פסק-דין בתיק א 167375/02

כללי

1. בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, על פי חוק הפיצויים  לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן:" חוק הפיצויים").

2. התובעת, ילידת 1947, נפגעה בתאונת דרכים ביום 20.5.01. הנתבעת מודה בחבותה על פי חוק הפיצויים והמחלוקת היא לעניין הנזק.

הפגיעה והנכות הרפואית

3. התובעת נבדקה בבי"ח מאיר והתלוננה על כאבים בצוואר משמאל והקרנה לכתף ולזרוע ימין. לא נמצאו הגבלות בתנועות הצוואר. לאחר מכן התלוננה על כאבי צוואר, ראש, בחילות וסחרחורות. בתיק מונו שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט להערכת פגיעתה של התובעת בתאונה.  ד"ר צ'צ'יק מונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדי, פרופ' גולדהמר מונה כמומחה רפואי בתחום הנוירולוגי.

4. ד"ר צ'ציק  בדק את התובעת ביום 30.1.03. בבדיקתו מצא רגישות צווארית והגבלה בתנועות הצוואר. בצילומי רנטגן נמצאו שינויים ניווניים - חלקם ניכרים וחלקם פחות ניכרים - בחוליות הצוואר וד"ר צ'צ'יק ציין כי הצילומים אינם מדגימים ממצאים חבלתיים אלא ממצאים ניווניים. ד"ר צ'צ'יק ציין כי לא קיים תיעוד לפני התאונה על כאבי צוואר ובהתאם לכך קבע כי לתובעת נותרה נכות בשיעור של 5% עקב התאונה בהתאם לסעיף 37(5)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן:" תקנות הבטוח הלאומי").

5. ד"ר גולדהמר בדק את התובעת ביום 26.12.02. הוא ציין כי על פי המסמכים הרפואיים  המתייחסים לעברה של התובעת, היא סבלה ביוני 1997 מסחרחורת, טנטון וירידה בשמיעה מימין ואושפזה במחלקת א.א.ג. לגבי פגיעתה בתאונה ציין כי בדיקת ENG  לא גילתה ליקויים במערכת הוסטיבולרית. בבדיקה לא נראה ניסטגמוס בעת תלונות התובעת על סחרחורת ולא נמצאו ממצאים אובייקטיביים חולניים. ד"ר גולדהמר קבע כי מדובר על תאונה קלה מבחינה נוירולוגית. הוא קבע כי לאחר תאונה כזו שכיחות תלונות על כאבי ראש, סחרחורת וכדומה, למשך שבועות עד חודשים, אך אין זה סביר  שיהיה רקע אורגני לתלונות אלו לאורך זמן. בהתאם לכך קבע ד"ר גולדהמר כי  לתובעת הייתה נכות נוירולוגית זמנית למשך ששה חודשים מאז התאונה, על פי סעיף 34 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי, כי  לא נותרה לה נכות נוירולוגית צמיתה, כי אין מגבלות מבחינה נוירולוגית וכי לא תזקק לטיפולים מבחינה נוירולוגית.

6. למומחים לא נשלחו שאלות הבהרה והם גם  לא הוזמנו על ידי מי מהצדדים להיחקר על חוות דעתם, כאשר כל צד בסיכומיו, ניסה לטעון כי אי הזמנת המומחה על ידי הצד שכנגד פועלת דווקא להחלשת עמדתו של אותו הצד שכנגד. לא מצאתי כל מקום לא לאמץ את מסקנות המומחים הרפואיים לעניין קביעת נכותה של התובעת ואני קובעת, אם כן, כי נכותה הרפואית של התובעת עקב התאונה היא בשיעור של 5% עקב הגבלה קלה בתנועות הצוואר וכי סבלה מנכות זמנית בתחום הנוירולוגי בשיעור של 10% לתקופה של ששה חודשים מיום התאונה.

הפגיעה התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות

7. התובעת עבדה בקופ"ח כללית כמזכירה רפואית כ -32 שנים , משנת 1968 ועד שפרשה לגמלאות (פנסיה תקציבית) ביום 31.12.1999, בהיותה כבת 53 שנים. בתפקידה האחרון עבדה במרפאות החוץ בבי"ח מאיר כ- 12 שנים. מאז פרישתה לגמלאות ועד התאונה, כשנה וחצי, לא עבדה. למרות זאת, טוענת התובעת בתצהירה כי ניסתה למצוא תעסוקה  ובצעה " חיפושים נרחבים של עבודה" שתתאים לה. צורפו העתקי פניות לשלושה מקומות עבודה מחודש מרס 2001. בהתייחס לאחת מהפניות, התובעת טוענת בתצהירה כי טרם התאונה עמדה בפני "ועדת קבלה" של הסניף הראשי של קופ"ח מכבי בפתח- תקווה, כי קיבלה הודעה כי היא מוזמנת  להתחיל לעבוד אך בשל התאונה לא החלה לבסוף לעבוד במקום זה. התובעת ציינה בתצהירה כי מברור שערכה בקופ"ח מכבי התברר כי התיעוד בעניין הכוונה להעסיקה נגרס. בכל מקרה, מציינת התובעת, כי לאור ניסיונה והכשרתה יכולה הייתה להתקבל לעבודה ולהשתכר לכל הפחות 5000 ש"ח בחודש, אלא שכתוצאה מפגיעתה "הקשה" בתאונה לא עלה בידה להשתלב בשוק העבודה ואף כיום אינה מצליחה להשתלב במסגרת תעסוקתית.

בחקירתה העידה כי " הייתי אחרי הרבה שנים של עבודה והסתובבתי, אחרי 35 שנות עבודה ולקחתי הכל בקצב איטי עד שיגיע משהו שימצא חן בעני ואוכל להינות ממנו" .  לגבי העבודה בקופ"ח מכבי צרפה התובעת עותק מכתבה מיום 13.3.01 אותו כתבה, כטענתה, בהמשך למודעה בעיתונות למשרה זו - אשר צורפה גם היא. במודעה צויין שמה של גב' אורלי ארד מקופ"ח מכבי כמי שטיפלה בנושא פניית התובעת. הגב' ארד לא הוזמנה לעדות על מנת לאשר את טענת התובעת כי התקבלה לעבוד במקום זה כי " לא חשבתי על כך" (עמ' 12 שורה 25). עוד יש לציין כי המשרה בה מדובר הייתה עבודה במשרה חלקית ובמשמרות בסניף פתח - תקווה. על גבי הפנייה מצוין  בכתב יד (של התובעת, כפי הנראה) כי מדובר בשכר של 1800 ש"ח לחצי משרה. התובעת ציינה עוד בתחילת חקירתה כי היא מתגוררת בכפר-סבא וכי ביקשה עוד כאשר עבדה בקופ"ח הכללית טרם פרישתה לעבור לעבוד סמוך לביתה ולכן עברה מבי"ח לוינשטיין לבי"ח מאיר: " כל המטרה שלי הייתה לצור מצב קל יותר מבחינת תנאי הגישה כי עבדתי הרבה שנים בתוך המערכת" (עמ' 9 שורה 14). לעניין המשרה בקופ"ח מכבי ציינה התובעת לשאלת בית המשפט: " נכון שאני לא אוהבת לנסוע רחוק ולכן לא התעניינתי הרבה וראיתי שזה לא רלוונטי" (עמ' 12 שורות 19-20).

8. בהתאם לתיקה הרפואי של התובעת ובנוסף לסחרחורת שסבלה בשנת 1997, אשר צויינה בחוות דעתו של ד"ר גולדהמר ואשר בגינה אושפזה במחלקת א.א.ג, סבלה התובעת מכאבי ראש ויתר לחץ דם עוד משנות ה- 80 וקיבלה טיפול תרופתי בגין יתר לחץ הדם. החל משנת 1990 החלה התובעת לקבל אישורים מהמחלקה לרפואה תעסוקתית בקופ"ח כללית על יום עבודה מקוצר בשעה אחת " בהתחשב במצב בריאותה". התובעת עבדה שעה אחת פחות ביום עד ליום פרישתה (עמ' 17 שורה 15). בנוסף, עברה התובעת בשנת 1996 ניתוח של אדונומה באיסטמוס של בלוטת המגן וטופלה מאז באלטרוקסין. כמו כן סבלה התובעת מ"טריגרפינגר" ("אצבע- הדק") ובגין כך עברה ניתוחים אורטופדיים באצבעות יד ימין, האחרון בשנת 2001.

התובעת אישרה בחקירתה שאכן סבלה משנות ה- 90 מכאבי ראש ולחץ דם גבוה אך טענה כי כאבי הראש לא היו משמעותיים וכי לחץ הדם היה בערכים לא גבוהים וטופל תרופתית. לגבי קיצור יום עבודתה השיבה כי " פשוט רציתי לא להיות במצב של לחץ לאורך הרבה שעות, פחדתי שזה יזיק לי , עבדתי עם קהל ובית חולים זאת אוירה לא בריאה, וחשבתי לעצמי שזה יקל ויעזור לי" (עמ' 9 שורות 9-11). לגבי הניתוחים שעברה ביד ימין העידה כי " אני נותחתי פעמיים בשתי האצבעות בגלל טריגרפינגר שזה מצב שהאצבע ננעלת והיו צריכים לשחרר לי את הגיד...אני יכולה בכוח לפתוח את כף היד, ואז היד מתפקדת רגיל...בכל מצב הלכתי לעבודה. העבודה עם המחשב הייתה בכמות לא גדולה. היום זה רק עם מחשב...אז לא הפעלתי הרבה את המחשב, כי התוכנה רק נכנסה לביה"ח והייתה בהרצה".

התובעת הוסיפה וציינה בחקירתה כי היא ממשיכה בפעילותה  כמתנדבת בבי"ח מאיר במחלקת א.א.ג, גם לאחר התאונה, פעם בשבוע מספר שעות. 

9. בבואי לבחון את השאלה, אם נפגעה עקב התאונה יכולת תפקודה של התובעת בהתייחס ליכולת השתכרותה  אלמלאי התאונה ואת השאלה אם קיימת השלכה תפקודית לנכות הרפואית שנקבעה לתובעת - בבחינת כלל הנסיבות הרלוונטיות הגעתי למסקנה כי לא הוכחה גריעה כלשהי מכושר ההשתכרות של התובעת.

בהתאם לנתונים שהובאו, התובעת פרשה מעבודתה כשנה וחצי טרם התאונה ובמהלך תקופה זו לא השתכרה ולא עבדה. התובעת טוענת כי עסקה ב" חיפושים נרחבים של עבודה". הראיות שהובאו לעניין זה אינן משכנעות ואם אכן כך - לא ברור מדוע לא החלה התובעת לעבוד לפני התאונה. לעניין המשרה בקופ"ח מכבי, לגביה נטען כי התקבלה התובעת ממש לפני התאונה- ניתן היה להביא את גב' ארד המצוינת בפנייה לעדות אך זאת לא נעשה. איני מקבלת את הטענה כי התובעת עמדה להתחיל לעבוד בקופ"ח מכבי והייתה מתחילה לעבוד שם אלמלאי התאונה. מדובר בעבודה בפתח- תקווה, כאשר התובעת לא הייתה כלל מעוניינת לעבוד רחוק  מביתה בכפר סבא, ומעבר לכך לא הובאו ראיות מספקות בעניין טענה זו. התרשמתי כי התובעת לא "מיהרה" לחזור לעבודה וגם אם רצתה לחזור לעבודה כלשהי - לא חפצה בכל עבודה אלא רצתה עבודה בחצי משרה, קרוב לביתה, עבודה נוחה אשר לא תכביד עליה - וזאת ללא קשר לתאונה אלא לאור כך שהתובעת עצמה העידה כי עבדה שנים רבות והרגישה כי היא רוצה לעבור ל"קצב איטי", כך שתוכל "להינות". גם אם התכוונה התובעת לעבוד בעבודה כלשהי, הרי, שכאמור, מדובר היה בעבודה קלה ונוחה יותר מזו שעבדה בה עד לשנת 2000.

התובעת סבלה מבעיות בריאות עוד בעת שעבדה בקופ"ח - היא קיבלה אישורים לעבודה של שעה אחת פחות ביום, היא עברה ניתוחים באצבעותיה וסבלה מיתר לחץ דם וכאבי ראש. המגבלות באצבעותיה- על פי עדות התובעת עצמה- אינן מאפשרות עבודה חפשית עם מחשב. בעבר- רוב עבודתה של התובעת לא היה עם מחשב, אך כיום, לעניין העבודות בתחום זה, אין הדבר כך - שוב, על פי עדות התובעת עצמה (עמ' 10 שורות 22-23). הפגיעה שנקבעה לתובעת בתאונה היא הגבלה קלה בתנועות הצוואר והנכות היא מינימלית - 5%, כאשר קיימים שינויים ניווניים, חלקם ניכרים, בחוליות הצוואר. בהתחשב במצבה הבריאותי של התובעת טרם התאונה כמפורט לעיל, בגילה, ברצונה - ללא קשר לתאונה - לעבוד בחצי משרה ובעבודה לא מאומצת, קרובה לביתה ונוחה - איני סבורה כי המגבלה הקלה בצוואר משפיעה או גורעת מיכולתה התפקודית של התובעת ומיכולת ההשתכרות שלה בהתייחס  לעבודה בה רצתה לעבוד ממילא וכי קיים שינוי כלשהו בין יכולת ההשתכרות של התובעת  אלמלאי התאונה ובין זו שאחריה.

אם אכן רצונה של התובעת היה להמשיך לעבוד, איני רואה כל סיבה מדוע לא החלה לעבוד בשלב כלשהו מאז התאונה ועד היום. לא ניתן לקבל את הטענה כי ההגבלה  המינימלית בתנועות הצוואר מונעת לחלוטין מהתובעת לחזור לעבודה, אף לעבודה למספר שעות מצומצם ואף קרוב לביתה, כפי שטענה שרצתה בלי קשר לתאונה. העובדה שהתובעת לא החלה לעבוד עד היום מחזקת, לטעמי, את המסקנה כי העובדה שלא חזרה לעבודה לאחר פרישתה לגמלאות אינה קשורה לתאונה וכי יכולת השתכרותה לא נפגעה בתאונה. אם התכוונה התובעת לחזור לעבוד - יכלה לממש את כוונותיה. התובעת לא עשתה זאת לא טרם התאונה ולא לאחריה. אי מימוש כוונה נטענת זו - אין לו כל קשר לתאונה והתאונה לא פגעה ביכולת לממש כוונה זו.

            לאור כך, אני קובעת כי לתובעת לא נותרה פגיעה תפקודית כלשהי עקב התאונה.

הפסדי השתכרות בעבר

10. פיצוי בגין הפסדי השתכרות בעבר הוא נזק מיוחד, הטעון הוכחה. בענייננו - כאמור- לא השתכרה התובעת כשנה וחצי עובר לתאונה ומאז פרישתה לגמלאות. הטענה בדבר הפסד המשרה בקופ"ח מכבי לא הוכחה, למרות, שכאמור, ניתן היה להביא את הגב' ארד לעדות בעניין. בנסיבות אלו אין מקום לפסוק לתובעת הפסדי שכר לעבר.

הפסדי השתכרות לעתיד

11. בהתאם לקביעתי כי לא נגרמה לתובעת גריעה מכושר השתכרותה עקב התאונה, הרי שאין מקום לפסוק פיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד. 

כאב וסבל

12. בהתחשב בנכותה הרפואית ובגילה זכאית התובעת לפיצוי בגין כאב וסבל בסך  6395 ש"ח ובמעוגל 6400 ש"ח.

הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד