פסק-דין בתיק א 16661/06

בפני בקשה לדחות את התביעה כנגד המבקשת על הסף מחמת העדר סמכות עניינית ולחילופין מחמת העדר עילה (להלן: " הבקשה").

תמצית טענות המבקשת

העובדות (המוכחשות על ידי המבקשת) לצורך הבקשה לקוחות מכתב התביעה על נספחיו.

לפי כתב התביעה, המשיב הינו נכה צה"ל מוכר על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 (נוסח משולב) (להלן: " חוק התגמולים"), אשר מטופל על ידי אגף השיקום במשרד הביטחון.

תביעה זו עניינה בשאלת  זכאות המשיב  לקבלת תגמולים רטרואקטיבים לנוכח העובדה שהועדה הרפואית האחרונה שישבה בעניינו קבעה לו שיעור נכות גבוה מזה שנקבע לו בעבר במסגרת נכות המוכרת על פי חוק התגמולים.

התביעה היא תביעה לקבלת זכות, תגמול ו/או הטבה וזהו עניין המוסדר בחוק התגמולים ובתקנות שהותקנו מכוחו. לפיכך, התביעה היא למעשה עקיפת ערכאת הערעור הקבועה בדין ובפסיקה ותקיפה עקיפה של החלטת הגורם המוסמך מכוח חוק התגמולים, שלא הוגש ערעור במועד על החלטותיו.

הועדות הרפואיות והגורמים המוסמכים שדנו בעניינו של המשיב, פעלו במסגרת תפקידם ובהתאם לסמכויות הקבועות בדין.

עמדת המבקשת היא, כי הועדה הרפואית ממלאת תפקיד מעין שיפוטי מובהק ונוכח כך, נהנים חבריה מחסינות מהותית מפני הגשת תביעות שעילתן רשלנות. למעלה מן הצורך, יצוין כי אפילו במקרים בהם מוגשת תביעה נזיקית כנגד עובדי ציבור (אשר לא הוגשה בענייננו) באופן אישי, לא ניתן להגיש תביעה נגדם.

המבקשת מפנה לסעיפים הרלוונטיים בחוק התגמולים ולפסיקה, המבססים לשיטתה את טענתה, כי לבית המשפט אין סמכות עניינית להכריע במחלוקת נשוא תיק זה מאחר ואין עסקינן בסכסוך כספי, אלא בזכויות הנגזרות מכוח חוק התגמולים. הלכה פסוקה היא, כי מקום שישנן הוראות חוק מפורשות באשר לאופן הערעור בחיקוקים ספציפיים, יש לנהוג על פיהן.

ככל שהחלטות הועדות הרפואיות בדבר דרגת הנכות היו שגויות, היה יכול המשיב להגיש ערעור לועדה הרפואית העליונה (אליה הוא פנה בעבר) ובהמשך להגיש ערעור לבית משפט המחוזי בשאלה המשפטית, הכל על פי ההליכים הקבועים בחוק התגמולים. המשיב גם לא ציין בכתב התביעה, כי במהלך השנים הוגשו על ידו לפחות שני ערעורים לבית המשפט המחוזי, אשר נדחו.

ייחוד העילה - הלכה פסוקה היא, כי חוק התגמולים ממצה את זכויותיהם המהותיות והדיוניות של נכי צה"ל כלפי מדינת ישראל. ניסיונו של המשיב להציג את תביעתו כתביעת נזיקין, אין בה להועיל לו נוכח הוראות סעיף 6 ו-7 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות מדינה), תשי"ב - 1952 (להלן: " חוק אחריות מדינה").

הסעד אותו מבקש המשיב הוא תשלום כל התגמולים וההטבות אשר היו משולמים לו, לו דרגת הנכות הנוכחית היתה נקבעת מלכתחילה. הקביעה של מועד תחילת תשלום התגמולים היא בסמכותו הבלעדית של קצין התגמולים. עמדת קצין התגמולים אשר אושרה במסגרת פסקי דין היא, כי המועד ממנו משולמים התגמולים לפי דרגת הנכות המעודכנת הוא מועד הפניה לועדה הרפואית. בנוסף, הלכה פסוקה היא, כי ככל שמדובר בהטבות הניתנות מעבר לקבוע בדין, ההטבות לא משולמות רטרואקטיבית.

לאור כל האמור לעיל, ביקשה המבקשת לדחות את התביעה על הסף. המבקשת הוסיפה וטענה מטעמי זהירות, כי דין התביעה להידחות גם לגופו של עניין.

הועדות הרפואיות הן גוף מעין שיפוטי ופעלו מתוקף תפקידן. אין להטיל על המדינה אחריות ישירה ו/או שילוחית למעשיה או מחדליה של "רשות שופטת" ו/או מעין שיפוטית במסגרת עשייתה השיפוטית או בעקבותיה וזאת מכוחה של החסינות השיפוטית לפי סעיף 8 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הנזיקין").

שופטים וממלאי תפקיד מעין שיפוטי אינם בגדר עובדים לעניין האחריות השילוחית במובן סעיף 13 לפקודת הנזיקין משום שלא מתקיימים בינם לבין המדינה המבחנים המהותיים לקיומם של יחסי עובד-מעביד בעיקר לעניין אחריות נזיקית. משכורת חברים בועדות הרפואיות אומנם משולמת מקופת המדינה, אולם, אין יחסי שליטה ו/או כפיפות ו/או מהות בינם לבין המדינה ולפיכך לא מתקיים הרציונאל העומד ביסוד הטלת אחריות על מעביד בגין מעשי עובד.

הגשת התביעה היא ניסיון לתקוף החלטות של הועדות הרפואיות תוך שימוש לרעה בהליכי בית משפט. החלטות הועדות הרפואיות היו ניתנות לתקיפה ולהשגה על פי חוק התגמולים ואכן, המשיב פעל בעבר על פי הוראות חוק התגמולים.

התביעה כלפי המדינה היא טורדנית וקנטרנית מאחר והמשיב בחר לתקוף את החלטות הועדה הרפואית בדרך של הגשת תביעה כנגד הצד השני להליך - קצין התגמולים ומשרד הביטחון. לאחר מתן ההחלטות ובחלוף מועדי הערעור בחר המשיב להגיש תביעה כנגד המדינה.

דין התביעה להידחות על הסף מחמת העדר סמכות עניינית ולחילופין מחמת העדר עילה לאור עיקרון ייחוד העילה. לחילופי חילופין, דין התביעה להידחות אף לגופה מאחר וההחלטה נתקבלה במסגרת הליכים תקינים ומקצועיים על ידי גוף מעין שיפוטי מובהק ובהתאם לכל דין ואין מקום לתקיפת ההחלטות ו/או הגורמים שקיבלו אותן מטעמי חסינות.

תמצית טענות המשיב

המשיב נפצע במהלך שירותו הצבאי ביום 21.2.1974. לאורך השנים התייצב המשיב בפני ועדות רפואיות רבות מטעם המבקשת ולפי בקשתה. לפי טענת המשיב, מצבו הרפואי והממצאים האובייקטיביים הרפואיים לא השתנו מיום הפציעה ועד ליום 10.2.02, בו הוכרה נכותו בשיעור 50% בגין הפגיעות בכף הרגל ושוק שמאל וכן, 10% נוספים בגין הפגימות בברך ובירך שמאל.

למשיב טענות בדבר התעלמות המבקשת מפניותיו בכתב בהן הלין כנגד התנהלות המבקשת וכנגד רשלנות הגופים מטעמה, לרבות יו"ר הועדות הרפואיות, הרופאים הפועלים מטעם המבקשת ושלוחיה, המופקדים על קיום הוראות חוק התגמולים ותכליתו. התעלמות המבקשת היא בגדר זלזול מוחלט בזכויותיו ודי בכך כדי לדחות את הבקשה על הסף ולדון בתביעה לגופה.