פסק-דין בתיק א 16776/05

1.         בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש אשר אירעו לרכב התובע, עו"ד יגאל סלונים (להלן: "התובע") בעקבות תאונת דרכים מיום 4.12.04.

גרסאות הצדדים :

2.         לטענת התובע, בעודו עמוד בטור מכוניות וממתין למופע רמזור אדום בצומת המפנה לשדרות ירושלים עקפה הנתבעת את כל טור המכוניות ופגעה במראה החשמלית שמאלית של רכבו.

3.         לטענת הנתבעת, עמדה עם רכבה בהמתנה למופע רמזור אדום, התובע חלף מימינה ונצמד לרכבה עקב עבודות אשר בוצעו במקום ושפשף את צידו השמאלי של רכבה.

הארועים לאחר התאונה :

4.         מיד לאחר התאונה, אין מחלוקת כי הנתבעת מסרה לתובע את פרטיה, ואילו פרטי התובע לא נמסרו לנתבעת.

            כמו כן, אין מחלוקת כי מספר ימים לאחר התאונה פנה התובע לנתבעת ודרש פיצוי בעבור המראה, תחילה נדרש הסך של 4,320 ש"ח (ראה מכתב התובע מיום 22.12.04, צורף כנספח ב' לכתב התביעה) ; ולאחר מכן הסכים התובע כי הסכום הנדרש על ידי המוסך בגין המראה הינו מוגזם, והציע לנתבעת לתקן על חשבונה את המראה (ראה מכתב התובע מיום 28.12.04, צורף כנספח ג' לכתב התביעה).

5.         מכיוון שדרישותיו הכספיות של התובע לא נענו והתיקון לא בוצע, הגיש התובע את תביעתו על סך 1,158 ש"ח, בהתאם להצעת המחיר אשר צורפה כנספח א' לכתב התביעה.

6.         ביום 15.11.05 התייצבו בפני התובע והנתבעת;

            בדיון הנ"ל עמד התובע על טענותיו וחזר וציין כי עמד בטור המכוניות לפני הרמזור המאפשר חצייה של שדרות ירושלים ; עוד הוסיף התובע בחקירתו כי אכן בוצעו במקום עבודות תשתית, "אז בצעו את עבודות התשתית של הביוב" (פרו' עמ' 1 שור' 8). התובע הדגיש כי לאחר התאונה "הנתבעת אמרה שהיא מאוד מצטערת והיא ממהרת לעבודה ומבקשת סליחה".

            התובע ציין אף כי תיקון המראה ברכבו התברר כיקר יותר ממה שחשב ולכן פנה לנתבעת אשר לאחר התאונה הודתה כי הייתה באשמתה, אך לאחר שפנה אליה בדרישה כספית זו חזרה בה.

7.         הנתבעת אף היא עמדה על טענותיה וציינה כי עמדה בטור מכוניות והמתינה לפנייה שמאלה כשלפתע שפשף רכב התובע את רכבה. הנתבעת הוסיפה כי מסרה את פרטיה לתובע אולם זה להפתעתה "סגר לה את החלון בפנים". הנתבעת הכחישה כי התנצלה לאחר הארוע. גם הנתבעת ציינה בעדותה כי במקום היו עבודות בכביש ו "הנתיב האמצעי היה חסום".

8.         לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים בדיון הנ"ל, ומאחר ונודעה חשיבות למיקום התאונה, ובין השאר לשאלה האם ניתן היה לפנות שמאלה ברמזור, כטענת הנתבעת, הוריתי לצדדים לפעול לצילום מקום התאונה, וכן לצילום רכביהם על מנת שבית משפט יוכל להתרשם מהנזקים.

9.         התמונות שהוגשו על ידי התובע, מציגות צומת שונה לחלוטין מהתמונות אשר הוצגו על ידי הנתבעת, ולפיכך קבעתי כי תתקיים ישיבה נוספת, וזאת על מנת לקבל את הסברי הצדדים. יצויין, כי הנתבעת לא צרפה את תמונות רכבה כמבוקש.

10.       בהתאם להחלטתי הופיעו הצדדים בפניי ביום 14.2.06, וכל צד דבק בעמדתו לעניין מיקום התאונה. עוד חזרו הצדדים על טענותיהם מהדיון הראשון, כשבתום הדיון טען התובע כי דין התביעה להתקבל ואילו הנתבעת טענה כי המדובר בגרסאותיהם סותרות ונטל ההוכחה לא הורם.

ההכרעה

11.       לאחר ששמעתי את גירסאות הצדדים ועיינתי במסמכים אשר הוצגו בפני, אני קובעת כי דין התביעה להדחות ללא צו להוצאות, אנמק  קביעתי זו.

12.       אכן, הצדדים חלוקים ביניהם כמעט בכל נושא אפשרי, החל במיקום התאונה, עבור בדרך התרחשותה, וכלה בחילופי הדברים אשר נערכו הן במקום התאונה, והן בשיחות אשר התרחשו לאחריה. לתאונה אין עדים חיצוניים, ובית המשפט אינו יכול להגיע למסקנה באיזו צומת התרחשה התאונה, ולדבר כאמור נודעת חשיבות רבה, מכיוון שבתמונות אשר הוצגו על ידי התובע, אכן לא ניתן לפנות שמאלה, כפי שטענה הנתבעת, אולם מהתמונות שהציגה הנתבעת פנייה כזו אפשרית בהתאם למבנה הצומת.

13.       אציין, כי דווקא התמונות אשר הוצגו על ידי הנתבעת בתיק בית המשפט, מתיישבות יותר עם תיאור התאונה ע"י הצדדים, דהיינו, כי אכן במקום התרחשו עבודות, וניתן לראות מהתמונות שצורפו על ידי הנתבעת כי הנתיב האמצעי אכן נחסם לתנועה, ונוצר פיצול לתנועה הנוסעת לימין ולתנועה הנוסעת משמאל.