פסק-דין בתיק א 16877/06

פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומי הצדדים אשר הוגשו בכתב, וזאת בעקבות דיון הוכחות אשר התנהל במעמד הצדדים במסגרת תביעה על סך של 6,644 ש"ח שהגישה התובעת כנגד הנתבע בסדר דין מהיר.

התובעת אשר הינה חברת ביטוח התקשרה עם הנתבע בפוליסת ביטוח אחריות צד ג' שמספרה 8014005103 לתקופה שהחלה מיום 23.9.03 ועד ליום 30.9.04.

בכתב התביעה נטען כי במסגרת פוליסה זו מחויב הנתבע בתשלום דמי השתתפות עצמית בגין תשלומים ששילמה התובעת לצד ג' בקשר עם מקרה הביטוח שארע ביום 25/11/03.

בכתב ההגנה טוען הנתבע כי מעולם לא ידע על דרישת צד ג' וכי התובעת שילמה לצד ג' את דמי הדרישה. הנתבע טוען כי אינו חייב בתשלום דמי ההשתתפות העצמית מאחר והתובעת פעלה על דעת עצמה ושילמה מבלי לקבל את גרסת הנהג ולא בדקה את נסיבות התאונה.

מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית ע"י מר אמנון חמוד, מנהל מחלקה בחברה התובעת. בתצהירו טען כי הנתבע לא דיווח כלל על התאונה ולא העביר לתובעת טופס הודעה על מקרה ביטוח כעולה מסעיף 22 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981. בתצהיר אף נטען כי לאחר שמכתב הדרישה נשלח אל התובעת, שלחה התובעת מכתב אל הנתבע ביום 7/11/04 בו דרשה למלא טופס הודעה על התאונה ולהחזירו אליה. אולם מכתב זה לא הגיע אל יעדו, התובעת טוענת כי נעשו מאמצים על ידה להשיג את טופס ההודעה הנדרש ולקבל את גרסת הנתבע לאירוע אך, מאמציה עלו בתוהו, ובעקבות זאת, נאלצה התובעת לפנות לחברת חקירות על מנת להשיג את הודעתו של הנתבע על התאונה.

התובעת אף הוסיפה כי מאחר ולא קיבלה את טופס הודעת הנתבע, שילמה התובעת לצד ג' את סכום דרישתו בהתאם לסעיף 68 לחוק האמור.

התובעת טוענת כי רק לאחר התשלום לצד ג' התקבל אצל התובעת טופס הודעת הנתבע יחד עם מכתב לפיו הוא מתנגד לשאת בתשלום דמי ההשתתפות העצמית שכן צד ג' הוא האחראי לתאונה.

לעומתה, הנתבע בתצהירו המשיך להכחיש את דבר קבלת מכתבי התובעת למעט מכתב אחד מיום 31/10/05 אשר זכה למענה מצדו. הנתבע אף מעלה את הטענה כי סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח אינו חל עליו מאחר והתובעת לא פנתה אל הנתבע, לא ביקשה את גרסתו ושילמה לצד ג' על דעתה.

במסגרת החקירות הנגדיות נחקרו הצדדים על תצהיריהם והם חזרו על טענותיהם.

ב"כ התובעת טען בסיכומיו כי קיימות סתירות בגרסת התובע וכי טענותיו אינן רלבנטיות ואף אינן נתמכות בראיות רלבנטיות. עוד נטען כי הנתבע מסר מספר גרסאות סותרות בעניין ההודעה לחב' הביטוח, פעם הוא מודה כי הוא הודיע ופעם " אינו יודע" ו/או " אני לא הודעתי לסוכן הביטוח אבל אולי הנהג הודיע".

כמו כן, נטען ע"י ב"כ התובעת כי אין לקבל את טענת הנתבע כי לא קיבל את המכתבים למעט מכתב הדרישה שנשלח אליו לאחר התשלום לצד ג' שכן טענה זו הינה ניסיון להתחמק מתשלום החוב.

התובעת טוענת כי המכתב הראשון ומכתב הדרישה לתשלום השתתפות עצמית נשלחו לכתובתו של הנתבע. כמו כן, נטען כי המכתב הראשון שנשלח לנתבע לא הוחזר לתובעת ע"י הדואר ומכאן שניתן להסיק כי נמסר ליעדו כשם שהמכתב השני נמסר.

על כן, לטענת התובעת, פעל הנתבע בניגוד להוראות החוק והפוליסה, לא מסר כל הודעה בדבר התאונה ואף לא השיב לפניותיה של התובעת בעקבות דרישתו של צד ג' לפיצוי ולכן, יש לקבל את התביעה.

בסיכומי הנתבע חזר וטען כי התובעת צירפה לכתב התביעה ולתצהיר מטעמה מספר פניות שמתיימרות להיות הודעות/דרישות לנתבע, אך מלבד מכתבה מיום 31/10/05, לא קיבל הנתבע כל הודעה/דרישה או מכתב מהתובעת .

הנתבע מציין בסיכומיו כי התובעת כלל לא הציגה כל מסמך ו/או אישור על פנייה לחב' החקירות וכי לא הצליחה התובעת להוכיח כי החברה ניסתה לאתר את הנתבע. עובדה זו מוכחת לטענת הנתבע באמצעות המסמכים הבאים:

א.                  נספח ב'/1 לתצהיר התובעת איננו חתום וללא ציון תעודת זהות של הנמען.

ב.                  נספח ב'/2 אינו מופנה אל הנתבע אלא לצד ג'.

ג.                   נספח ו' נושא שם לא נכון וללא תעודת זהות ותאריך הוצאתו הינו 24.3.05 דבר הסותר את דברי עד התובעת " אם אתה מוציא את המכתב ביום מסוים- זה מקבל את התאריך של אותו יום".

גם באשר לטופס ההודעה על התאונה נטען ע"י ב"כ הנתבע בסיכומיו כי הוא איננו חתום ע"י הנתבע . בנוסף לזאת, נטען כי התובעת מבססת את תביעתה על ההודעה אולם, עד התובעת אישש את העובדה כי קיימות שתי הודעות שונות לחלוטין מבחינת הכתב והתרשים.