה גבוהה, ופגע בה חזיתית. הפגיעה לוותה, לטענת המבוטחת, "בשפריץ של מים".

3.         לאחר התאונה פינתה המבוטחת, לטענתה, את הפג'ו לצדי הדרך והרכב נגרר למחרת ממקום התאונה על ידי גרר.

            שמאי מטעם התובעת בדק את הפג'ו במוסך וקבע כי לרכב נגרמו הן נזקי מרכב, אשר הוערכו בסכום של 10,490 ש"ח, והן נזקים מכניים (למנוע) בסכום של 11,602 ש"ח.

            סכומים אלה, בניכוי ההשתתפות העצמית ובתוספת ירידת הערך ושכר טרחת השמאי, הם הנתבעים במסגרת התביעה שבפני.

4.         זה המקום לציין כי בכתב התביעה המקורי שהוגש ציינה התובעת כי "בעקבות התאונה נכנס הרכב המבוטח  לשלולית מים ונגרם נזק גם למנוע הרכב כתוצאה מכך", אלם ביום 16.6.04 הוגשה בקשה לתיקון כתב תביעה שם נאמר כי השלולית" נגרמה מנזילת מי המצנן ולפיכך הושמטה "השלולית" מכתב התביעה המתוקן.

5.         גרסת ההגנה לעומת זאת הינה כי התאונה התרחשה עת עמד הנתבע לצאת מהמנהרה, והנהגת היא זו שבקשה להכנס אליה בחוסר תשומת לב ומבלי לתת  לנתבע זכות קדימה.

            הנתבע טוען כי לאחר התאונה המשיכה הנהגת לנסוע, ביצעה סיבוב פרסה לכיוון ממנו היא באה ונסעה לפחות כ- 30-40 מ'.

6.         בנוסף ולחלופין לשאלת האחריות לתאונה, התעוררה שאלה בנוגע לנזק שנגרם בתאונה זו : בעוד שהתביעה מבקשת לייחס לנתבעים את מלוא סכום הנזק, כולל הנזק המכני, אזי ההגנה מבקשת להפחית מרכיב זה מסכום הנזק, בטענה כי הנזק המכני לא ארע בתאונה זו ו/או הינו תוצאה של המשך נהיגתה של הנהגת ברכב הפגוע ו/או כתוצאה מהעמדתו במקום חשוף לגשמים.

העדויות וההוכחות:

7.         בתיק זה נשמעו הנהגת, הנתבע וכן השמאים והמומחים מטעם הצדדים : מר שאולי יעקבי (להלן : "יעקבי") ומר צמח אריה (להלן : "צמח") מטעם התביעה, ומר קשת יואב (להלן : "קשת") מטעם ההגנה.

8.         בתם הדיון הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה מכוח סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, ולפיכך יש מקום ליתן את פסק דין על סמך החומר שבפני.

השאלות הדורשות הכרעה:

9.         שתיים הן השאלות הדורשות הכרעה בתיק זה : שאלת האחריות לתאונה ושאלת גובה הנזק.

10.       באשר לאחריות לתאונה, אני קובעת כי זו מוטלת במלואה על הנתבע : גרסת הנהגת היתה עקבית, וחזרה על עצמה הן בת/1, הוא טופס ההודעה לתובעת והן בחקירה הנגדית : הנהגת חזרה וטענה כי עמדה לצאת מהמנהרה עת פגע בה במהירות הנתבע, עוד בטרם סיימה את היציאה. לעומת זאת, גרסת הנתבע סבלה מסתירות - בעוד שבנ/1 ציין הנתבע (אם כי טען שאין מדובר בהודעה שלו) כי המפגש בין הרכבים היה מתחת לגשר , אזי בעדות בעל פה ציין כי רכבו היה ביציאה מהמנהרה, עת עצרה הנהגת לחכות שיצא , ואז כתוצאה מבלימה והחלקה של הנתבע, הוא פגע בה. דהיינו - גם אליבא ד'נתבע אין כל רשלנות בנהיגתה של הנהגת, אשר לטענתו עצרה על מנת לאפשר את יציאתו מהמנהרה, והוא זה שהחליק לעברה.

11.       לכך יש להוסיף את עדותו של קשת, שמאי מטעם ההגנה, אשר העיד כי הוא מכיר את המקום ויודע כי לנהגת נתונה זכות הקדימה.

12.       לאור האמור לעיל, בשילוב הראיות בדבר קיומה של שלולית מתחת לגשר ו"שפריץ" המים שניתז בעקבות המפגש בין הרכבים, אני קובעת כי התאונה התרחשה בסמוך ליציאתה של הנהגת מהמנהרה, עת הנתבע הגיח מבלי לתת לה זכות קדימה, ומאחר ולנהגת לא היתה אפשרות לחמוק מהתאונה - אין לייחס לה רשלנות כלשהי והאחריות במלואה מוטלת על הנתבע.

שאלת גובה הנזק:

13.       כאמור, מתכחשת הנתבעת לנזק המכני שנגרם למנוע הפג'ו, וזאת בעיקר משני הטעמים : הטעם הראשון הוא הטעם הפרוצדוראלי, והשני - הראייתי.

            מהפן הפרוצדוראלי טוענת הנתבעת כי משתוקן כתב התביעה, אזי יש לדון בטענת חדירת מים מהרדיאטור בלבד ויש להתעלם מ"מי השלולית", שנזנחו. בפן הראייתי טוענת הנתבעת כי לא הוכח שהנזק למנוע ארע בד בבד עם התאונה, אלא כתוצאה מהזזת הרכב על ידי הנהגת ו/או הצבתו במקום שאפשר חדירת מי גשמים, ולפיכך אין לחייבה בגין הנזק המכני.

14.       לאחר שעיינתי בחומר שהונח בפני ושמעתי את המומחים מטעם הצדדים, אני קובעת כי יש להכיר בנזק במלואו כנובע מתאונה זו, ואבהיר את דברי.