פסק-דין בתיק א 16764/03

תביעה בעילה שטרית לתשלום שיק על סך מליון ש"ח משוך על ידי הנתבע לפקודת התובע, זמן פרעון 2.7.02  (להלן: "השיק").

א.    התובע והנתבע הינם קרובי משפחה (דוד ואחיין), אשר החל משנת 1983 ואילך הלווה הראשון לאחרון סכומי כסף שונים במועדים שונים. סכומי הכסף ומועדיהם לא הובאו לידיעת בית המשפט על ידי מי מהצדדים.

ב.        ביום 1.1.97 משך הנתבע לתובע את השיק. בין גרסאות הצדדים אשר למטרת משיכת השיק והבסיס החוזי למסירתו פעורה תהום.

הנתבע גורס כי אכן בין השנים 1983 - 1991 לווה מהתובע סכומי כסף שונים, אשר נהג להחזירם מזמן לזמן בריבית דולרית בשיעור של בין 1% לחודש ל- 10% לשנה.

הנתבע הינו קבלן בניין, ביום 9.7.91 רכש התובע מהנתבע דירה בבניין שנבנה על ידו. לטענתו, מחצית מתמורת הדירה שולמה לו באמצעות קיזוז חובותיו כלפי התובע ובכך אופס חובו נכון למועד מכירת הדירה.

בסוף שנת 1996 תחילת 1997 נקלע הנתבע לקשיים כלכליים מסוימים והוא נזקק להלוואה נוספת מהתובע. התובע התנה  מתן ההלוואה החדשה או כל הלוואה עתידית נוספת, כפי שנהגו הצדדים בעבר, במשיכת השיק, כאשר מועד הפרעון אינו רשום בו. השיק היווה בטחון, כך טוען הנתבע, לפרעון הלוואות עתידיות שיטול מהתובע החל ממועד מסירתו. לאחר מסירת השיק הלווה התובע לנתבע 40,000 $ שהוחזרו לו, בצירוף ריבית, במהלך שנת 1997. הנתבע צירף לתצהירו העתק שני פתקים בהם מאשר התובע שני תשלומים, האחד על סך 10,000 $ והשני על סך 20,000 $, אשר שולמו על חשבון החוב במהלך שנת 1997 (נספח ב' לתצהירו). לטענתו, לגבי פרעון יתרת התמורה לא נותרו בידיו פתקים.

הנתבע טוען כי מאז פרעון ההלוואה האמורה בשנת 1997 לא לווה מהתובע סכום כלשהו ועל כן נדהם לגלות כי ביום 2.7.02 הוצג השיק לפרעון. לטענתו, הוא פרע  כל חובותיו לתובע ועל כן לא התקיים התנאי שבמסירת השיק.

גרסת התובע רחוקה מגרסת הנתבע כרחוק מזרח ממערב. לטענתו הוא נהג להלוות לנתבע החל משנת 1983 ואילך, סכומי כסף שונים בריבית דולרית בשיעור של 1% לחודש. התובע אינו מפרט את מועדי ההלוואות וסכומן, כל שיש לו לומר הוא כי בשנת 1994 הילווה לנתבע סך של 100,000$ בשתי מנות, 30,000$ ועוד 70,000 $ ומאז לא הלווה לו סכום כלשהו. ביום 1.1.97 משצבר הנתבע חוב של 280,000 $ ישבו הצדדים  בישיבה, הסכימו על גובה החוב והנתבע משך את השיק לפרעונו. עוד הסכימו הצדדים, כך נטען, כי הואיל ובמועד מסירת השיק מצבו הכלכלי של הנתבע היה קשה, כי הוא יפרע את חובו במהלך כחמש שנים ממועד מסירתו.

עוד הוסכם במועד מסירת השיק, כך טוען התובע, כי מתוך גובה החוב של 280,000 $ יחזיר הנתבע לתובע סך של 30,000 $ במהלך שנת 1997. הואיל והנתבע לא החזיר לתובע את חובו, למעט הסך של 30,000 $, משנת 1997, כפי המופיע בפתקים נספח ב' לתצהיר הנתבע, הוצג השיק לפרעון.

לאחר שעיינתי בעדויות הצדדים, התרשמתי מעדותם ומגרסאותיהם, הפכתי והפכתי בהן הגעתי למסקנה כי גרסת התובע הינה גרסה בלתי מתקבלת על הדעת ואשר יש לדחותה. אמנם עסקינן בתביעה שטרית, אשר הנטל על הנתבע להוכיח כי הוא אינו חייב על פי השטר ואולם משהציג הנתבע גרסה מתקבלת על הדעת חוזר הנטל לתובע להוכיח כי גרסת הנתבע הינה גרסת בדים וכי יש לקבל את גרסתו הוא. סך כל העדויות והראיות שהובאו בפני מביא למסקנה כי אין לקבל את גרסת התובע אשר לנסיבות מסירת השיק והתנאים החוזיים העומדים בבסיסו וכי יש להעדיף את גרסת הנתבע.

ויודגש, מדובר בסבירות גרסאות, הבאת עדים מסוימים - מצד אחד - והימנעות מהבאת עדים נחוצים - מצד שני, כך שבחינת מכלול הראיות הביאני למסקנה כי ראוי שלא לקבל כאמת את גרסת התובע ומנגד לקבל את גרסת הנתבע. ואנמק:

1.   התובע טען כי במהלך השנים 1983 עד 1994 הילווה לנתבע סכומים שונים במנות של 20,000 $ עד 40,000 $ בריבית דולרית של 1% לחודש. לגרסתו בכל פעם שהנתבע החזיר לו סכום כלשהו, רשמו הצדדים על פתק את יתרת החוב והשמידו את הפתק שהתייחס לחובות העבר. על כן לא נותרו לו, לטענתו, פתקים לגבי חובות העבר שכן השיק גיבש את הסכמת הצדדים לגבי חובות העבר.

סכום השיק הוא סכום עגול - 100,000,000 ש"ח, אך התובע לא ידע לפרט כיצד הגיעו דווקא לסכום כל כך מדויק כאשר מעדותו ברור כי עד למועד מסירת השיק 1.1.97 כ- 14 שנה מהיום שהחל להלוות כספים לנתבע, אחר הנתבע באופן שיטתי בפרעון ההלוואות, שנתנו לו - כאמור - מזמן לזמן.

2.      בעוד שבתצהיר עדותו הראשית שב וחזר התובע על עמדה כי לא זכורים לו מועדי ההלוואות, שיעורן, מועד ההחזרים ושיעורם, הפגין בחקירתו הנגדית זכרון חד. כך - למשל - זוכר התובע הלוואה משנת 1983 בסך 20,000 $ (עמ' 4,5 לפרוטוקול). עוד זכר בדיוק לומר כי:

"ש.        מתי פנית אליו. (כל הנתבע ש.א.)

ת.          בשנת 91. אמרתי לו שאני לא מוכן לכל הדברים האלה, אני רוצה להתחשבן אחת לחודש. סיכמנו שבסדר. הוא ישלם אחת לחודש. הוא שילם מפברואר עד אוגוסט  1,450 דולר. באוגוסט הוא הפסיק ... "

         (עמ' 6 לפרוטוקול)

מענין כיצד התובע אינו זוכר מהם סכומי ההלוואות ומועדיהן, בעוד שהוא זוכר חודשים מדויקים וסכומים מדויקים של החזר כלשהו משנת 1991. התובע אף הפליא להציג סכומי הלוואה מדויקים חרף הטענה בדבר מתן הלוואות שונות בתאריכים שונים, כשהכל אינו זכור לו:

"לשאלת בית המשפט: איך הגעתי לסכום הזה, אני עונה, שהיה סכום של 124,000 דולר - לא יודע אם נתתי את הסכום הזה, בשנת 83 נתתי 20,000 דולר, בין השנים 85 ל- 89 סכומים של בין 20,000 ל- 40,000 דולר. בשנת 91 היה סכום של 145,000 דולר. בשנת 93 היה סכום של  124,000 דולר. זה מה שזכור לי היטב. "