פסק-דין בתיק א 1674/00

1.         התובעת, גב' שולמית הרוש, ילידת 24.11.72, נפגעה בתאונת דרכים שארעה ב-20.1.00 והגישה תביעה זו, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, כנגד שלושה נתבעים, והם הגב' דיין דגנית שנהגה ברכב בו נסעה התובעת עת ארעה התאונה, כלל חב' לביטוח בע"מ ואבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ.

            הנתבעים אינם חולקים על חבותם על פי החוק הנ"ל ועניינו של פסק דין זה הוא בשאלת גובה הנזק בלבד.

2.         התובעת הובאה ביום התאונה לבית החולים הלל יפה והועברה עוד באותו יום לבית החולים איכילוב בתל אביב, שם אושפזה במחלקה הנוירוכירורגית ולאחר מכן במחלקת כירורגית פה ולסת עד ל-1.2.00.

בסיכומי המחלה שנערכו על ידי שתי המחלקות בבית החולים איכילוב מצויין כי היתה מעורבת בתאונת דרכים עם איבוד הכרה, הובאה לבית החולים, עברה C.Tראש, צוואר, חזה ובטן שהדגים סימנים של DAYעם דמם תת עכבישי מועט, שברים רבים בעצמות הפנים וארובת העינים ודם  בסינוסים. לאחר תפירת פצעי פנים ומצח, טופלה על ידי נוזלים ומניטול, מצבה השתפר וחזרה להכרה, עברה אקסטובציה ו-C.Tביקורת לא הדגים שוני במצבה הנוכחי. החולה נמצאה בהכרה, ישנונית מעט, מזיזה טוב ארבע גפיים, הולכת עם עזרה, אוכלת לבד, הנפיחות בפנים יורדת, הפצעים נקיים ללא חום וסובלת עדין מכאב ראש. להמשך טיפול של שברים בעצמות הפנים, הועברה למחלקת פה ולסת והוזמנה ל-C.Tביקורת בעוד כשבוע. התובעת שוחרר מביה"ח ב-1.2.00 למנוחה בבית ולבקורת במרפאות חוץ פה ולסת.

3.         חוות הדעת  הרפואיות

במהלך קדם המשפט מונו לתובעת מספר מומחים רפואיים. תחילה מונו מומחים בתחום הנוירולוגי (פרופ' א. מלמד), בתחום הפה והלסת (ד"ר א. שרון), בתחום א.א.ג (ד"ר א. גורי) ובתחום הפלסטי (ד"ר י. פלד). בהמשך מונה גם מומחה בתחום הנפשי (פרופ' קליין).

4.         בחוות דעתו של פרופ' מלמד, בתחום הנוירולוגי (נ/1), מסכם המומחה כי התובעת נחבלה בתאונה מ-20.1.00 בין היתר בראשה ובפנים ונגרמו לה זעזוע מח, שברים בעצמות הפנים, בצקת מוחית ודמם בחלל התת עכבישי ואף פרונטלי. מצויין כי תלונותיה בתחומו של המומחה כוללות כאבי ראש לסירוגין, כאבים בפנים, בעיקר מתחת לעין ימין, סחרחורת אפיזודית, הפרעות בריכוז ובזיכרון וקשיי שינה.

המומחה מציין כי בדיקתה הנוירולוגית על ידו היתה תקינה ולא מצא בה עדות לנזק אורגני קליני שרידי במערכת העצבים, כולל המח הגדול, המוחון, המערכת הוסטיבולרית, העצבים הקרניאליים, חוט השדרה הצווארי ושורשיו העצביים. עוד מציין המומחה כי התובעת היתה במעקב נוירולוגי מאז התאונה ותלונותיה היו עקביות ותועדו. לדבריו, הערכה ואבחון שעברה בשל קשיי זיכרון הצביעו על תפקוד תקין במרבית התחומים שנבדקו אך כי עם זאת התקשתה התובעת במקצת במטלות הדורשות זיכרון בעבודה ובמיוחד בבקרה ובמעקב, וכמו כן איבדה לעתים את הסט המחשבתי. המומחה מוסיף כי לא היתה קיימת הפרעה בלמידת מידע חדש וזכירת המידע שנלמד.

            לאור האמור לעיל, מציין המומחה כי נראה לו שהתובעת סובלת מתסמונת שלאחר חבלת ראש וזעזוע מח הכוללת את כאבי הראש, סחרחורת, נדודי שינה וקשיי הריכוז והזיכרון. המומחה מזכיר כי לפי הרישומים מבדיקה רפואית בקופת החולים באשר לתקופה שטרם לתאונה, סבלה התובעת בעבר מכאבי ראש התקפיים חוזרים שאף הוגדרו כמגרנה.

            לאור כל הנ"ל, העריך המומחה את נכותה (בתחומו) הנובעת מן התאונה שארעה ב-20.1.00 ב-7.5% לצמיתות לפי 7.5% מסעיף 34ב' בקובץ התקנות.

5.         המומחה בתחום הפה והלסת, ד"ר שרון, מציין בחוות (ת/6) דעתו כי הפגיעה בפנים ובלסתות גרמה לשבר בשליש האמצעי של הפנים, שבר מטיפוס לפורט 2 הכולל ניתוק הלסת העליונה ביחד עם האף מחיבורם עם בסיס הגולגולת ושברים בדפנות הקדמיות של גתות הלסת ומסגרות ארובות העיניים. המומחה מוסיף כי במקרה זה סבלה הנפגעת משבר עם העתקה מנימלית שלא התבטאה בדחיסת הפנים וגרמה לסטיה קלה בלבד בממשך שטופלה על ידי קשירה בין לסתית לזמן קצר והתיצבות הלסתות בממשך תקין תוך תקופת אשפוזה הקצרה בבית החולים איכילוב.

            המומחה מוסיף כי הנזק העיקרי מפציעה זו הוא נזק עצבי כתוצאה מקרע או מעיכת הסעיפים הקדמיים של העצבים המקסילאריים משני הצדדים, סעיפי ה-
MEDIAL SUPERIOR ALVEOLARו-INFRA ORBITAL. המומחה מציין כי הפגיעה (הבלתי הפיכה לרוב) מתבטאת בהעדר תחושה מוחלט או בתחושות "נימול" קשות באזורי עצבוב העצבים הפגועים ובמקרה של התובעת - אזור השפה העליונה, החניכיים והשיניים העליונות וכן צידי האף והחלק התחתון יותר של הלחיים.

            המומחה מציין כי תוצאת פגיעה עצבית מסוג זה מסבירה את תלונותיה אשר בנוסף לכאבים תמידיים (המלווים בדרך כלל שברים בעצמות) הן באופן ספונטני והן בעת נגיסה ולעיסה, אף גורמים לרגישות המוגזמת ל"מגע" בעור הפנים (תחושות של HIPERAESTHESIAו-PARAESTHEDIA. עוד ציין המומחה כי מעבר לתלונותיה, כפי שהובעו בפניו, הוא סבור שכתוצאה מן הנזקים העצביים עלולים גם חיי האישות להפגע, מסיבות שאינן דורשות פירוט.

            אשר על כן, סבר ד"ר שרון שהנכות לצמיתות בגין הפגיעה העצבית שקרתה היא בשיעור של 14%. המומחה הסתמך על סעיף 29(5)א IIלתקנות הדן בעצב הקרניאלי החמישי - הטריגמינוס, ומציין כי במקרה הנוכחי חלה פגיעה דו צדדית באחד משלושת ענפי העצב ובהתאמה קבע את שיעור הנכות הנ"ל. המומחה הדגיש כי הערכתו אינה כוללת את צלקות הפנים המכערות.

            בסיכום חוות דעתו ציין כי התובעת נפגעה בתאונה ונגרמו לה, בין השאר, שברים בשליש הפנים האמצעי. כתוצאה משברים אלה נגרם נזק תחושתי קשה המתבטא בכאבים  מתמידים בפנים ובקדמת הלסת העליונה מחד והפרעות תחושתיות מטרידות בצורת נימול ורגישות יתר למגע מאידך. את נכותה לצמיתות בתחום פה והלסת העמיד, כאמור לעיל, על 14%.

6.         מהנ"ל עולה שדר' שרון מצא פגיעה בעצב הקרניאלי החמישי- הטריגמינוס, ובגין פגיעה זו העניק נכות, זאת, בעוד פרופ' מלמד לא מצא פגיעה כזו.

            הצדדים היפנו לשני המומחים שאלות הבהרה.

            דר' שרון, שערך את חוות דעתו ב- 11.3.02, השיב תוך שהוא חוזר על קביעתו בדבר הפגיעה אותה זיהה ובגינה העניק נכות. פרופ' מלמד, שערך את חוות דעתו ב- 14.5.02,  מסר בתשובתו כי מצא שהתובעת אינה סובלת מנזק בעצבים הקרניאלים, כולל בעצבים הטריגמינאליים, חד או דו צדדית, הן במרכיביהם סנסוריים והן המוטוריים, וציין כי אין לו מה להוסיף מעבר לכך.