פסק-דין בתיק א 16631/04

בפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן נזקי רכוש נגרמו לרכבי הצדדים באירוע של תאונת דרכים.

על פי כתב התביעה, נהג מטעם התובעת ברכב בבעלות התובעת, בנתיב נסיעתו כדין הופיע רכב נהוג ביד הנתבע 1 ממולו, פנה שמאלה מבלי לתת זכות קדימה לנהג מטעם התובעת פגע ברכב התובעת והסב לה נזק.

הנתבעים הגישו כתב הגנה בו דחו את האחריות מעל עצמם וטענו כי הנהג מטעמם הגיע לצומת בו אירעה התאונה, נכנס אליו וכשהיה בעיצומה של חציית הצומת, הגיע לפתע במהירות גבוהה רכב התובעת ופגע בו בעוצמה רבה בגלל מהירותו הגבוהה וחסרת האחריות של נהג התובעת. כך לדברי הנתבעים.

הנתבעים אף הגישו תביעה נגדית על הנזקים שנגרמו לרכבם בהתבסס על הטענה הנ"ל ולפיה האחריות לאירוע התאונה רובצת לפתחו של הנהג מטעם התובעת.

הצדדים הביאו לעדות מטעמם את שני הנהגים והגישו את תמונות הנזק, תרשימים, הודעות במשטרה וכן תמונה של מקום האירוע שצולמה כאשר רכבם של הנתבעים עדיין בתוך הצומת.

מעיון בתרשימים שהוגשו ואושרו על ידי שני הנהגים התאונה התרחשה ברחוב עירוני דו סטרי כשכיווני הנסיעה מופרדים על ידי אי תנועה, בכיוון נסיעתו של עד התביעה ישנים שני נתיבים בנסיעה ישר, כאשר מהנתיב הימני מתאפשרת גם פנייה ימינה. בכיוון הנגדי בו נסע הנתבע 1 ישנם שני נתיבים לנסיעה ישר ובקטע האחרון של הכביש עד לפני הצומת, נוצר נתיב המתנה שלישי לאלה שמבקשים לפנות שמאלה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי רכבו של הנתבע 1 נהג בכיוון נוגד בנסיעתו של עד התביעה, וכי הוא הגיע ונכנס אל נתיב ההמתנה המיועד לאלה הפונים שמאלה וגם אין מחלוקת בין הצדדים, כי זכות הקדימה בצומת הינה של  עד התביעה וזאת בהתבסס על תקנה 64 (א') (2) הקובעת לאמור:

תקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

64. רכב המתקרב או נכנס לצומת או דרך.

(א) לא הוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה בצומת או על עצירה לפני הצומת בכיוון הנסיעה של נוהג הרכב, יחולו הוראות אלה:

(1) נתקרבו לצומת כמה כלי רכב מצדדים שונים, יתן נוהג רכב את זכות הקדימה לכלי רכב הבאים מימין;

(2) נוהג רכב. המתקרב לצומת או הנמצא בצומת ועומד לפנות שמאלה או לפנות בפניית פרסה לשמאל יתן זכות קדימה לרכב הבא ממולו והנמצא בצומת או קרוב לצומת וזאת מבלי לגרוע מהאמור בפסקה (1);

לאחר שמיעת הראיות הוגשו סיכומי הצדדים בהם חזר כל צד על טענותיו בקשר לאחריותו של הצד שכנגד לאירוע התאונה, אלא שבסיכומים של הנתבעת, התובעת הנגדית, מדגישה זו כי לעד התביעה קיימת רשלנות תורמת לאירוע התאונה בכך שהוא לא האט את מהירות נסיעתו בטרם נכנס לצומת והמשיך בנסיעה שוטפת ומסיקה מכך ב"כ הנתבעת שאילו היה עושה כן יתכן והתאונה הייתה נמנעת.

אקדים ואומר כי טוב עושה ב"כ הנתבעת, התובעת שכנגד, שהיא מבססת את טיעוניה על יחוס רשלנות תורמת מטעם התובעת, מאחר וכאמור אין מחלוקת כי זכות הקדימה בצומת הינה של עד התביעה. בשים לב לתקנה 64(א')(2) הנ"ל, ומאחר והתאונה התרחשה עת פנה הנתבע 1 שמאלה בזמן שעד התביעה התקרב לצומת, או אף נכנס אליו כבר כפי שיוסבר להלן, מוטלת על הנתבע 1 האחריות לאירוע התאונה ונשאר לי לדון רק בשאלה אם אכן נושא עד התביעה באחריות תורמת.

מעיון בתמונות הנזק בשני הרכבים, רואה אני כי הנזק ברכבה של הנתבעת נגרם בחזית הרכב ואילו ברכבו של עד התביעה הנזק נגרם בדופן שמאל של הרכב. בשים לב למרחק אותו עבר רכב הנתבעת 1 מקו העצירה שלפניו היה צריך לעצור או להאט ולתת זכות קדימה לעד התביעה ועד למקום התרחשות התאונה, הוא הרבה יותר קטן מהמרחק אותו עבר עד התביעה מהקו שלפני מעבר החצייה עד למקום התאונה. ער אני להבדלים במהירויות בין רכב התובעת שנוסע במהירות של 50 קמ"ש, כפי שנטען ובין מהירותו של רכב שפונה שמאלה מנתיב המתנה ואולם וגם בשים לב להערה הנ"ל, עצם העובדה שרכבו של הנתבע פגע עם חזיתו בדופן שמאל של רכב התובעת, מצביעה על כך שבעת התחיל הנתבע לעבור את קו העצירה לתוך הצומת, רכבה של התובעת היה כבר בצומת או קרוב מאוד להתחיל להיכנס אליו.

עד התביעה טוען שנסע בנתיב השמאלי. הנתבע אינו יכול לשלול את הטענה הנ"ל והוא אף מאשר אותה בעמוד 6 שורה 3 לפרוטוקול, כך שלמעשה המרחק שהיה בפני רכב הנתבע לעבור בין קו העצירה שלו למקום המגע עם רכב התובעת אינו עולה על רוחב אי התנועה שמשמאל לרכב הנתבע בתוספת המרחק עליו שמר רכב התובע מאי התנועה הנמצא משמאלו. אם מותר לי לאמוד את המרחק על פי התמונות של מקום האירוע (בהיעדר מדידה מדויקת), הרי שהמרחק אותו עבר רכב הנתבע עד להתנגשות אינו עולה על 2 מטר. באותו פרק זמן שהנתבע עבר את אותם 2 מטר, עבר רכב התובעת את רוחב הצומת בכיוון הנסיעה שלו, כך שאין מנוס מהמסקנה שבזמן שרכב הנתבע החל חוצה את קו העצירה היה רכב התובעת במרחק של מטרים ספורים ממנו. וכך נוצר מצב שחזית רכב הנתבע "נכנסת" לדופן שמאל של רכב התובעת.

מפליא הדבר, שהנתבע מאשר כי הוא למעשה ראה את רכבו של עד התביעה בטווח כניסה לצומת או אף בתוכה, ובכל זאת נכנס לצומת בנסיעה שוטפת. (עיין בעמוד 5 לפרוטוקול שורה אחרונה), הנתבע שם מאשר כי הוא ראה את רכב התובעת ממרחק מטרים ויש לו זמן לנסוע. אכן הנתבע ראה את רכבו של עד התביעה ממספר מטרים, אך שגה בהערכתו שהוא יוכל להמשיך לנסוע.

בנסיבות אלה אין כל ספק כי האחריות הראשונית לאירוע התאונה אכן נופלת על הנתבע. נשאר לי רק לדון בשאלה אם עד התביעה נושא ברשלנות תורמת כלשהי ומהו שיעורה.

אכן נפסק בשורה ארוכה של פסקי דין בבתי המשפט על כל ערכאותיהם כי נהג המתקרב לצומת, אף כי הזכות היא שלו, אין הוא רשאי ליטול את אותה זכות קדימה ולהיכנס לצומת בעיניים עצומות, תוך הסתמכות על הזכות. הנהג המתקרב לצומת ולו הזכות להיכנס ולצאת ממנה חייב להאט את מהירותו ולהתאים אותה לנסיבות המקום, תוך התחשבות באפשרות שמא משתמשים אחרים בדרך לא יכבדו את הזכות שלו, ובכל זאת יפרו את חובת העצירה ומתן זכות הקדימה. ולצערנו, כאלה רבים.