פסק-דין בתיק א 16789/03

בתביעה העיקרית בין התובעים לנתבעת

1.         המנוח, מר אליעזר מלק ז"ל, יליד 1948 (להלן: "המנוח"), עבד בשירות הנתבעת. ביום 5.6.02, במהלך עבודתו של המנוח אצל הנתבעת במילוי מיכלי חמצן, אירעה תאונה של התפוצצות מיכל חמצן. 2 עובדים נהרגו, ביניהם המנוח ועוד 18 עובדים נפצעו (להלן: "התאונה"). בהתאם לראיות שהוצגו לבית המשפט, ביניהם חוות דעת מומחה של המרכז הלאומי לרפואה משפטית, המנוח נהרג כתוצאה ישירה מהתאונה. פטירתו של המנוח הוכרה  ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

2.         התובעים הינם יורשיו ותלוייו של המנוח. לטענתם הנתבעת התרשלה כלפי המנוח, בכך שלא סיפקה לו סביבת עבודה בטוחה ובכך שלא מנעה התפוצצות מיכל חמצן במהלך עבודתו, דבר שהביא למותו. לפיכך, טוענים התובעים, על הנתבעת לפצותם על נזקיהם עקב פטירת המנוח. מנגד, טוענת הנתבעת, כי לא התרשלה, כי התאונה היתה בלתי נמנעת מבחינתה ו/או כי נקטה בכל אמצעי הבטיחות הסבירים למניעתה. לפיכך, טוענת הנתבעת, אין עליה חובה לפצות את התובעים על נזקיהם.

האחריות

3.         אני מקבל את טענת התובעים, כי הנתבעת התרשלה כלפי המנוח וכי כתוצאה מהתרשלות זו, אירע פיצוץ של מיכל חמצן, דבר שהביא למותו.

4.         הוכח בבית המשפט כי במהלך התקין של העבודה, מיכל חמצן לא אמור להתפוצץ במהלך המילוי, וכי התאונה אירעה עקב כשל כלשהו במיכל או בתהליך המילוי. הדעה הרווחת, בקרב כל הגורמים שבדקו ו/או חקרו את התאונה היא, שהפיצוץ אירע עקב הימצאותו של חומר זר כלשהו במיכל עצמו או במנגנון מילוי המיכל, אשר לא היה אמור להימצא שם. הנתבעת היתה יכולה והיתה צריכה לנקוט באמצעים על מנת למנוע הימצאות חומר זר במיכל החמצן או במנגנון מילוי החמצן, על מנת למנוע את התפוצצותו, ומשלא עשתה כן, היא התרשלה. יש קשר סיבתי ברור בין התרשלות זו לבין התאונה שהביא למותו של המנוח.

5.         יש לראות במיכל החמצן דבר מסוכן, כמשמעו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), הנמצא בשליטה בלעדית של הנתבעת. על הנתבעת הנטל להוכיח כי לא התרשלה ביחס להתרחשות התאונה. הנתבעת לא עמדה בנטל זה.

6.         יש להחיל על המקרה את הכלל ש"הדבר מעיד על עצמו" כמשמעו בסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). על הנתבעת הנטל להוכיח כי לא התרשלה ביחס להתרחשות התאונה. הנתבעת לא עמדה בנטל זה.

7.         המסקנה היא, שהתובעים הוכיחו, ברמה מספקת לצורך זכיה במשפט אזרחי, שהנתבעת התרשלה כלפי המנוח בכל הקשור להתרחשות התאונה, דבר שהביא למותו. לפיכך על הנתבעת לפצות את התובעים על נזקיהם.

8.         אין מקום ליחס למנוח אשם תורם כלשהו.

גובה הנזק

9.         התובעים הינם הן יורשי והן תלויי המנוח, דבר המקנה להם שתי עילות תביעה. התובעים זכאים לפיצוי הגבוה בשתי העילות (ולא לשתיהן במצטבר). במקרה זה תביעת היורשים גבוהה מתביעת התלויים ולמעשה "בולעת" אותה. לפיכך קביעת גובה הפיצוי לתשלום יעשה לפי תביעת היורשים.

10.        המנוח הותיר אחריו אישה ו- 3 בנות, הן התובעת 2 עד 5 כלהלן:

            התובעת מס' 2 - אלמנת המנוח, שושנה מלק (להלן: "האלמנה"), ילידת 7/1949;

            התובעת מס' 3 - הדר מלק (להלן: "הדר"), ילידת 8.4.84;

            התובעת מס' 4 - הודיה מלק (להלן: "הודיה"), ילידת 8.8.85;

            התובעת מס' 5 - טלי מלק (להלן: "טלי"), ילידת 2.2.89.

            ההתייחסות לבנות המנוח במשותף יהיה להלן: "הבנות".

11.        על פי צו ירושה מיום 23.7.07, יורשי המנוח הן האלמנה בשיעור מחצית העזבון וכל אחת מהבנות בשיעור שישית מהעזבון.

תוחלת חיי העבודה ותוחלת החיים של המנוח

12.        המנוח עבד קרוב ל- 25 שנה במפעל הנתבעת. המנוח היה עובד ותיק, קבוע ומנוסה. המנוח היה צפוי לעבוד במפעל עד יציאתו לפנסיה  בגיל 67 שנה.

13.        הנתבעת טענה כי תוחלת חייו של המנוח קצרה ב- 50% מזו המקובלת לגבר בגילו, בעת התאונה. זאת בשל מחלת לב כלילית מעברו (ובכלל זה חסימה בעורק יורד ופגיעה בתפקוד חדר שמאל של הלב, סוכרת שאינה מאוזנת וכולסטרול גבוה). לתמיכה בטענה זו הנתבעת הגישה חוו"ד מומחה - ד"ר טובי רסין מיום 17.8.05.